ילקוט שמעוני/ב/יז
|
< הקודם · הבא > |
יהושע ו[עריכה | עריכת קוד מקור]
ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ (יהושע ו, כז).
(ב"ר לט, יא):
ארבעה הם שיצאו להם מוניטין (פירוש: מטבע) בעולם, אלו הם אברהם ויהושע דוד ומרדכי, אברהם דכתיב ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך (בראשית יב, ב). ומהו מוניטין שלו זקן וזקנה מכאן ובחור ובתולה מכאן. יהושע דכתיב ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ (יהושע ו, כז). ומהו מוניטין שלו שור מכאן וראם מכאן, על שם בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו (דברים לג, יז). דוד דכתיב ויצא שם דוד בכל הארצות (דה"א יד, יז). יצא לו מוניטין בעולם, ומהו מוניטין שלו מקל ותרמל מכאן ומגדל מכאן, על שם כמגדל דוד צוארך (שה"ש ד, ד). מרדכי דכתיב כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות (אסתר ט, ד). שיצא לו מוניטין בעולם, ומהו מוניטין שלו שק ואפר מכאן ועטרת זהב מכאן:
יהושע ז[עריכה | עריכת קוד מקור]
פרק ז - המשך רמז יז[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
< הקודם · הבא > |
וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם בית און מקדם לבית אל (יהושע ז, ב).
(ירושלמי דשבת פ"ט ה"א, דף נז:):
מקודם היו קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און. רבי שמואל ורבי אבהו בשם רבי אלעזר צא תאמר לו (ישעיה ל, כב). צואה תאמר לו צאיהו נבליהו, את שקורין פני (קירי) מלך קורין אותו פני כלב. עין כל עין קוץ. כריא קורין גליא. תני בשם רבי אליעזר לא רצה לקרותו עמלה קורא אותו עמדה. רבי אבא בר כהנא אמר תמן קורין לפועלא טבא עמלה, ולהרהון של מימי רגלים עמרה. רבנן אמרין שקץ תשקצנו (דברים ז, כו). שקצהו נבליהו:
ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש (יהושע ז, ה).
(ב"ב קכא:):
זה יאיר בן מנשה שהיה שקול כרובה של סנהדרין:
ויקרע יהושע שמלותיו (יהושע ז, ו).
(ב"ר פד, כ):
רבי פנחס בשם רבי אושעיא שבטים גרמו לאביהם לקרוע, דכתיב ויקרע יעקב שמלותיו (בראשית לז, לד). והיכן נפרע להם, במצרים שנאמר ויקרעו שמלותם (בראשית מד, יג). יוסף גרם לשבטים לקרוע, לפיכך ויקרע יהושע שמלותיו. מנשה גרם לשבטים לקרוע, לפיכך נתקרעה נחלתו, חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען. בנימין גרם לשבטים לקרוע, לפיכך נפרע לו בשושן הבירה, שנאמר ויקרע מרדכי את בגדיו (אסתר ד, א):
ויעלו עפר על ראשם (יהושע ז, ו).
(ב"ר לט, טז):
אמר רבי אלעזר התחילו מזכירים זכותו של אברהם אבינו, שנאמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח, כז). אמרו כלום בנה מזבח אברהם בעי אלא בשביל שלא יפלו בניו בעי:
ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן (יהושע ז, ז).
(סנהדרין מד.):
אמר רב נחמן אמר רב מאי דכתיב תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות (משלי יח, כג). תחנונים ידבר רש זה משה, ועשיר יענה עזות זה יהושע. מאי טעמא אלימא משום דכתיב ויציקום לפני ה' (יהושע ז, כג). ואמר רב נחמן בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו רבש"ע על אלו תהרג רובן של סנהדרין. אטו פנחס לא עבד הכי, והא כתיב ויעמוד פינחס ויפלל (תהלים קו, ל). ואמר רבי אלעזר שעשה פלילות עם קונו, בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו רבש"ע על אלו יפלו ארבעה ועשרים אלף מישראל, דכתיב ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף (במדבר כה, ט). אלא משום דכתיב למה העברת העביר את העם הזה את הירדן (יהושע ז, ז). משה נמי מימר אמר, דכתיב למה הרעות לעבדך (במדבר יא, יא). אלא מהכא ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן (יהושע ז, ז):
ומה תעשה לשמך הגדול (יהושע ז, ט).
(ירושלמי דתעניות פ"ב ה"ו, דף י:):
ריש לקיש בשם רבי ינאי אמר שתף הקב"ה שמו בישראל, משל למלך שהיה לו מפתח של פלטרין קטנה, אמר המלך אם אני מניחה כמות שהיא אבודה, אלא הריני עושה לה שלשלת קטנה, שאם אבדה תהא מוכחת עליה. כך אמר הקב"ה אם אני מניח את ישראל כמות שהם יהיו נבלעים בין האומות, אלא הריני משתף שמי הגדול ביניהם והם חיים, כמו שכתוב מה תעשה לשמך הגדול (יהושע ז, ט). המשותף בנו. מיד ויאמר ה' אל יהושע קם לך (יהושע ז, ט). קם לך ההיא דאדכרתא:
למה זה אתה נופל על פניך (יהושע ז, ט).
(תענית יד:):
אמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע, שנאמר ויאמר ה' אל יהושע קום לך (יהושע ז, ט):
ויאמר ה' אל יהושע קום לך (יהושע ז, ט).
(סנהדרין מד.):
דרש ר' שילא: א"ל הקב"ה שלך קשה משלהם, אני אמרתי והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים (דברים כז, ד). ואתם רחקתם ששים מיל. בתר דנפק אוקים רב אמורא עליה ודרש: כאשר צוה ה' את משה עבדו כן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה (יהושע יא, טו). אם כן מה תלמוד לומר קום לך, א"ל אתה גרמת להם, והיינו דקאמר ליה בעי ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק שללה ובהמתה תבוזו לכם (יהושע ח, ב).
(ספרי):
דבר אחר:
קום לך (יהושע ז, ט).
לא כך אמר משה, כי הוא יעבור לפני העם (דברים ג, כח). אם יעבור עוברים ואם לאו אין עוברים, אם מנחיל נוחלים ואם לאו אין נוחלים, ואתה שלחת ולא הלכת עמהם:
חטא ישראל (יהושע ז, יא).
(סנהדרין יא.):
שנו רבותינו אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה, מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה בעלייה, השכים ומצא שמונה, אמר מי הוא זה שעלה שלא ברשות ירד, עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר שנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי, א"ל שב בני שב, ראויים כל השנים כלם לעבר על ידך, אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנים לה, ולא שמואל הקטן הוה אלא אינש אחרינא ומחמת כיסופא הוא דעביד. כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום, אמר מי שאכל שום יצא, עמד רבי חייא ויצא, עמו עמדו כולם ויצאו, בשחר מצאו ר"ש בר רבי לרבי חייא א"ל אתה הוא שצערתה לאבא, א"ל ח"ו לא תהא כזאת בישראל, ורבי חייא מהיכן גמר, ממעשה דרבי מאיר דתניא מעשה באשה אחת שבאת לפני בית מדרשו של רבי מאיר, א"ל רבי אחד מכם קדשני בביאה, עמד רבי מאיר וכתב לה גט, עמדו כולם וכתבו לה גט. ורבי מאיר מהיכא גמר לה משמואל הקטן. ושמואל הקטן מהיכא גמר לה, משכניה בן יחיאל דכתיב ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו (עזרא י, ב). ושכניה בן יחיאל מהיכא קא גמר לה, מיהושע דכתיב ויאמר ה' אל יהושע קם לך למה זה אתה נופל על פניך (יהושע ז, ט). חטא ישראל (שם יא). אמר לפניו רבונו של עולם מי חטא, א"ל וכי דילטור אני, לך והטל גורלות. ואי בעית אימא ממשה רבינו, דכתיב עד אנה מאנתם (שמות טז, כח):
חטא ישראל (יהושע ז, יא).
(סנהדרין מד.):
אמר ר' אבא בר זבדא אמר רבא אע"פ שחטא ישראל הוא. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי בבי חילפי, אסא שמיה ואסא קרו ליה: