ילקוט שמעוני/א/ל
|
< הקודם · הבא > |
ויאמר ה' אלהים אל הנחש אמר רבי שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני דאמר רבי שמלאי הרבה טענות היה לו לנחש לטעון ולא טען ומפני מה לא טען לו הקב"ה לפי שאין טוענין למסית מאי הוה ליה למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. תניא רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ובקלקלה מתחילין מן הקטן שבתחלה נתקלל נחש ואחר כך חוה ולבסוף נתקלל אדם. הכל משמשין פנים כנגד עורף חוץ משלשה מפני שעמהם דבר הקב"ה ואלו הן אדם ונחש ודג. אדם שנאמר ולאדם אמר. נחש ויאמר ה' אלהים אל הנחש. דג ויאמר ה' לדג. כי עשית זאת כל מה שעשית בשביל זאת כל פעולה שלך לא בשביל זאת. מתחלת הספר ועד כאן שבעים וא' אזכרות מגיד שנידון בסנהדרין שלמה:
אררו בצרעת הלין סלעיא דביה צרען אינון. ארור הוא מכל הבהמה ראית מימיך מאחר שאדם מכה את חבירו במקל הוא חוזר ומכה אותו ברצועה כך ארור אתה מכל הבהמה לא כל שכן מכל חית השדה. תני בהמה גסה טהורה יולדת לט' חדשים בהמה גסה טמאה יולדת לי"ב חדשים בהמה דקה טהורה יולדת לה' חדשים הכלב לנ' יום החתול לנ"ב החזיר לס' יום הנמיה לע' יום השועל לו' חדשים ושאר כל השרצים לו' חדשים הארי והדוב והנמר והפיל והקוף והקפוד לג' שנים והנחש לז' שנים והאפעה לע' שנה. פילוסוף אחד בקש לידע נחש לכמה מוליד כיון שראה אותן עסוקים זה עם זה נטלן ונתנן בחבית והיה מספיק להן מזונות עד שילדו כיון שעלו הזקנים לרומי ראה את רבן גמליאל א"ל לכמה הנחש מוליד ולא יכול להשיבו נתכרכמו פניו פגע בו רבי יהושע א"ל למה פניך חולניות א"ל שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבה א"ל מה היא א"ל לכמה הנחש מוליד א"ל לז' שנים א"ל מנין א"ל הכלב חיה טמאה מוליד לנ' יום ובהמה טמאה יולדת לי"ב חדש וכתיב ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה כשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה כך נחש ארור מן בהמה שבעה. כמפני רמשא סלק ואמר להם התחיל להטיח ראשו בכותל אמר כל מה שעמלתי ויגעתי ז' שנים בא זה והושיטו לי בקנה אחד: