ילקוט שמעוני/א/תמד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ילקוט שמעוני א תמד

רבי חייא אומר מנין לשחיטה מן הצואר דכתיב וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים שאין תלמוד לומר את הראש ואת הפדר והלא ראש ופדר בכלל כל הנתחים היו ולמה נאמר לפי שנאמר והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה מנין לרבות את הראש שכבר הותז תלמוד לומר את ראשו ואת פדרו וערך מדקאמר את הראש שכבר הותז מכלל דשחיטה מן הצואר, תנא פתח בראש ופדר ומסיים בראשו ופדרו, הכי קאמר מנין לרבות את הראש שכבר הותז תלמוד לומר את הראש ואת הפדר. וראשו ופדרו למה לי מיבעי' לי לכדתניא מנין לראש ופדר שקודמין לכל הנתחים תלמוד לומר ראשו ופדרו וערך. ופדר קמא דכתב רחמנא למה לי לכדתניא כיצד הוא עושה חופה הפדר על בית השחיטה ומעלהו וזהו דרך כבוד של מעלה:

(ספרא/תורת כהנים): ונתנו בני אהרן אש על המזבח. אמר ר' יהודה: מנין להצתת האליתה שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת, תלמוד לומר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. אמר ר' שמעון וכי עלה על לב שיהא הזר קרב לגבי מזבח, אם כן למה נאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, לימד על הצתת האליתה שלא תהא אלא בראשו של מזבח. ונתנו בני אהרן מה תלמוד לומר הכהן, ממשמע שנאמר אהרן איני יודע שהוא כהן, מה תלמוד לומר הכהן, בכיהונו, לימד על כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט עבודתו פסולה, מנין לכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול שתהא עבודתו פסולה, תלמוד לומר הכהנים. בכיהונם, הא למדת כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט עבודתו פסולה, וכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול עבודתו פסולה. ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה ליתן אש מן ההדיוט. אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחשת עד שבאו לבית עולמים, אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה ממזבח העולה עד שנסתלקה בימי מנשה. וערכו עצים על האש. ולא האש על גבי העצים. אמר רבי שמעון: מנין לרבות שני גיזרי עצים במערכה עם תמיד של בין הערבים, תלמוד לומר וערכו עצים על האש.

(עירובין פרק הדר, דף ס"ג): רבי אליעזר אומר: לא מתו בניו של אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן, מאי דרוש, ונתנו בני אהרן (הכהנים) [הכהן] אש על המזבח, אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט.

(תמיד פ' שני דף כ"ד): החלו מעלין בגיזרין לסדר את המערכה, וכי כל העצים כשרין למערכה היו, אין, כל העצים כשרין חוץ משל זית ושל גפן, אבל באלו רגילין: במורביות של תאינה ושל אגוז ושל עץ שמן. הני מאי טעמא לא, אמר רב פפא משום דקטמי (פירוש מרבין אפר). רב אחא בר יעקב אמר: משום ישוב ארץ ישראל. מיתיבי על העצים אשר על האש, עצים הנתונין להיות אש, מאי ניהו דוקרי דלא קטמי ואזלי מיקטם. של תאינה ושל אגוז, ר' אלעזר מוסיף אף של מייש ושל אלון ושל דקל ושל חרוב ושל שקמה. בשלמא למאן דאמר משום דקטמי בהא פליגי, מר סבר אף על גב דלא קטמי מגואי כיון דקטמי מבראי לא מייתינן. ומר סבר כיון דלא קטמי מגואי אף על גב דקטמי מבראי מייתינן. אלא למאן דאמר משום ישוב ארץ ישראל, דקל מי לית ביה משום ישוב ארץ ישראל. וליטעמיך תאינה מי לית בה משום יישוב ארץ ישראל, אלא מאי אית לך למימר, בתאינה דלא עבד פירי, דקל נמי בדקל דלא עבד פירי:

(ספרא/תורת כהנים): וערכו בני אהרן. יכול אפילו מאה, תלמוד לומר וערך הכהן. יכול יהא כהן אחד עורך כל האברים, תלמוד לומר וערכו. הא כיצד, כהן אחד עורך שני אברים, וכמה הן אברים עשרה ואחד בקרבים, נמצא [שהטלה] עולה בששה דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר וערכו שנים, בני אהרן שנים, הכהנים שנים, מכאן (שהעולה) [שהטלה] עולה בששה:

(יומא פרק א' דף כ"ג): תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר מנין לתמיד של בין הערבים שטעון שני גזרי עצים בשני כהנים שנאמר וערכו עצים על האש אם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב ובער עליה הכהן עצים תנהו ענין למיד של בין הערבים. ואימא אידי ואידי בתמיד של שחר דקאמר רחמנא עבדי והדר עביד. אם כן נימא קרא ובער ובערו א"נ וערך וערכו מאי ובער וערכו כדאמרינן. מנין להפשט ונוח שכשר בזר שנאמר וערכו למה לי למעוטי הפשט ונתוח. וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים למדנו לטלה שטעון ששה. קשיא ליה לרבי אליעזר האי בבן הבקר כתיב ובן הבקר עשרים וארבעה בעי וניחא ליה, על העצים אשר על האש אשר על המזבח איזהו דבר שכתוב בו עצים אש ומזבח הוי אומר זה טלה:

בעי חזקיה אברים שסדרן וסדר עליהן המערכה מהו על העצים אמר רחמנא דוקא על העצים או דלמא כיון דכתב קרא אחרינא אשר תאכל האש את העולה על המזבח אי בעי עביד הכי תיקו. בעי רבי יצחק נפחא אברים שסדרם בצדי המערכה מהו אליבוא דמאן דאמר על ממש לא תיבעי לך דעל העצים כתיב, כי תיבעי לך אליבוא דמ"ד על בסמוך מאי ה"נ על בסמוך או דילמא על העצים דומיא דעל המזבח מה התם על ממש אף הכא על ממש תיקו. אמר ר' חמא בר גוריא גזירין שעשה משה אמה ארכן ואמה רחבן ועביין כמחק גודש של סאה אמר ר' ירמיה באמה גדומה. אמר ר' יוסף ולאו היינו דתניא על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאין מן המזבח כלום:

הכהנים לרבות את הקרחים דברי רבי יהודה. וערכו את הנתחים מה תלמוד לומר את הראש ואת הפדר וכו' כדלעיל. יכול המתנדב עולה יהא מביא עצים ואש עמה תלמוד לומר על העצים אשר על המזבח מה מזבח משל צבור אף עצים ואש משל צבור דברי רבי אלעזר ברבי שמעון. רבי אומר מה מזבח שלא נתשמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט:

תניא אידך יכול האומר הרי עלי עולה יביא עצים מתוך ביתו כדרך שמביא נסכים מתוך ביתו תלמוד לומר על העצים וגו' מה מזבח וכו'. מאי בינייהו חדתי ועתיקי. ועתיקי לא והכתיב ויאמר ארונה אל דוד יקח (ויעש) [ויעל] אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים ה"נ בחדתי. וקרבו וכרעיו ירחץ יכול אפילו נתערבו בפסולין תלמוד לומר וקרבו, אוציא את שנתערב בפסולין ולא אוציא את שנתערב בקדשי קדשים ובקדשים קלים תלמוד לומר וקרבו וכרעיו. בשור הוא אומר וקרבו וכרעיו ובאיל הוא אומר והקרב והכרעים מה בין שור לאיל שור חסר שתי וערב איל אינו חסר שתי וערב. אמרו חכמים למדנו הקרבה לשור מן האיל אמרתי להם רבותי עפר אני תחת כפות רגליכם אומר לפניכם דבר אחד שנים עשר נשיאים לחנוכת המזבח ושם נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור הרי שלא יאמר אדם אלך ואעשה דברים מכוערים דברים שאינם ראוים ומביא שור שיש בו בשר הרבה מה אם ישא לי הקדוש ברוך הוא פנים אלא יעשה אדם מעשים טובים ותלמוד תורה ויביא איל שיש לו לאישים והרי אני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה:

ירחץ. יכול מה רחיצה האמורה להלן במ' סאה אף רחיצה האמורה כאן בארבעים סאה תלמוד לומר במים כל שהן. במים ולא ביין. במים ולא במזוג. במים להכשיר את כל המים קל וחומר למימי כיור. והקטיר אף על פי שפסול ואף על פי יוצא ואף על פי פגול ואף על פי נותר ואף על פי טמא. יכול אפילו הן למטה תלמוד לומר המזבחה כהן בראש המזבח אמרתי ואל כשהן למטה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף