ילקוט שמעוני/ב/כט
|
< הקודם · הבא > |
יהושע טז [עריכה]
פרק טז - רמז כט[עריכה]
(ב"ב קכב.):
תניא עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים, ולא נתחלקה אלא בכספים[1], דכתיב בין רב למעט (במדבר כו, נו). ואמר רבי יהודה סאה ביהודה שוה חמשה סאין בגליל. ולא נחלק אלא בגורל דכתיב אך בגורל יחלק את הארץ (במדבר כו, נה). ולא נתחלקה אלא באורים ותומים. הא כיצד אלעזר מלובש באורים ותומים, יהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של תחומין היו מונחים לפניו, והיה מכוון ברוח הקדש ואומר אם זבולון עולה תחום עכו עולה לו, טרף בקלפי שבטים[2] ועולה בידו זבולון, טרף בקלפי תחומין ועלה בידו עכו. וחוזר ומכוון ברוח הקדש ואומר אם נפתלי עולה תחום גינוסר עולה לו, וכן לכל שבט ושבט. לא כחלוקה של עולם הזה העולם הבא, העוה"ז אדם שיש לו שדה פרדס אין לו שדה לבן, שדה לבן אין לו שדה פרדס, אבל חלוקה של עולם הבא אין לך אדם מישראל שאין לו בשפלה בהר ובנגב. דכתיב שער ראובן אחד[3] (יחזקאל מח, לא). שער שמעון אחד (שם לג). והקב"ה מחלקה בעצמו, שנאמר ואלה מחלוקתם נאם ה'[4] (שם כט). אמר מר עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, אידך למאן[5], אמר רב חסדא לנשיא, דכתיב והעובד העיר[6] יעבדוהו מכל שבטי ישראל (שם יט). א"ל רב פפא לאביי אימא רונגר בעלמא[7], א"ל עליך אמר קרא והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחוזת העיר (שם כא):
ולו תאנת שילה (יהושע טז, ו).
(זבחים קיח:):
אמר רבי חמא בר חנינא רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף ונכנסה בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבלעה, דכתיב ונסב הגבול מזרחה[8] וגו' (יהושע טז, ו). ר' יוסי בר חנינא אומר ורצון שוכני סנה[9] (דברים לג, טז). עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלה, תזכה ותאכל מן הסנואין שלה[10]:
- ↑ אלא בכספים. היכל רענן: שהיו שמין סאה ביהודה שוה ה' בגליל, והיו מחזיר לו ההוא דביני ביני.
- ↑ טרף בקלפי שבטים. היכל רענן: הממונה עירבב יפה את הפיתקין שהיו כתובים עליהם שמות השבטים וטרף כמו טרופות בקערה.
- ↑ שער ראובן אחד. היכל רענן: שוה, דכל מה שיש לזה יש לזה.
- ↑ נאם ה'. היכל רענן: הוא עצמו יאמר לכל אחד ליטול חלק פלוני ופלוני.
- ↑ אידך למאן. היכל רענן: החלק הי"ג למי יתנו.
- ↑ העובד העיר. היכל רענן: היינו הנשיא שכל צרכי רבים מוטלים עליו.
- ↑ אימא רונגר בעלמא. היכל רענן: פירושו שכירים בעלמא, לעבוד לו כתלמדים לרב אבל לא ליתן לו מנחלתם.
- ↑ ונסב הגבול מזרחה. היכל רענן: תאנת שילה.
- ↑ ורצון שוכני סנה. היכל רענן: על ידי שעשה רצון השי"ת ולא רצה ליהנות ממה שאינו שלו.
- ↑ מן הסנואין שלה. היכל רענן: קדשיו נאכלים אף בגבולי שאר השבטים ששנאוהו.
|
< הקודם · הבא > |
יהושע יז [עריכה]
פרק יז - המשך רמז כט[עריכה]
וידברו בני יוסף את יהושע מדוע נתת לי גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה' (יהושע יז, יד).
(פסיקתא רבתי):
נתן לי עשרים אלף וחמש מאות יותר מאפרים אחי[1] בסדר פנחס, ונתקיימה הברכה בי כה יהיה זרעך[2] (בראשית טו, ה):
ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה (יהושע יז, טו).
(ב"ב קיח.):
לכו ותחבאו עצמכם ביערים כדי שלא תשלוט בכם עין הרע, א"ל מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב ביה בן פורת יוסף בן פורת עלי עין (בראשית מט, כב). ואמר רבי אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי בר' חנינא אמר מהכא וידגו לרוב. מה דגים שבים אין עין הרע שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם:
(ירושלמי דיומא פ"ד ה"א, דף כ.):
בשתי קלפיות (פירוש ארגזים) נתחלקה ארץ ישראל, אחת שהגורלות נתונים בתוכה, ואחת ששמות השבטים בתוכה, ושני פרחי כהונה עומדים, מה שזה מעלה וזה מעלה זכה. בג' דברים נתחלקה ארץ ישראל: בגורלות, באורים ותומים, ובכספים, הה"ד וישלך להם יהושע גורל בשילה לפני ה'. גורל אלו הגורלות. לפני ה' אלו אורים ותומים. בין רב למעט אלו הכספים, אמר רבי אבין אלמלא שנתן הקב"ה חן כל מקום בעיני יושביו, לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם. ותנינן ג' חינין הן חן אשה בעיני בעלה, חן מקום בעיני יושביו, חן מקח בעיני לוקחיו:
|
< הקודם · הבא > |
יהושע יט [עריכה]
פרק יט - המשך רמז כט[עריכה]
על פי ה' נתנו לו את העיר (יהושע יט, נ).
(ב"ב קכב:):
ארץ ישראל לא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר אך בגורל (במדבר כו, נה). יצאו יהושע וכלב שלא נטלו בגורל, אלא על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח. כתיב סרח וכתיב חרס. א"ר אלעזר בתחלה פירותיה דומים לחרס ולבסוף פירותיה מסריחין מרוב שומנן, ואי תימא בתחלה מסריחין מרוב שומנן ולבסוף דומים לחרס:
אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן (יהושע יט, נא).
(יבמות פט:):
א"ר יצחק מנין שהפקר בית דין הפקר, שנאמר וכל אשר לא יבא בעצת השרים והסגנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מעדת הגולה (עזרא י, ח). ר"א אומר מהכא: אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל (יהושע יט, נא). וכי מה ענין ראשים אצל אבות, לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו, אף ראשים מנחילין לעם כל מה שירצו: