ילקוט שמעוני/א/מד
|
< הקודם · הבא > |
כל אותה הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומיים והיו מקבלין מידו, כיון שאמרו איה האנשים הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש מיד אמרו לו עוד מי לך פה, עד כאן היה לך רשות ללמד סניגוריא מכאן ואילך אין לך רשות. שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזא"ל א"ל כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה היה הקב"ה מתעצב, מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזא"ל ואמרו לפניו רבונו של עולם הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך מה אנוש כי תזכרנו, א"ל ועולם מה יהא עליו, א"ל רבונו של עולם היינו מסתפקין בו, א"ל גלוי וידוע לפני אם אתם שרויין בארץ היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם, א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך, א"ל רדו ותדורו עמהן מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן, מיד ראה שמחזאי ריבה אחת ושמה איסטהר נתן עיניו בה אמר השמעי לי א"ל איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו, למדה אותו שם הזכירה אותו ועלתה לרקיע ולא קלקלה, אמר הקב"ה הואיל ופרשה עצמה מן העבירה לכו וקבעוה בין שבעה כוכבים הללו כדי שתזכו בהן לעולם ונקבעה בכימה, כיון שראו שמחזאי ועזא"ל כך עמדו ונשאו נשים והולידו בנים, היווא והייא ועזא"ל היה על מיני צבעונין ועל מיני תכשיטין של נשים שמפתים את בני אדם להרהור עבירה, מיד שגר מטטר"ון שליח לשמחזאי וא"ל עתיד הקב"ה להחריב עולמו ולהביא מבול לעולם, מיד עמד בבכי והיה מצטער על העולם ועל בניו מה יעשו בניו ממה יאכלו אם העולם חרב, שכל אחד ואחד היה אוכל בכל יום אלף גמלים ואלף סוסים ואלף שורים. בלילה ראו היווא והייא שניהם חלומות, אחד מהן ראה אבן גדולה פרוסה על הארץ כשלחן והיתה הארץ חרותה וכתובה שיטות שיטות, והיה מלאך יורד מן הרקיע ובידיו כמין סכין והיה גורר ומוחק כל אותן השיטות ולא היה משייר בה אלא ארבע תיבות, והאחד ראה פרדס גדול משובח נטוע מכל מיני אילנות והיו בו מלאכים ובידן קרדומות והיו מקצצין כל האילנות ולא שיירו בו אלא אילן אחד של שלשה ענפים, כיון שננערו עמדו בבהלה ובאו אצל אביהם, אמר להם עתיד הקב"ה להביא מבול ולא ישייר אלא נח ובניו, כיון ששמעו כך היו צועקין ובוכין, אמר להם אל תצטערו ששמותיכם לא יכלו מן הבריות שכל זמן שגוזר גזירות או מעלין אבנים או ספינות שמותיכם הן מזכירין היווא והייא, מיד נתקררו דעתן. שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ, ראשו למטה ורגליו למעלה, ועדיין הוא תלוי בתשובה. עזא"ל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים, ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים איל אחד לה' שיכפר על ישראל, ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל, והוא עזאזל שבתורה:
לא ידון רוחי באדם. לעולם איני נותן רוחי בהן, בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים וכו'. דבר אחר אין הרוחות הללו נידונות לפני העולם. דבר אחר בשעה שאני מחזיר רוחן לנדניהן איני מחזיר רוחן אמר ר' חייא בר אבא איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם לפי שבעולם הזה הרוח היא נבזקת באחד מאבריו אבל לעתיד לבוא היא נבזקת בכל הגוף כדכתיב ואת רוחי אתן בקרבכם אמר ר' יודן בן בתירא עוד איני דן בדין הזה לעולם רבי הונא בשם רבי יוסף אמר לא אוסיף לא אוסיף ליסגי ליסגי רבנן אמרין לא אוסיף לבני נח לא אוסיף לדורות אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן והן לא בקשו הריני משגמן ביסורין אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן והן לא בקשו הריני משגמן אלו באלו דאמר רבי אלעזר אין לך שמתחייב באדם אלא אדם כיוצא בו רבי נתן אומר אפילו כלב אפילו זאב רבי הונא בר גוריון אמר אפילו מקל אפילו רצועה דכתיב כי את עול סבלו ואת מטה שכמו שבט הנוגש בו החתות כיום מדין. כיום הדין. אמר ר' אחא אפילו אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון דכתיב כי האדם עץ השדה מה האדם נותן דין וחשבון אף העצים נותנין דין וחשבון. אמר ר' יהושע בר נחמיה איני דן רוחן בעצמן שבשר ודם הן אלא הריני מביא עליהן מיעוט שנים שקצבתי להן בעולם הזה ואחר כך אני משגמן ביסורין מי גרם שימרדו בי לא על ידי שלא שגמתי אותן ביסורין הדלת הזה מי מעמידו שגמיו. אמר רבי אלעזר בכל מקום שאין דין יש דין רב ביבי בריה דרב אמי בשיטת רבי אליעזר לא ידון רוחי אמר ר' מאיר הן לא עשו מדת הדין למטה אני עושה להן מדת הדין למעלה הדא הוא דכתיב הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה בלא חכמת התורה מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו. ואין משים אלא דין, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. עוד איני דן מדת הדין כנגד מדת רחמים. אפילו נח שנשתייר מהן לא שהיה כדאי אלא שצפה הקב"ה שמשה עתיד לעמוד ממנו שנאמר בשגם זה משה דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין. רבנן מייתי לה מהכא והיו ימיו ק"כ שנה ומשה חיה ק"כ שנה. תנו רבנן דור המבול אין להם חלק לעולם הבא שנאמר וימח את כל היקום בעולם הזה וימחו לעולם הבא דברי רבי עקיבא רבי יהודה אומר לא חיין ולא נידונין שנאמר לא ידון רוחי באדם לא דין ולא רוח. דבר אחר לא ידון שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה רבי מנחם ברבי יוסי אומר אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים קשה להם בגיהנם שנאמר תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם: