ילקוט שמעוני/א/תלא
|
< הקודם · הבא > |
רבי דוסא אומר הרי הוא אומר כי לא יראני האדם וחי. בחייהן אינן רואין אבל רואין הן בשעת מיתתן. וכן הוא אומר לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. רבי עקיבא אומר כי לא יראני האדם וחי אף חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד. אמר רבי שמעון בן עזאי איני כמשיב על רבי אלא כמוסיף על דבריו כי לא יראני האדם וחי אף מלאכי השרת שחייהן חיי עולם אינן רואין את הכבוד. לאמר צא ואמור להם דברטי כבושים בשבילכם מדבר עמי. וכן מצינו כל שלשים ושמונה שנה שהיו ישראל במדבר והיו כמנודין לשמים לא היה דבור עם משה שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ה' אלי לאמר. אלעזר בן דהבאי אומר יכול היה מדבר עמו לצורך עצמו תלמוד לומר לאמר לצורך ישראל היה מדבר עמו ולא היה מדבר עמו לצורך עצמו. דבר אחר יכול לא היה מדבר עמו אלא לצורך הקהל תלמוד לומר לאמר מדבר היה עמו לצורך עצמו. דבר אחר לאמר צא ואמור להם והשיבני ומנין שהיה משה יוצא ומדבר עמהן שנאמר ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה. ומנין שהיה משה משיב דברים לפני הגבורה שנאמר וישב משה את דברי העם אל ה'. לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו שומע אני מאהל מועד ממש תלמוד לומר ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפורת ואי אפשר לומר מעל הכפרת שכבר נאמר מאה"מ. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו זו מדה בתורה ב' כתובים זה כנגד זה והרי הן סותרין זה על ידי זה יתקיימו במקומן עד שיבוא כתוב אחר ומכריע ביניהם ומה תלמוד לומר ובבא משה אל אהל מועד. מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל וקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר בפנים: