ילקוט שמעוני/ב/כז
|
< הקודם · הבא > |
יהושע טו [עריכה]
פרק טו - רמז כז[עריכה]
ויהי בבואה ותסיתהו (יהושע טו יח).
אמר רבא אמר ר' יצחק אמרה לו מה חמור זה כיון שאין תבן באבוסו צועק, אף אשה שאין לה תבואה בתוך ביתה צועקת. ארץ הנגב נתתני (יהושע טו יט). אדם שמנוגב מכל טובה, ונתת לי גולות מים: אדם שאין בו אלא דברי תורה[1]. ויתן לה כלב את גולות עלית ואת גולות תחתית (שופטים א טו). מי שרזי עליונים ותחתונים גלויים לו יבקש מזונות ממני. תאנא הוא עתניאל הוא יעבץ, עתניאל שענאו אל, יעבץ שיעץ ורבץ את התורה לישראל. ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו, ומנא לן דענאו אל, דכתיב (דברי הימים א, ד י): ויקרא יעבץ לאלהי ישראל ויאמר אם ברך תברכני בתורה, והרבית את גבולי בתלמידים, והיתה ידך עמדי שלא אשכח את למודי, ועשית לי מרעה שיהיו לי רעים כמותי, לבלתי עצבי שלא יסגפני יצר הרע מלשנות[2], ואם תעשה לי מוטב ואם לאו הריני יורד ברסיסי לשאול[3], זו משנת רבי נתן, רבי יהודה הנשיא אומר: אם ברך תברכני בפריה ורביה, והרבית את גבולי בבנים ובבנות, והיתה ידך עמדי במשא ומתן, ועשית לי מרעה שלא יהא בי לא מיחוש ראש ולא מיחוש אזנים ולא מיחוש עינים, לבלתי עצבי שלא יסגפני יצר הרע. אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני יורד בנסיסי לשאול:
וקינה ודימונה ועדעדה (יהושע טו כב).
(גיטין ז.):
א"ל רב הונא בר נתן לרב אשי מאי דכתיב וקינה ודימונה ועדעדה. א"ל מותבתא דארעא דישראל קא חשיב, א"ל אטו לא ידענא דמותבתא דארעא דישראל קא חשיב, רב גביהה מבי ארגזיא אמר בה טעמא, כל מי שיש לו קנאה על חבירו ודומם, שוכן עדי עד עושה לו דין. אלא מעתה ציקלג ומדמנה וסנסנה (יהושע טו לא). הני נמי מאי, א"ל אי הוה רב גביהה הכא הוה אמר טעמא. רב אחא מבי חוזאי אמר הכי, כל מי שיש לו צעקת לגימה[4] על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין:
(ספרי במדבר כו נג) - (ב"ב קיז.):
תניא רבי יאשיה אומר: ליוצאי מצרים[5] נתחלקה הארץ, שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו. ומה תלמוד לומר לאלה תחלק הארץ[6], מפני נשים וקטנים[7]. ר' יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ[8], שנאמר: אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף (במדבר כו נא). לאלה תחלק הארץ. מה תלמוד לומר לשמות מטות אבותם[9], שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה, שכל נחלות שבתורה חיים יורשים את המתים, וכאן יורשים המתים את החיים. רבי אומר משל למה הדבר דומה, לשני אחים כהנים שהיו בעיר, לזה היה לו בן אחד ולזה שלשה בנים. יצאו לגורן זה נוטל סאה ואלו נוטלין שלשה סאין, והוליכו אצל אביהם וחזרו וחלקו בשוה. כיוצא בו אתה אומר בבאי הארץ, זה נוטל בית סאה ואלו נוטלין שלשה בית סאין, והורישו את אבותיהם וירשו מתים את החיים וחזרו וחלקו בשוה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: זה נטל חלקו וחלק אביו, וזה נטל חלקו וחלק אביו, נמצאת מקיים לאלה תחלק הארץ, נמצאת מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו. הרי שיצאו עמו ממצרים עשרה בנים, ובכניסתן לארץ נמצאו חמשה בנים, קורא אני עליו למעט תמעיט נחלתו. הרי שיצאו עמו חמשה בנים ובכניסתן נמצאו עשרה, קורא אני עליו לרב תרבה נחלתו. כיון שראו בנות צלפחד שהארץ נתחלקה לזכרים ולא לנקבות נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה, אמרו לא רחמי בשר ודם כרחמי המקום, רחמי בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מהנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, רחמיו על הזכרים ועל הנקבות ועל הכל, שנאמר נותן לחם לכל בשר (תהלים קלו כה). נותן לבהמה לחמה (תהלים קמז ט). ואומר: טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה ט). ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד. מגיד הכתוב שכשם שצלפחד היה בכור כך היו כלן בכורות, וללמדך שהיו זכאות בן זכאי, וכל מי שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים, והכתוב מיחסו לשבח הרי זה צדיק בן צדיק, וכל מי שמעשיו סתומים ומעשי אבותיו סתומים והכתוב מיחסו לגנאי הרי זה רשע בן רשע. בן מנשה בן יוסף, כשם שיוסף חבב את ארץ ישראל כך יצאו ממנו וחבבו את ארץ ישראל. מחלה נעה חגלה, אי כל הקודם במקרא קודם במעשה, תלמוד לומר ותהיינה מחלה תרצה, מגיד ששקולות זו כזו. רבי נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים, אנשים אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה, ונשים אמרו תן לנו אחוזה:
(ב"ב קיט, ב):
תאנא דבי רבי ישמעאל: בנות צלפחד כלם שקולות היו, דכתיב ותהיין. הוייה אחת לכלן. תאנא בנות צלפחד חכמניות היו דרשניות היו צדקניות היו, חכמניות היו שלפי שעה דברו[10], דאמר רבי שמואל בר רב יצחק אותו היום היה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין[11]. אמרו ליה אם כבן אנו נירש כבן[12], ואם לאו תתייבם אמנו, מיד ויקרב משה. דרשניות היו שהיו אומרות אלו היה לו בן לא דברנו[13]. צדקניות היו שלא נישאו אלא להגון להן[14]. תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה[15], איני והאמר רב חסדא נשאת פחותה מבת עשרים יולדת עד ששים, בת עשרים יולדת עד ארבעים, בת ארבעים שוב אינה יולדת, אלא מתוך שצדקניות היו נעשה להם נס כיוכבד שילדה בת מאה ושלשים שנה:
- ↑ אדם שאין בו אלא דברי תורה: פירש היכל רענן שהתורה נקראת מים, ועתניאל לא היה עשיר אלא חכם לבד.
- ↑ שלא ישגבני יצר הרע מלשנות: פירש היכל רענן, כן צריך לגרוס, ופירושו שלא יבטלני מלמוד תורה.
- ↑ בנסיסי לשאול: פירש היכל רענן, כן צריך לגרוס, ופירושו בעצבוני לקבר והריני מת, ויתעצבו (בראשית לד ז). מתרגמינן ואיתנסיסו.
- ↑ צעקת לגימה: פירש היכל רענן, שגוזל ממנו ויורד לחייו לשערי מזונותיו.
- ↑ ליוצאי מצרים פירש היכל רענן: כלומר לבאי הארץ נתחלקה כפי חשבון של יוצאי מצרים, שנטלוה בתורת ירושה מאבותיהם, דלפי חשבון הראשון שנמנו בשנה שניה לצאתם ממצרים נתחלקה הארץ כאלו ירשוה הם עצמם, ומי שהיה לו עתה בביאת הארץ בן אחד נטל כל חלקו, ומי שהיו לו עשרה בנים נמי לא נטלו בין כלם אלא חלק אחד, שנאמר בפנחס בבאי הארץ באותו מנין דערבות מואב, דכתיב ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן וגו'. לשמות מטות אבותם של אלו שנמנו ביציאת מצרים ינחלו אלה, דלאותם יחלקו הנחלה ואלו אשר קמו תחתיהם יורשים.
- ↑ ומה תלמוד לומר לאלה תחלק הארץ. פירש היכל רענן, דכתיב לעיל אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים. וסמיך ליה וידבר ה' אל משה לאמר לאלה תחלק הארץ, אלמא לבאי הארץ נתחלקה.
- ↑ כאלה - להוציא את הטפלים. פירש היכל רענן, כן הוא בגמרא, והילקוט שינה לשונו וכתב מפני נשים וקטנים, ופירושו כאלה שהם בני עשרים, דלבני עשרים שיצאו ממצרים נתחלקה הארץ אבל לא לטפלים שיצאו פחות מבן עשרים שלא נטלו חלק בארץ לא הם ולא בניהם אלא בזכות מורישיהם, ואם לא הי' להם שום מוריש שיצא ממצרים, כגון שלא היה להם אב ולא דוד ואח שמתו במדבר בלא בנים, אז לא נטלו חלק בארץ.
- ↑ לבאי הארץ נתחלקה. פירש היכל רענן, לא ליוצאי מצרים, דאין הולכים אחר היוצאים אלא אחר הנכנסים, דראובן ושמעון שיצאו ממצרים והולידו בנים במדבר, זה עשרה וזה אחד, אי הוה אזלינן בתר יוצאי מצרים, היה נוטל האחד כנגד כלם, אבל עכשיו היו נוטלים עשרה חלקים והאחד נוטל חלק אחד.
- ↑ מה תלמוד לומר לשמות מטות אבותם. פירש היכל רענן, דמשמע דאחר יוצאי מצרים נמי יש לנו לחלק הנחלה, ומפרש דלהכי מהני לשמות מטות אבותם, דלאחר שנטלו בני ראובן ושמעון י"א חלקים בארץ, מחלקים אותם ביניהם לפי חשבון מטות אבותם כאלו ליוצאי מצרים, דהיינו ראובן ושמעון אבותם נתחלקו הני י"א חלקים, וכגון דהנהו יוצאי מצרים היו בני עשרים דומיא דבאי הארץ דקפיד קרא לענין נחלת ארץ ישראל אבני עשרים, דכתיב לאלה. והבנים אינם כי אם שלוחים בעלמא להביא לשניהן י"א חלקים, וחוזרים ראובן ושמעון ומורישים לבניהם, בניו של ראובן נוטלים מחצה מי"א חלקים, ובנו של שמעון נוטל מחצה.
- ↑ שלפי שעה דברו. פירש היכל רענן, כשמצאו פתח לדבריהם באו בעלילה ובטענה לבית דין כדמפרש.
- ↑ בפרשת יבמין. פירש היכל רענן, ובן אין לו (במדבר כז ח). עיין עליו.
- ↑ אם כבן אנו. פירש היכל רענן, לפטור את אמנו מן היבום, נירש כבן.
- ↑ אלו היה לו בן. פירש היכל רענן, כדכתיב כי אין לו בן. וכבר היו יודעים שהבן יורש את אביו, שהרי כבר נתנה פרשת נחלות במרה ולא הוה מספקא להו אלא אם נוטלות חלק בכורה אם לאו, נמצא שהיו יודעות לדרוש דהא דכתיב ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, הא יש בן בן קודם לבת.
- ↑ אלא להגון להן. פירש היכל רענן, דאע"ג שהותרו לינשא לכל מי שירצה, השיאן הכתוב עצה טובה שלא ינשאו אלא למשפחת מטה אביהן שהיו הגונים להם וכן עשו.
- ↑ פחותה מארבעים שנה. פירש היכל רענן, שהיו מצפות להגון להם.