ילקוט שמעוני/א/תעט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ילקוט שמעוני א תעט

רבי יוסי אומר. אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה ראהכמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות כי איזו מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה אםמדת פורענות מועטת הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, השב מן הפגו ומן הנותר והמתענה ביוםהכפורים על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. רבי עקיבא אומר הרי הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט לך הכתוב שלשה אלא להביא השלישי להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו. אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעובדי עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושה מצוה. רבי אומר הרי הוא אומר כא ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס קבע הכתוב פקוח נפש למי שבא לידי ספק נפש ולא ידע. אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים עאכ"ו תנתן לו נפשו. רבי אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' אלקיך קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא ידיעה, אמור מעתה היתה סלה צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו מצאה עני ומתפרנס בה הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו: מעשה בחסיד אחד ששכח עומר אחד בתוך שדהו ואמר לבנו צא והקרב עלי פר לעולה ופר לזבחי שלמים א"ל אבא מה ראית לשמוח במצוה זו יותר מכל מצות האמורות בתורה, א"ל כל מצות שכתורה נתן לנו לדעתנו וזה שלא לדעתנו אלו עשינוה ברצון לפני המקום לא באת מצוה זו לידינו הרי הוא אומר כי תקצור קצירך וגו' קבע לו הכתוב ברכה. והלא דברים קל וחומר אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו כאלו זכה המתכוון לזכות וזכה עאכ"ו. כיוצא בו ואם נפ שאחת תחטא בשגגה והרי דברים ק"ו ומה אם מי שלא נתכוון לחטוא וחטא מעלין עליו כאלו חטא המתכוון לחטוא וחטא עאכ"ו. כיוצא בו אישה הפרס וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה. וכשהיה ריע מניע למקרא זה היה בוכה ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה. כיוצא בו אתה אומר (והוא) [ולא] ידע ואשם ונשא עונו ומה אם מי שנתכוון לעלות בידו בשר כשב ועלה בידו בשר חזיר כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן ונשא עונו, מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה. איסי בן יהודה אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו [ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כגון שתי חתיכות אחת של הלב ואחת של שומן ונשא עונו המתכוון לעלות בידו בשר חזיר] כו' על דבר זה ידוו כל הדווים, וכל הני למה לי, צריכין, דאי תנא גבי אשה התם בעי כפרה וסליחה משום דמעיקרא לאיסורא נתכוונה אבל חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלהתירא איכוין אימא לא בעי כפרה וסליחה. ואי איתמר הכא דאכל איסורא אבל אשה דהפר לה בעל דהתירא לא תבעי כפרה וסליחה. ואי אתמר הני תרתי הוה אמינא הני הוא סדגי להן בכפרה וסליחה דלא איקבע איסורא אבל שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן דאיקבע ליה איסורא לא סגי ליה בכפרה וסליחה קא משמע לן דלא:

מנחת חוטא ומנחת קנאות ואשם גמיר עון עון מחטאת דמותרה נדבה. וכיתימא אין גזירה שוה למחצה, נלי רחמנא גני חטאת ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשרה שלא לשמה פסולה אבל כל הקדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרין. והביא איל, קשה בן שתי שנים. צאן לרבות כל צאן במשמע אף השוטה אף החרשת אף הננסת. מן הצאן ולא הפלגס. בערכך מה ערכך האמור להלן בכסף שקלים אף ערכך האמור כאן בכסף שקלים. לאשם שיהא מפריש מעותיו לשם אשם. וכפר עליו הכהן מה ת"ל מנין אתה אומר שאם בא לפניו חלב ודם ופגול בהעלם אחד מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל שגגתו. בא לפניו ולא ידע מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל אשר שגג. בא לפניו ספק חלב וידע ספק חלב וידע רבי אומר כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. ר' שמעון בן יהודה ורבי אלעזר בר רבי שמעון אמרו משום רבי שמעון אינו חייב אלא אחת שנאמר על שגגתו אשר שגג. אמר רבי זירא כאן שנה רבי ידיעת ספק מחלקת לחטאות. רבה אמר ידיעת ספק אין מחלקת לחטאות. אלא הכי קתני כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי מביא חטאת על כל אחת ואחת כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. והוא לא ידע פרט לשאמרו לו אחרים. יכול אף על פי שאינו מכחיש ת"ל או הודע אליו חטאתו והביא. והוא לא ידע ונסלח לו הא אם ידע אין מתכפר לו הא למה הדבר דומה לעלה ערופה אף על פי שנערפה ואחר כך נמצא ההורג הרי זה יהרג: תנו רבנן שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל ואחר כך הלך בשני ונכנס חייב ואמאי ספק ידיעה הוא אמר רבי יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה. וריש לקיש אמר הא מני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן ידיעה בתחלה. ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן ורמי דריש לקיש אדריש לקיש דתניא אכל ספק חלב ונודע ספק חלב ונודע רבי אומר וכו' עד על שגגתו אשר שגג התורה ריבתה שגגות הרבה ואשם תלוי אחד. ואמר ריש לקיש כאן שנה רבי ידיעת ספק מחלקת לחטאות. ורבי יוחנן אמר כשם שידיעת ודאי מחלקת לחטאות כך ידיעת ספק מחלקת לאשמות. בשלמא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן לא קשיא עשו ולא בכל התורה כולה עשו הכא הוא דלא כתיבא ידיעה בהדיא אלא מונעלם הוא דקאתי ולא בכל התורה כולה עשו דכתיבאו הודע אליו ידיעה מעלייתא בעינן, אלא לריש לקיש אדמוקים לה כרבי ישמעאל נוקמא כרבי, הא קא משמע לן דר' ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה, פשיטא מדמחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש אלמא לא מייתר ליה קרא מהו דתימנא כי לית ליה מקראי אבל מגמרא אית ליה קמ"ל:

יאשם הוא אשם אשם. מה ת"ל מנין אתה אומר הביא אשם תלוי שחטו וזרק את דמו ואחר כך נודע לו שחטא או נודע לו שלא חטא מנין שמותר באכילה, ת"ל אשם אשם. יכול אף על פי שלא נזרק הדם יאכל הבשר [ת"ל הוא] [מה יעשה לו הדם ישפך והבשר יצא לבית השרפה. נזרק הדם יאכל הבשר]. רבייוסי אומר אפילו הדם בכוס יזרק (ותכשר) [והבשר יאכל]. יכול אף על פי שלא נשחט ת"ל אשם, מה יעשה לו יצא וירעה בעדר דברי ר"מ. וחכ"א ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. רבי אליעזר אומר יקרב שאם אינו בא על חטא זה הרי זה בא על חטא אחר. אשם לי"י יכול (אפילו) [יפול] כולו לבדק הבית ת"ל אשם לכהן. אי אשם לכהן יכול ינתן כולו לכהן. תלמוד לומר אשם לי"י הא כיצד מותר אשמו נופל לנדבה וילקח בהן עולות הבשר לשם והעורות לכהנים. אין לי אלא מותר אשמות מנין מותר חטאות מותר עשירית האיפה מותר קיני זבים וזבות וקיני יולדות ומותר קרבנות נזיר ומצורע והמקדיש נכסיו ויש בהן דברים ראוין למזבח יינות שמנים וסלתות ועופות מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם ת"ל אשם אשם, זה הכלל כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה ילקח עולות הבשר לשם והעורות לכהנים. זה מדרש דרש יהוידע הכהן אשם הוא אשם אשם לה' נמצאו שני כתובים קיימים אשם לה' ואשם לכהנים. ואומר כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו. אמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו לשם עולה כשר, טעמא דניתק הא לא ניתק לא דכתיב אשם הוא בהוייתו יהא. מנין לאשם שפחה חרופה שלא יביא אלא בכסף שקלים, ת"ל אשם אשם. יכול שאני מרבא אף אשם נזיר ומצורע ת"ל הוא. ומה ראית לרבות אשם שפחה חרופה ולהוציא אשם נזיר ואשם מצורע, אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני שפחה חרופה שהוא איל ומוציא אני אשם נזיר ומצורע שאינו איל: מה ת"ל עמיתו עמידתו שני פעמים, עמיתו פרט לגבוה, עמיתו פרט לאחרים. וכחש יכול האומר לחברו אכלתי היום והוא לא אכל, הלכתי לעיר פלוני והוא לא הלך, ת"ל כי תחטא וכחש לא אמרתי אלא בכחש שקדמו חטא יצא כחש שלא קדמו חטא. ר' אומר מה ת"ל וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את אמיתו או מצא אבדה מה אלו מיוחדין שהן של ממון יצאו אלו שאינן של ממון:

ומעלה מעל בי"י. רבי יוסי הגלילי אומר להביא את קדשים קלים. בן עזאי אומר להביא את השלמים. אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא אמר בן עזאי אלא בבכור בלבד. רבי שמעון אומר אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים שחייב באחריותן וקורא אני בהן וכחש בעמיתו, ושאין חייב באחריותן אין אני קורא בהן וכחש בעמיתו. אמר מר בן עזאי אומר לרבות שלמים. למעוטי מאי אילימא למעוטי בכור השתא ומה שלמים שטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אמרת ממונו הוא בכור מיבעיא. אלא אמר רבי יוחנן למעוטי מעשר. כדתניא בבכור נאמר לא יפדה ונמכר תם חי [ובעל מום חי ושחוט]. במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום. שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין (מפי ב"ד) מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפרנו בב"ד דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב. וחייב על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון ואינו חייב על שגגתה גרידתא ומה הוא חייב על זדונה אשם בכסף שקלים. וכחש בה פרט למורה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין. ונשבע על שקר פרט ללוה בשטר וללוה בעדים, ומיירי באומר לויתי ולא לויתי בשטר לויתי ולא לויתי בעדים, מדתני וכחש בה פרט למודה לאחר מן האחין היכי דמי אילימא דאודי ליה בפלגא דידיה האיכא כפירה דאידך אלא לאו דאודי ליה בכולי דא"ל מינך שקלי מחברך לא שקלי דהויא ליה כפירת דברים:

תניא הגוזל שדה מחברו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחרת דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אומר לו הרי שלך לפניך. במאי קמיפלגי ר' אליעזר דרש רבויי ומעוטי, וכחש בעמיתו ריבה, או בתשומת יד או בגזל מיעט, או מכל אשר ישבע עליו חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל, מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט שטרות, ורבנן דרשי בכללי ופרטי, וכחש בעמיתו כלל, בפקדון או בתשומת יד או בגזל פרט, או מכל אשר ישבע עליו חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון. או מכל אשר ישבע אפילו רבי אליעזר מודה דאע"ג דאתרבי לענין השבה לא איתרבי לענין חומש ואשם דכי הדריה קרא ונקט לענין חומש ואשם כתיב ואת אשמו יביא. מכלולא הכל דאימעט להו כל דבר שאינו דומה לפרשה דאין חיוב [קרבן] שבועה בקרקעות:

וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד אמר רב חסדא כגון שייחד לו כלי להלואתו. עשק אמר רב חסדא כגון שייחד לו כלי לעשקו וכי אהדריה קרא כתיב והיה כי יחטא ואשם וגו' ואלו תשומת יד לא אהדריה. ותניא מנין ליתן את האמור למעלה למטה דכתיב או מכל אשר ישבע עליו לשקר, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לרבות תשומת יד להשבון. קדשים שחייב באחריותן כגון דאמר הרי עלי והפרישן והפקידן ליד אחר וכפר ונשבע והודה חייב קרבן שבועה (שאני קורא בה) לפי שהוא של עמיתו וםא באת לפוטרן מפני שהן הקדש להכי אתא בה' וכחש לרבויינהו אע"ג שיש בהן צד גבוה. ושיאן חייב באחריותן פטור מבעמיתו וכחש. ר' עקיבא אומר מה ת"ל ומעלה מעל בה' לפי שהמלוה והלוה והנושא והנותן אינו מלוה ואינו לוה ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים לפיכך בזמן שהוא מכחיש מכחיש מכחיש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם, בזמן שמכחיש מכחיש בשלישי שביניהם. וכחש בעמיתו יכול בדברים ת"ל בפקדון שהוא של ממון, יצא דבר שאינו של ממון. אי מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו מלוה שיש לו רשות להציאה מנין ת"ל או בתשומת יד. [אי מה אלו מיוחדים דברים שיש בהם מתנת יד גזל שאין בו מתנת יד מנין. ת"ל או בגזל. [אי מה אלו מיוחדים דברים הניטלים מרשות בעלים, הכובש שכר שכיר שאינו ניטל מרשות בעלים מנין ת"ל או עשק את עמיתו] אי מה אלו ואלו מיוחדין דברים שדעת שנים יודעת אבדה שאין דעת שנים יודעת מנין ת"ל או מצא אבדה וכחש. בה ולא במוצאיה. בן עזאי אומר שלש אבדות הן היודע בה ולא במוצאיה, במוצאיה ולא בה, לא בה ולא במוצאיה. אי מה אלו ואלו מיחדין דברים שאפשר לדעתן. דברים שאי אפשר לדעתן, כגון המערב מים ביין, בלבקי בשמן, מי מעין בדבש, חלב חמור בקטפא, קימוס במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון מנין, ת"ל על שקר על כל דבר שיש שקר. אי מה אלו מיוחדין נזקין של ממון. דברים הניזקין כגון חובל אדם באדם קנין בקנין אדם בקנין קנין באדם מנין, ת"ל על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה. אי מה אלו ואלו מיוחדין דבר שמשלמין עליהן את הקרן תשלומי כפל ותשלומי ד' וה'. האונס והמפתה והמוציא שם רע מנין. ת"לומעלה מעל בה' ריבה. אחת בה בהנה הרי אלו מיעוטין פרט לאומר לחברו חבלת בי בשבת והוא אומר לא חבלתי. הדלקת גדישי בשבת והוא אומר לא הדלקתי, אמר לו אביו חבלת בי עשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי בך ולא עשיתי בך חבורה יכול יהא חייב ת"ל אחת בה בהנה או מכל הרי אלו מיעוטין. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט (מרבה) [ממעט] אני את אלו שנידון עליהן בנפשו רבי שמעון אומר יכול אף האומר לחברו אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית אמר לו עבדו הפלת את שיני וסמית את עיני והוא אומר לא הפלתי ולא סמיתי יכול יהא חייב תלמוד לומר וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד וגו' מה אלו מיוחדין אלו מיוחדין שאינן קנסות יצאו אלו שה קנסות:

והיה מיד מה יעשה והשיב. אינו שב ת"ל ושלם. יכול יהיה משיב ומשלם ואל תתמה שהרי הגנב משלם תשלומי כפל ואם טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה', ת"ל גזלה, גזלה הוא משלם ואין משיב ומשלם. והשיב את הגזלה אשר גזל מה ת"ל אר גזל שיכול ישלם חומש ואשם על מה שגזל אביו, ת"ל אשר גזל על מה שגזל הוא משלם ולא על מה שגזל אביו. יכול לא ישיב כל עיקר ת"ל את. העושק, ומה ת"ל אשר עשק, שיכול ישלם חומש ואשם על מה שעשק אביו ת"ל אשר עשק על מה שעשק הוא משלם ואינו משלם על מה שעשק אביו. יכול לא ישיבנו כל עיקר תלמוד לומר את. הפקדון מה ת"ל אשר הפקד אתו כל זמן שעמו ישיבנו אין עמו משיב לו דמיו. ועדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש ואשם על מה שגזל אביו ובזמן שלא נשבע לא הוא ולא אביו. נשבע הוא ולא אביו אביו ולא הוא הוא ואביו מנין. ת"ל אשר גזל ואשר עשק ואשר הפקד אתו ואשר מצא. ועדיין אני אומר אימתי הוא משלם קרן על גזל אביו בזמן שנשבע הוא ואביו, הוא ולא אביו אביו ולא הוא ולא הוא ולא אביו מנין. ת"ל הגזלה והעושק והפקדון והאבדה ישתלמו מ"מ. מנין ליתן את האמור למעלה למטה ת"ל מכל. אשר ישבע עליו לשקר עד שיהא מתכוין לו. מכאן אתה אומר שחייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון ואינו חייב על שגגתן. מה הוא חייב על זדונה אשם בכסף שקלים:

אמר רב חסדא א"ר יוחנן מנין לשנוי שהוא קונה שנאמר והשיב את הגזלה ומה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי. האי אשר גזל מיבעי ליה למעוטי גזלאביו שאינו מוסיף חומש על גזל אביו. אם כן ניכתוב רחמנא והשיב את גזלו והשיב את הגזלה אשר גזל למה לי למיכתב שמע מינה תרתי. איכא דאמרי מנין לשנוי שאינו קונה שנאמר והשיב את הגזלה מ"מ, והכתיב אשר גזל, ההוא מיבעי ליה למעוטי גזל אביו:

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דבר תורה גזלה המשתנית חוזרת בעיניה שנאמר והשיב את הגזלה מ"מ. ואם תאמר משנתנו הגוזל עצים ועשאם כלים משלם כשעת הגזלה משום תקנת השבים. וכי קאמר ר' יוחנן דשנוי במקומו עומד כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים דההוא שנוי דהדר למילתיה הוא. וכחש בה פרט למודה בעיקר. כיצד שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי יכול יהיה חייב ת"ל וכחש בה פרט למודה בעיקר. וכי תניא ההיא דאמר ליה הילך אבל קיימא באגם לא. אתה מכרתו לי אביך מכרו לי מאי מודה בעיקר איכא. דאמר ליה לא נתתי לך סמים שקול תורך וזיל. אתה נתתו לי במתנה אביך נתנו לי מאי מודה בעיקר איכא. דאמר ליה על כנת דעבידנא לך נייח נפשא ולא עבדי לך. תועה בדרך מצאתיו לימא ליה איבעי לך לאהודרי. באומר שבועה אבדה מצאתי ולא הייתי יודע שהיא שלך. אמר רב שת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין ותנא תונא וכחש בה למדנ ולעונש אזהרה מנין ת"ל לא תכחשו. מאו לאו עונש ממון לא עונש שבועה. הא מדסיפא דאישתבע מכלל דרישא דלא אישתבע דקתני סיפא ונשבע על שקר למדנו לעונש אזהרה מנין ת"ל ולא תשקרו. אמרי אידי ואידי דאישתבע כאן שהודה כאן שבאו עדים, אתו עדים חייב באונסין, אודי אודויי חייב בקרן וחומש ואשם:

ת"ר והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל יחזיר כעין שגזל מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם. הניח לפניהם בין גדולים בין קטנים חייבין. משום סומכוס אמרו גדולים חייבים קטנים פטורים. הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו דכתיב לאשר הוא לו יתננו אבל נותן הוא לשליח בית דין ואם מת יחזיר לבניו. נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן הרי זה צריך לילך אחריו. נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו את הקרן ולא מחל לו את החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו. נתן לו אתהקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם (קרן) [חומש] על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה. וכן בפקדון שנאמר בפקדון או בתשומת יד וגו' הרי זה משלם קרן קרן וחומש ואשם בכסף שקלים. תניא הגוזל את חברו ונשבע לו ומת ירשיו משלמין קרן וחומש ופטורין מן האשם. יורשין בני שלומי חומשא דאבוהון הוו אלמא חומשא ממונא הוא ובעו שלומי יורשין חומש. ורמינהו ועדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש על גזל אביו בזמן שלא נשבע לא הוא וכו'. אמר רב נחמן לא קשיא כאןשהודה כאן שלא הודה. אי לא הודה קרן נמי לא לשילם וכי תימא הכי נמי דלחא משלם והא מדקא מהדר אחומש למימרא דקרן משלם. ועוד תניא ועדיין אני אומר אימתי הוא משלם קרן על גזל אביו בזמן שנשבע הוא ואביו, אביו ולא הוא הוא ולא אביו לא הוא ולא אביו מנין ת"ל גזלה ועושק ואבדה ופקדון יש תלמוד. יתיב רב הונא וקאמר להא שמעתתא וא"ל רבה בריה יש תלמוד קאמר מר או ישתלמו קאמר מר. א"ל יש תלמוד קאמנינא דקראי אמרי. אלא מאי לא הודה לא הודה אביו והודה בנו. ונתחייב בנו חומש אשבועה דידיה, אמרי בשאין גזלה קיימת, אי הכי אפילו קרן נמי לא לישלם, לא צריכא דאיכא אחריות נכסים. וכי איכא מאי הוי והא הוי ליה מלוה ע"פ ואינו גובה לא מן היורשיןולא מן הלקוחות, כשעמד בדין. אי הכי חומש נמי לישלם, לפישאין משלם חומש על כפירת שעבוד קרקעות. רבא אמר הכא במאי עסקינן כגון שהיתה דסקיא של אביו מופקדת ביד אחרים קרן משלם דהא איתיה חומש לא משלם דכי אישתבע קושטא אשתבע דהא לאהוי ידע. השולח יד בפקדון ב"ש אומרים ילקה בחסר וביתר ובית הלל אומרים כשעת הוצאה ר"ע אומר כשעת תביעה, בשבח גזלה קמיפלגי ב"ש סברי שבח גזלה דנגזל הוי וב"ה סברי שבח גזלה דגזלן הוי. ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הגוזל את הרחל גזזה וילדה מלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר גזלה חוזרת ביעיניה דיקא נמי דקתני ילקה בחסר וביתר. ומודה ר"ע במקום שיש עדים דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתי וכיון דאיכא עדים מההיא שעתא דאיחייב ליה אשמה. ר' אמר חלוק היה ר"ע אפילו במקום עדים דא"ק לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו וכי דינא הוא דקא מחייבי ליה אשמה. אמר רבא הלכה ככ"ה. ישבע עליו לשקר ושלם אינו משלם אלא לאחר שבועה. והלא דין הוא ומה אם הטוען טענת גנב שמשלם תשלומי כפל אין משלם אלא לאחר שבועה. זה שאין משלם תשלומי כפל אינו דין שאין משלם אלא לאחר שבועה. לא אם אמרת בטוען טענת גנב שאין משלם חומש ואשם תאמר בזה שמשלם חומש ואשם הואיל ומשלם חומש ואשם ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה תלמוד לומר עליו ושלם אין משלם אלא לאחר שבועה. ושלם אותו אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל. והלא דין הוא ומה אם הטוען טענת גנב שאין משלם חומש ואשם משלם תשלומי כפל זה שמשלם חומש ואשם אינו דין שמשלם תשלומי כפל ת"ל ושלם אותו אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל. אוציא את תשלומי כפל ולא אוציא תשלומי ארבעה וחמשה, ת"ל בראשו בראשו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ד' וה'. ק"ו לטוען טענת גנב שישלם חומש ואשם. ומה אם זה שאין משלם תשלומי כפל משלם חומש ואשם הטוען טענת גנב שמשלם תשלומי כפל אינו דין שישלם חומש ואשם ת"ל בראשו וחמישיתיו יוסף עליו המשלם בראש מוסיף חומש ואין המשלם תשלומי כפל ולא ד' וה' מוסיף חומש. וחמישיתיו מלמד שמוסיף חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה. יוסף עליו שיהא הוא וחומשו חמשה:

בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון ונשבע והודה ואחר כך באו עדים אם עד לשא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם. ואם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם וחומשו עולה לו בכפלו דברי רבי יעקב. וחכמים אומרים ישלם אותו בראשו וחמישיתיו ממון המשתלם בראש מוסיף חומש שאין משתלם בראש אין מוסיף חומש. רבי שמעון בן יוחאי אומר אין חומש ואשם משתלמין במקום שיש כפל. היכי דמי אמר רבא דמעיקרא שויא ארבע והשתא נמי שויא ד' וכגון שנשבע וחזר ונשבע ארבעה פעמים וחזר והודה והתורה אמרה וחמישיתיו התורה ריבתה חמישיות הרבה בקרן אחד. אמר מר וחכמים אומרים ממון המשתלם בראש וכו' אבל אשם מייתי מאי שנא חומש דלא משלם דכתיב בראשו וחמישיתיו אשם נמי לא לשלם דכתיב בראשו וחמישיתיו. ואת אשמו את את אפסקיה. ורבי שמעון אמר לך ואת הדר ערביה. ורבנן לא ליכתוב רחמנא וא"ו ולא את. ור' שמעון אמר לך את לא סגי דלא כתב לאפסוקי בין ממון גבוה לממון הדיוט לכך אתא וי"ו וערביה. ואת אשמו יביא אף אחר יום הכפורים. איל קשה בן שתי שנים. צאן לרבות כל צאן משמע אף חרשת אף שוטה אף הננסת. מן הצאן ולא מן הפלגס. בערכך מה ערכך האמור להלן בכסף שקלים אף ערכך האמור כאן בכסף שקלים. לאשם שיהא מפריש מעות לשם אשם:

וכפר עליו הכהן לפני ה' ונסח לו על אחת מכל אשר יעשה מנין שחייב על כל אחת ואחת ת"ל (לאחת) [על אחת] לחייב על כל אחת ואחת. כיצד היו חמשה תובעין אותו אמרו לו תן לנו פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה ולא לך ולא לך מנין שחייב על כל אחת ואחת ת"ל (לאחת) [על אחת] לחייב על כל אחת ואחת. יכול מפני שהן חמשה תובעין מנין א"ל תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה וכו' מנין שחייב על כל אחת ואחת. ת"ל (לאחת) [על אחת] לחייב על כל אחת ואחת. יכול מפני שהן מיני תביעות מנין אפילו א"ל תן לי חטין ושעורין וכוסמין וכו' מנין שחייב על כל אחת ואחת. ת"ל (לאחת) [על אחת] לחייב על כל אחת ואחת. יכול מפני שהן מינין הרבה מנין אפילו אמר לו תן לי חטים שהפקדתי לך אמש ושלפניו ושלפני פניו שבועה שאין לך בידי חטים שהפקדת לי אמש ושלפניו ושלפני פניו מנין שחייב על כל אחת ואחת. ת"ל (לאחת) [על אחת] לחייב על כל אחת ואחת. מנין שהוא חייב אחת על דברים הרבה ת"ל על אחת מכל אשר יעשה. כיצד היה תובעו א"ל תן לי חטים שהפקדתי לך אמש ושלפניו ושלפני פניו שבועה שאין לך בידי כלום מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל על אחת מכל אשר יעשה. יכול מפני שהוא מין אחד מנין אפילו א"ל תן לי חטים ושעורים וכוסמים שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי כלום מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל על אחת מכל אשר יעשה. יכול מפני שאינן מיני תביעות מנין אפילו א"ל תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך שבועה לך שאין בידי כלום מנין שאינו חייב אלא אחת. ת"ל על אחת מכל אשר יעשה. יכול מפני שהוא אדם אחד מנין אפילו אמרו לו חמשה תן לנו פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי כלום מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל על אחת מכל אשר יעשה. לאשמה בה פרט לפחות משוה פרוטה:

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ילקוט שמעוני א תעט

פרשת צו

ויקרא פרק ו - המשך רמז תעט

וידבר י"י וגו' (ויקרא ו, א). צו את אהרן וגו' (שם ב). זה שאמר הכתוב כי מי בשחק יערוך לי"י ידמה לי"י בבני אלים (תהלים פט, ז). בלעם הרשע היה סניגורן של אומות העולם, ואמר הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן (מיכה ו, ז). רוצה הוא מה שאתם מקריבים, לא לוג שמן אנו מקריבין לו, רבבות נחלי שמן. מה הקריב אברהם לפניו לא איל אחד, שנאמר וירא והנה איל וגו' (בראשית כב, יג). אם רוצה אנו מקריבין לו אלפי אילים, ומה הקריב לו אברהם בנו, אני מקריב לו בני ובתי, שנאמר האתן בכורי פשעי זה בנו הבכור, פרי בטני חטאת נפשי זה בתו. ראה כמה היה בלעם הרשע ערום, התחיל לומר את שבעת המזבחות ערכתי (במדבר כג, ד). לא אמר מזבחות אלא המזבחות, אמר משנברא אדם ועד עכשיו שבעה מזבחות בנו ואני מקריב שבעה כנגדן. למה היה אותו רשע דומה, לטבח שהיה מוכר בשר והיתה חנות מלאה בשר, וראה הלוגסטוס מסתכל בבשר, אמר לו מרי כבר שלחתי אופסנין לביתך. כך בלעם אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע מה אתה עושה, אמר לו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח. אמר לו הקב"ה, רשע אילו הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל וגבריאל והיו מקריבין לפני, שנאמר כי מי בשחק יערוך לי"י ידמה לי"י בבני אלים. בבני אברהם ויצחק שהן אלי עולם, אין אני מקבל קרבנות אלא מישראל, שנאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר וגו':

זה שאמר הכתוב שנאה תעורר מדנים (משלי י, יב). שנאה שנתן אהרן בין ישראל לאביהם שבשמים תעורר מדנים, עוררה עליהם דיני דינים. אמר רבי אסי מלמד שהיה (הקב"ה) [אהרן] נוטל את (קרנם ופותחו) [קורבנם ופוחסו] להם ואומר להם דעו שאין להן ממש, הוא שהקב"ה אומר למשה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי (שמות לב, לג). הדא הוא דכתיב ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו (דברים ט, כ). רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אין השמדה הכתוב כאן אלא כלוי [בנים], כמה דאת אמר ואשמיד פריו ממעל וגו' (עמוס ב, ט). ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י, יב). תפלה שנתפלל משה עליו. מה נתפלל עליו, רבי מני דסיכנין בשם רבי לוי אמר מתחלת הספר ועד כאן כתוב והקריבו בני אהרן (ויקרא א, ה). ונתנו בני אהרן (שם ז). וערכו בני אהרן (שם ח). והקטירו [אתו] בני אהרן (ויקרא ג, ה). אמר משה לפני הקב"ה, באר שנואה ומימיה חביבין, לעצים חלקת כבוד בשביל בניהן, כדתנן כל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית ושל גפן (תמיד ב, ג). לאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שבתפלתך אני מקרבו ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים, שנאמר צו את אהרן ואת בניו (ויקרא ו, ב):

זאת תורת העולה (ויקרא ו, ב). אמר רבי אבא בר יודן משל למלך שכיבדו אוהבו בחבית של יין וכלכלה של תאנים, א"ל המלך זו היא דורון, אמר ליה אדוני המלך לפי שעה כבדתי אותך אבל כשתכנס לפלטין אתה יודע במה אני מכבדך. כך אמר הקב"ה למשה זאת תורת העולה היא העולה. אמר לפניו רבונו של עולם לפי שעה הקרבתי אותה אבל כשתיטיב ברצונך את ציון ותבנה חומות ירושלים (תהלים נא, כ). אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו' (שם כא). תני רבי שמעון בן יוחאי אין העולה באה אלא על הרהור הלב. רבי לוי אמר מקרא מלא הוא והעולה על רוחכם (יחזקאל כ, לב). ממי את למד מבניו של איוב, דכתיב והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם (איוב א, ה). הדא אמרה העולה אינה באה אלא על הרהור הלב. רבי אחא בשם רבי אחא בר פפא אמר כשהיה בית המקדש קיים היינו מקריבין כל קרבנות שבתורה, עכשיו מהו להתעסק בהן, א"ל הקדוש ברוך הוא הואיל ואתם מתעסקין בהן מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבים אותם. רבי חנניה אמר תרתי, אין הגליות מתכנסות אלא בזכות משניות, שנאמר כי יתנו בגוים עתה אקבצם (הושע ח, י). ר' חנינא אמר חורי, כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה (מלאכי א, יא). וכי יש קמיצה והקטרה בבבל, אלא אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין בהן מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבין אותם. אמר רבי אסי מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים, יתחילו להן מבראשית, אמר הקב"ה הואיל והתינוקות טהורים והקרבנות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות. רבי ברכיה ורבי חנן בשם רבי עזריה משל למלך שהיו לו שני מגריסין, ועשה לו הראשון תבשיל ואכלו וערב לו, והשני וערב לו, ואין אנו יודעין איזה ערב לו יותר אלא ממה שצוה את השני עשה לי כתבשיל הזה אנו יודעין של שני ערב לו יותר. כך הקריב לו נח קרבן וערב לו, שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח (בראשית ח, כא). והקריבו ישראל קרבן, שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח, ב). ואין אנו יודעין איזה ערב לו יותר אלא ממה שצוה את משה ואמר ליה זאת תורת העולה היא העולה (ויקרא ו, ב). אנו יודעין שזה ערב לו יותר, שנאמר וערבה לה' וגו' (מלאכי ג, ד). כימי עולם כימי משה, וכשנים קדמוניות כימי שלמה.

דבר אחר כימי עולם כימי נח, הה"ד כי מי נח זאת לי וגו' (ישעיה נד, ט). וכשנים קדמוניות כשני הבל שלא היתה (עבודת) אלילים בעולם. רבי אבין אמר משל למלך שהיה מיסב על קנבטין שלו והכניסו לו תבשיל ואכלו וערב לו התחיל ממחה בקערה, הה"ד עולות מחים אעלה לך (תהלים סו, טו). כזה שהוא ממחה את הקערה. רבי אבין אמר חורי, משל למלך שהיה מהלך במדבר, נכנס (לכור דגן) [לבורגין] הראשון, אכל שם ושתה שם, הגיע לבורגין הב'] אכל שם ושתה שם ולן שם, [כך] למה הוא מתמה זאת תורת העולה היא העולה. אלא מלמד שהעולה כולה לאישים. ואש המזבח תוקד בו (ויקרא ו, ב). אמר רבי פנחס אש המזבח תוקד עליו אין כתיב כאן אלא תוקד בו, המזבח היה מוקד באש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף