ילקוט שמעוני/א/קלח
|
< הקודם · הבא > |
וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. אמר עשו ליעקב חלוק כל מה שהניח אבי לשני חלקים ואני בוחר שאני הוא הגדול. אמר יעקב. הרשע הזה לא מלא עינו מן העושר מה עשה חלק כל מה שהניח אביו לחלק אחד וארץ ישראל ומערת המכפלה לחלק אחד. הלך עשו לישמעאל לימלך בו א"ל הכנעני יושב בארץ ויעקב בטוח לרשת את הארץ טול מה שהניח אביך ואין ליעקב מאומה. ולקח עשו כל מה שהניח אביו וארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב וכתבו שלום ביניהם. אמר יעקב לעשו לך מארץ אחוזתי מארץ כנען ולקח עשו את נשיו ואת בניו והלך לו להר שעיר מפני יעקב אחיו. ובשכר שפנה נתן לו מאה מדינות משעיר עד מגדיאל זו רומי אז ישב יעקב בטח שאנן ושלו בארץ אחוזתו ובארץ מולדתו ובארץ מגורי אביו שנאמר וישב יעקב:
פרק לו - המשך רמז קלח[עריכה]
ואהליבמה ילדה את יעוש ואת יעלם ואת קרח. כתיב כי אני חשפתי את עשו קליפת בצלים כל כך למה גליתי את מסתריו כדי לגלות הממזרים שבו. וכמה ממזרים העמיד רב אמר שלשה לוי אמר ארבעה קרח דהכא ממזר הוא. וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו ר' אליעזר אומר מפני שטר חוב ר' יהושע (בן לוי) אמר מפני הבושה. ותמנע היתה פילגש (כתוב ברמז קנ"ט). הוא ענה אשר מצא את הימים (כתוב ברמז ז). כל שאזניו דקות אמו סוסיא ואביו חמור ושאזניו גדולות אמו חמורה ואביו סוס. ר' חנינא הוה מפקד לאלין דבי נשיאה הוו זבנין מן אלין דאודניהון דקיקין מפני שאמו סוסיא ואביו חמור. מה עשה ענה הביא חמורה וזווג לסוס ויצאה מהן פרדה אמר הקב"ה אני לא בראתי בעולמי דבר של היזק מה עשה הביא חכינא וזווג לחרדון ויצא מהן חברבר. מעולם לא אמר אדם שנשכו חברבר וחיה מעולם לא אמר אדם שבעטתו פרדה לבנה וחיה. והא קא חזינן דחיה אימא וחיית. והא קא חזינן דמיתסי בדסומקא איהי וחוורן רישי כרעייהו. אמר ר' יהושע למה נקרא שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות. ר' פנחס בן יאיר הוה קא אזיל לפדיון שבוים פגע ביה גינאי נהרא א"ל גינאי נהרא חלוק לי מימיך ואעבור בך. א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק אתה עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה. א"ל אם אין אתה חולק לי גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. חלק ליה. הוה בהדייהו ההוא גברא דהוה דרי קמחא לפסחא א"ל חלוק נמי להאי דבמצוה קא עסיק. חלק ליה. הוה ההוא טייעא דאלוי בהדייהו א"ל חלוק נמי להאי דלא לימא כך עושין לבני לויה. חלק ליה. אמר רב יוסף כמה נפיש האי גברא ממשה ושיתין רבוון וכו'. איקלע לההוא אושפיזא רמו שערי לחמריה ולא אכל נקרינהו ולא אכל. חבטינהו ולא אכל. אמר ליה דלמא לא מעשרן. עשרינהו ואכל. אמר ליה עניה זה הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים. ומי מחייבן והתנן הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי. התם הא אתמר עלה אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שלקחו מתחלה לבהמה אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהן לבהמה חייב לעשר. שמע רבי נפק לאפיה א"ל רצונך שתסעוד אצלי א"ל אין. צהבו פניו של רבי. א"ל כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני בני ישראל קדושים הם יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכתיב אל תלחם את לחם רע עין וגו' ואתה רוצה ויש לך. השתא מסרהיבנא דבמלתא דבמצוה אנא קאזיל כי הדרנא אתינא עיילנא לגבך. כי אתא איתרמי עאל בההוא פתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא אמר מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו. שמע רבי נפק לאפיה א"ל מזבנינא להו א"ל ולפני עור לא תתן מכשול. מפקרנא להו מפשת היזקא. עקרנא להו איכא צער בעלי חיים. קטילנא להו איכא בל תשחית. הוה קא מבתש ביה טובא גבה טורא בינייהו בכה רבי ואמר בחייהון כך במיתתן על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו. קים להו לרבנן דחמשה זרעונים בשיתא טפחים לא ינקי מהדדי מנלן [דהא] דקים להו לרבנן מילתא היא דאמר ר' יוחנן לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים גבול אשר גבלו ראשונים לא תסיג: