ילקוט שמעוני/א/תשד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פרק ה - רמז תשד[עריכה]
ואיש קדשיו לו יהיו. למה נאמר לפי שהוא אומר כל תרומות הקדשים אשר (יקדישו) [ירימו] בני ישראל שומע אני יטלום בזרוע, ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו, [מגיד שטובת הנאת קדשים לבעליהם], הרי שמדד להם בארץ ונתוספו אחרים עליהם יכול קורא אני עליו (ואיש את קדשיו לו יהיו ת"ל) ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה [ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו] או אפי' מדד לו בקופה ונתוספו אחרים עליהם קורא אני עליו (איש אשר יתן לכהן לו יהיה, ת"ל) ואיש את קדשיו לו יהיו [ת"ל איש אשר יתן לכהן לו יהיה] ר' יוסי אומר הרי שפדה את בנו בתוך שלשים יום ומת קורא אני עליו ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה, ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו, לאחר שלשים יום אין מוציאין מיד כהן, וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה:
ואיש את קדשיו לו יהיו. קדשי ישראל לישראל, מעשר בהמתו ומעשר כספים ושלמים. קדשי כהן לכהן חטאת ואשמות מעשרות ובכורות. איש אשר יתן, מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה, אין לי אלא מתנת איש מנין אתה מרבה אשה ויורשי קט, אמרת איש אשר יתן לכהן לו יהיה:
איש איש כי תשטה אשתו. ילמדנו רבינו מי שמקנא לאשתו כיצד מקנא לה, כך שנו רבותינו המקנא לאשתו היה מוליכה לב"ד [הגדול] שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות, ואח"כ מעלין אותה לשער המשרח לשער נקנור ששם מטהרין את הילדות ואת המצורעין ומשקין את הסוטות, כהן היה מביא פיילי של הרם ונתן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור, נכנס להיכל ופנה לימינו, מקום היה שם אמה על אמה והטבלא של שיש שם וטבעת קבועה בה ומגביהה ונוטל עפר מתחתיה ונוטל עפר מתחתיה ונותן על המים, שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, והיה כותב את המגלה ואם לא שכב איש אותך וגו', מכאן שנו רז"ל שפותחין בדיני נפשות בתחלה לזכות, ועוד כתיב ואת כי שטית וגו' יתן ה' אותך לאלה וגו', וכן שלמה אמר את אשר יחטא איש לרעהו וגו' ואתה תשמע השמים וגו'. ואם לא נטמאה וגו' ואם היתה טמאה לא היתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאה גידין, והכהן אומר הוציאוה שלא תטמא את העזרה, וכשם שהמים בודקים את האשה כך המים בודקים את האיש שנאמר ובאו ובאו. וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמר ונטמאה ונטמאה. אבל אם שתתה ונמצאת טהורה אם היתה עקרה נפקדת, היתה למודה להיאת יולדת [בצער יולדת בריוה]. כעורים יולדת יפים שחורים יולדת לבנים, יולדת ארוכים נקבות יולדת זכרים שנאמר ואם לא נטמאה האשה. אמר הקב"ה למשה כתוב פרשת סוטה כדי שתהא יודעת איזה שם הכהן מוחק בשבילה והאיך היא מתפרסמת הה"ד איש איש כי תשטה אשתו. אם יש לו זכות תולין לה שנה או שנתים [או ג'] רבי (ישמעאל) [שמעון] אומר אין זכות תולה במים המרים, שאם אתה אומר כן, נמצאת מדהה [אתה את המים בפני] כל הנשים השותות ומוציא לעז על הטהורות ששתו לומר טמאות היו אלא שהזכות תולה להם, ר"מ אומר לעולם הזכות תולה במים המרים אבל אם היתה טמאה שוב אינה יולדת ואינה משבחת ומתנונת והולכת ואינה מתה אלא באותה מיתה. דכתיב שש הנה שנא ה' ושבע תובעת נפשו, רבי יוסי הגלילי אומר שבעה דברים הללו בסוטה הם אמורות. עינים רמות שהאשה הסוטה תולה עיניה לאיש אחר, וכן הוא אומר יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים. לשון שקר שהיא נואפת אם איש אחר ומתעברת ממנו [ומשקרת לבעלה] ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת, וידים שופכות דם נקי שהנואף והנואפת אין מחשבותיהם בכל שעה אלא און אימתי הם חוטאים ואומרים זה לזה [באיזה יום] באיזה מקום באיזו שעה. רגלים ממהרות לרוץ לרעה בודאי שממהרים לעשות החטא. יפיח כזבים עד שקר שאם יתפשו הם מכזבים ומשקרים ונשבעים ואומרים מסיהים היינו בדברים אחרים, ומשלח בדנים בין אחים [שכל ישראל אחים ורעים הם שנאמר למען אחי ורעי, והנואף אשת חברו הבעל שומע ושונאו ואף הנואף אינו יכול לראותו הוי משלח מדנים בין אחים] הרי שבעה דברים קשים שהסוטה עושה. אמרו רבותינו בשם רבי (חנינא) [הונא] אביו של רבי אחא הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות. א"ל על תשעה אנו מודים (אלא על שבת) כיצד על אנכי שכל הנואף אשת חברו כופר בהקדוש ברוך הוא שנאמר כחשו בה' ויאמרו לא הוא. לא יהיה שנאמר כי ה' אלהיך אל קנא, ושתי פעמים אמור בסוטה ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, ולמה שני פעמים לפי שהוא מקנא להקדוש ב"ה ולבעלה שנאמר כי מנחת קנאות היא שהם שתי קנאות. לא תשא שהוא נואף ונשבע על שוא שלא עשה. כבר את אביך שהנואף עם הסוטה מתעברת ממנו ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת והעובר גדול ועומד ומכבד לבעלה סבור שהוא אביו ואינו אביו, ועובר בשוק ומבזה את הנואף סבור שאינו אביו והוא הביו. לא תרצה שהנואף נכנם על מנת שאם נתפס או יהרוג או יהרג. לא תנאף ודאי שהוא נואף, לא תגנוב גונב מקור חברו, וכן הוא אומר מים גנובים ימתקו וגו'. לא תענה שמעידה עדות שקר [לבעלה] ואומרת ממך אני מעוברת. לא תחמוד וגו' הפסוק כולו מגיד שהנואף חומד אשת חברו חומד כל אשר לו כיצד שכשבעלה נפטר מן העולם סבור שאותו הבן שלו וכותב לו דייתקי מכל נכסיו ומורישו כל מה שיש לו ואינו יודע שאינו בנו נמצא הנואף חומד כל מה שיש לחברו. אמרו לו לרבי חנינא הרי אמרו תשעה שבת כיצד עובר, אמר להם אף אני אומר לכם פעמים כהן ויש לו אשה כהנת וישראל נואף ובא עליה והיא ילדת ממנו סבורים בו שהוא בנו של כהן ועומד ומשמש בבית המקדש ונמצא מחלל את השבת. הרי עשרת הדברות שהסוטה עוברת עם הנואף, ועליה אמר שלמה ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים צדה בעולם הזה ולעולם הבא וחרמים החרם הזה צד בים ואינו צד ביבשה אבל האשה צדה בים וביבשה: