ילקוט שמעוני/א/נא
|
< הקודם · הבא > |
רבי אלעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם, שנאמר כי השחית כל בשר. אמר ר' יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו. רבי יצחק דבי רבי אמר כאילו שופך דמים, שנאמר הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים. אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. רב אשי אמר כאילו עובד עבודה זרה, כתיב הכא תחת כל עץ רענן. וכתיב התם על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן. אמר רב אסי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, כתיב הכא וירע בעיני ה'. וכתיב לא יגורך רע. מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו. אלו המנאפים ביד, כדתנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף. לא יהיה בך נאוף בין ביד בין ברגל. רבי אמי אמר המקשה עצמו לדעת נקרא עו"א, שכך אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך למחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה:
ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני. הגיע זמנן ליקצץ, הגיע זמנן ליעשות בוסר, הגיע קטיגוריא שלהן, הגיע זמנן ליעשות בתה, כל כך למה, כי מלאה הארץ חמס מפניהם. חמס שוה פרוטה, גזל פחות משוה פרוטה, היה אחד מהם מוצא קופתו מלאה תורמסין, היה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין. א"ל הקב"ה אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה, הדא הוא דכתיב הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה - בחכמת תורה. מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים אלא דין, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. דבר אחר כי מלאה הארץ חמס. חמס זה עבודה זרה, דכתיב כי מלאה הארץ חמס. חמס זו גלוי עריות, חמסי ושארי על בבל. חמס זו שפיכות דמים, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. חמס כמשמעו. והנני משחיתם את הארץ. אפילו ג' טפחים של מחרשה נמחו. לבן מלכים שהיה לו פדגוג, כל זמן שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה, ולבן מלכים שהיה לו מניקה, כל זמן שהיה סורח היתה מניקתו נרדית, כך הנני משחיתם את הארץ. הא אנא מחבלהון ומחבל ארעא עמהון: