ילקוט שמעוני/א/רלז
|
< הקודם · הבא > |
אמר ר' ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקב"ה, אלא עם כל מה שנברא מששת ימי בראשית. הדא הוא דכתיב: ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי. צויתי את הים שיקרע לפני ישראל, צויתי את השמים ואת הארץ שישתתקו לפני משה, שנאמר האזינו השמים. צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר והעורבים צויתי לכלכלך שם. צויתי את השמים שיפתחו לפני יחזקאל. צויתי את הדג להקיא את יונה, שנאמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה.
וישב הים לפנות בקר לאיתנו. אין "איתנו" אלא תקפו, שנאמר: איתן מושבך. ר' נתן אומר: אין איתן אלא לשון קשה, שנאמר: גוי איתן הוא.
ומצרים נסים לקראתו. מלמד שבכל מקום שהיה מצרי נס היה הים רץ כנגדו. משלו משל למה הדבר דומה, ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לטרקלין, פתח המלך חלון מזרחית יצאה והלכה לה. נכנס הנץ אחריה ונעל המלך בפניו את כל החלונות והתחיל מורה בו את החצים. כך כשעלה האחרון מישראל מן הים, ירד האחרון של מצרים בתוך הים, והתחילו מלאכי השרת זורקין בהן את החצים ואבני אלגביש אש וגפרית, שנאמר: ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש.
וינער ה' את מצרים. כאדם שהוא מנער את הקדרה, התחתון עולה למעלה והעליון יורד למטה. דבר אחר: וינער מסר אלו בידי מלאכים נערים, ואלו בידי מלאכים אכזרים, שנאמר: ומלאך אכזרי ישולח בו (משלי יז יא). תמות בנוער נפשם וגו' (איוב לו יד):