ילקוט שמעוני/א/קיד
|
< הקודם · הבא > |
רבי יצחק פתח ולא תקח שחד וגו'. ומה מי שנטל ממי שנתחייב לו כהו עיניו הנוטל שחד ממי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה. ר' חנינא בר פפא פתח רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כל פעולות שפעלת אלינו בשבילנו. למה כהו עיניו של יצחק כדי שיביא יעקב ויטול את הברכות. יצחק תבע יסורין וכו' (כדכתוב ברמז ק"ה). ותכהין עיניו מראות. מראות ברעתו של אותו רשע . אמר הקב"ה יהא יצחק יוצא לשוק ויהון ברייתא אמרין דין אביו של אותו רשע אלא הרי אני מכהה עיניו ויהא יושב בתוך ביתו הדא הוא דכתיב בקום רשעים יסתר אדם מכאן כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות. תלמיד רשע מאחיה השילוני ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו שהעמיד ירבעם הרשע. בן רשע מיצחק ותכהין עיניו מראות שהעמיד עשו הרשע. דבר אחר מראות מכח אותה ראיה בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת דכתיב הן אראלם צעקו חוצה ונשרו דמעותיהן לתוך עיניו של יצחק והיו רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו. דבר אחר בשעה שנעקד על גבי המזבח תלה עיניו למרום והביט בשכינה. מושלים אותו משל למה הדבר דומה למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו וראה בן של אוהבו מציץ עליו בעד החלון אמר אם אני הורג אותו הריני מכריע את אוהבי אלא הריני גוזר שיסתתמו חלונותיו. כך בשעה שנעקד תלה עיניו והביט בשכינה אמר הקב"ה אם אני הורג אותו הריני מכריע את אברהם אוהבי אלא גוזרני שיכהו עיניו. והביט בכבוד השכינה והכתיב כי לא יראני האדם וחי אלא תחת המיתה כהו עיניו בזקנותו מכאן אתה למד שהסומא כמת. אסור להסתכל בצלם דמות רשע שנאמר לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וא"ר אליעזר עיניו כהות שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות משום דאסתכל ביה בעשו הרשע. והא גרמא ליה והאמר ר' יצחק לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה שנאמר הנה הוא לך כהות עינים אל תקרי כסות עינים אלא כסות עינים שנאמר ותכהין עיניו מראות. הא והא גרמא ליה. דבר אחר לאדם גדול שהיה לו טרקלין נאה ומשובחת והיו שכניו שורפין קש ותבן ומעלין עשן בעד החלון הלך וסתם את החלון. כך נשי עשו עובדין עבודה זרה ויצחק רואה ומיצר מיד כהו עיניו ויקרא את עשו בנו הגדול הגיע ליל פסח קרא יצחק לעשו בנו א"ל בני הלילה הזה העליונים אומרים שירה הלילה הזה אוצרות טללים נפתחין עשה לי מטעמים ורוח הקודש משיבה אותו אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו ונתעכב שם. אמרה רבקה ליעקב בנה הלילה הזה העליונים וכו' היום הזה ברכת טללים עשה מטעמים לאביך שעד שהוא בעולמו ויברכך והבא שני גדיי עזים וכי ב' גדיי עזים היה מאכל של יצחק אלא אחד הקריב קרבן פסח ואחד עשה מטעמים. י' ברכות ברך יצחק את יעקב כנגד י' מאמרות שנברא בהן העולם וכשיצא יעקב מעוטר כחתן וככלה בקשוריה וירד עליו תחית טל מן השמים ונדשנו עצמותיו ונעשה גבור חיל לכך נאמר מידי אביר יעקב:
ויקרא את עשו בנו הגדול. למדינה שהיתה מכתבת ענקמין למלך והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס והיתה קוראה אותו מקרואלפרוס א"ל בני מקרואלפרוס ואין אתם מכתיבין אותו א"ל אם בעיניך מקרואלפרוס בעינינו הוא ננס כך אביו קרא אותו גדול ויקרא את עשו בנו הגדול אמו קראה אותו גדול ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול א"ל הקב"ה בעיניכם הוא גדול בעיני הוא קטן שנאמר הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. א"ר ברכיה לקבל תורא טבחא הדא הוא דכתיב כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני הדא הוא דכתיב כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו את מוצא תועבה אחת כתיב בתורה וכתיב בה עשר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כאן כתיב שבע על אחת כמה וכמה הוי שבע תועבות בלבו. הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי אמר ר' יהושע הגיע אדם לפרק אבותיו קודם לחמש שנים ידאג מן המיתה שכך אמר יצחק אם לשנים של אבא אני מגיע עד עכשיו מתבקש לי ואם לשנים של אימא מגיע הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. תני ז' דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן יום המיתה שנאמר כי לא ידע האדם את עתו יום הנחמה אני ה' בעתה אחישנה. ועומק הדין שנאמר כי המשפט לאלהים הוא. ואין אדם יודע במה משתכר דכתיב מתת אלהים הוא. ואין אדם יודע מה בלב חברו אני ה' חוקר לב. ואין אדם יודע מה בעבורה של אשה דכתיב כעצמים בבטן המלאה. ומלכות הרביעית מתי תפול דכתיב כי יום נקם בלבי. ועתה שא נא כליך שחוז מאני זינך שלא תאכילני נבלות וטרפות. סב מאני זינך שלא תאכילני גזלות וחמסים. תליך א"ל הרי ברכות תלויות למאן דרחמי ליה למתברכא הוא מתברך. דבר אחר שא נא כליך זה בבל דכתיב ואת הכלים הביא וגו'. תליך זו מדי דכתיב ויתלו את המן. קשתך זו יון דכתיב כי דרכתי לי יהודה קשת וגו' ועוררתי בניך ציון על בניך יון. וצא הכשדה זו אדום דכתיב ארצה שעיר שדה אדום. ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי א"ל בתחלה הייתי נהנה מן הראיה ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם וכן שלמה אומר ברבות הטובה רבו אוכליה וגו' לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניא וכפן לההוא דחמי סולגיתא מליא ושבע. ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו וגו' לצוד ציד להביא אם מצא מוטב ואם לאו להביא מן הגזלות ומן החמסים. ועתה בני שמע לך נא אל הצאן לך וקדם את האומה שהיא משולה כצאן ואתנה צאני צאן מרעיתי. וקח לי משם שני גדיי עזים אם מצאת מוטב ואם לאו הבא לי מפורנין שלי[1], שכך כתב לה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום. גדיי עזים טובים טובים לך טובים לבניך טובים לך שעל ידיהם אתה נוטל את הברכות טובים לבניך שעל ידם מתכפר להם דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם. הן עשו אחי איש שעיר גבר שיידן[2] כמה דאת אמר ושעירים ירקדו שם (ישעיה יג, כא). ואנכי איש חלק כמה דאת אמר כי חלק ה' עמו. ר' לוי אמר לקווץ[3] וקרח שהיו [עומדים] על שפת הגורן, עלה המוץ [בקווץ] ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו, כך עשו הרשע כל השנה כולה הוא מתלכלך ואין לו במה יתכפר, אבל יעקב בא יום הכיפורים ומתכפר, כמה דאת אמר כי ביום הזה יכפר עליכם: