יהל אור/ג/קיח/ב
|
< הקודם · הבא > |
איש על דגלו כו' אלין ד' משיריין. והיינו ד' מחנות שכינה שהן א'ר'ג'מ'ן.
תריסר שבטין. הם י"ב מלאכים שתחת המל':
תריסר תחומין. הם י"ב גבולי אלכסון:
כלא כגוונא כו'. לעילא ולעילא ג"כ כנ"ל:
שבטי י"ה הא אוקמוה כו'. הם י"ב שבזעיר ששורשם מאו"א הנק' י"ה:
בגין די"ה עדות לישראל. שהם או"א מעידים על ישראל שהוא זעיר:
אבל ודאי הכי הוא. ר"ל די"ב שבטים שייכים דווקא בזעיר שהוא ו"ק וידוע שהי"ב הם בו"ק כידוע:
דכתיב. צ"ל כתיב:
דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. פי' שהם פני שור פני נשר פני אריה היינו הבטת שור ונשר ואריה אבל לעולם הם צורת אדם כמ"ש בזוהר פ' תזריע מ"ח ע"א:
(ואפיק כשפים) [צ"ל ואפין כו'. פי'. המסדר] שכ"א יש לו ד' פנים וכמ"ש וד' פנים לאחת:
מתפרשין בדיוקניהון. ר"ל שהם פני שור פני כו' בכ"א:
וכלהון כו'. כמ"ש שכולם פני אדם כדלעיל:
תרין מכאן. חסד נצח ובהם ששה פרקים:
תרין מכאן. גבורה הוד וג"כ ששה פרקים והם הי"ב שבטים:
כיון דנטלין כו'. ר"ל לסייע שהיא באמצע:
מזבח ה"נ כו'. דע כי במזבח היה עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד עלה חמש וכנס אמה זהו סובב עלה ג' כו' וזהו המדרגות כסדר מתתא לעילא וד' קרנות הוא אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה כידוע לכן אמר דרומית מזרחית שהוא התחלת הסובב צפונית מערבית בדרגא שלו שהוא יסוד:
דאיהו שירותא דכלא. חכמה:
עלאה דכלא. בינה:
קדישא דכלא. ישראל:
כלא. אז"ן. שכלולה משערות ומצחא ז"נ. [אמר המסדר עיין בת"ע קכ"ט ובזוהר פ' ואתה תחזה ובז"ח שם]:
ובמ"א כתב הגר"א וז"ל דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו כו'. כמ"ש בפ' א"מ שם וכד אתכלילו בחד כתיב ודמות פניהם פני אדם פניהם דכלא. ובז"ח פ' יתרו דף ל"ב ע"ג וכיון דאתכלילו כולהו דא בדא אתעביד מינייהו חד גופא ואיהו רזא דאיקרי אדם ואע"ג דכל אנפין משתנין בסטרייהו כו' וכד לפום שעתא מסתכלין כתיב ודמות פניהם פני אדם ולבתר מתפרשין דיוקנין כל חד וחד לסטרי' וכד אתחפיין כלהו דלא מסתכלין לעילא לגו רזא דעלייהו לא אתחזי דיוקנא כלל בר דיוקנא דאדם דדא היא דיוקנא דכליל כל דיוקנין וכולהו סתימין כו':
תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. שד' חיות הן בד' זוויין כמ"ש בפ' א"מ דף ס' תנינייא אזלין תחות ספינה דהאי ימא רבא לארבעה זוויין דא אזיל לסטרא דא ודא אזיל לסטרא דא וכן כולהו ארבע חיזו דאנפין אתחזין בהו וכד אתכלילן בחד כו' ע"ש ובכמה מקומות והן כמו אגוז שהן בזוייות והן שנים בכל צד וכמ"ש בפ' בראשית ופקודי (אמר המסדר נראה שכאן היה כתוב המאמר דפ' פקודי רנ"ד ע"ב אל גנת אגוז) עכ"ל בהיכל הששי ע"ש ובפ' שמות דף ט"ו ע"ב אגוז דא הוא רתיכא קדישא דאינון ארבע רישין דנהרין דמתפרשין מן גנתא כהאי אגוזא דאינון ארבע רישין לגו כו' מה אינון ארבע קרישין (עיין בזוהר ואולי צ"ל רישין. המסדר) ד' באגוזא מתחברין בהאי גיסא ומתפרשין מהאי גיסא כך רתיכא מתחברין באחדותא בחדוותא בשלימותא בשלימו כו':
יו"ד מזרח הוא שירותא כו' בשירותא דמזרח כו'. מזרח הוא אבא והוא ראש היו"ד שהוא במזרח ומן אבא נפיק חסד כמ"ש בא"ז ולקמן וזהו רגל הימני של יו"ד דרום:
ה"א דרום כו' דרום וצפון תליין בי'. ר"ל דמן ה' נפיק דרום וצפון שמאמא נפיק גבורה ואף עטרא דחסד דנפיק מאבא יוצא ע"י אמא כידוע וזהו רגל ימיני ושמאלי של ה"א וגג הה"א הוא בינה הנהר דנפיק מעוקצא דאחורי' (פי' מאחורי ה"א יש עוקץ והוא י' בסוד וחכם בבינה. המסדר) כמ"ש בפ' א"מ ועיקר יציאה מבינה אינו אלא צפון:
וז"ש וא"ו באמצעיתא כו' ברזא דיו"ה. ר"ל שהוא"ו הוא בן י"ה והוא ביניהם מפתחא דסתים לאימא ומן יו"ד נפקין דרום ומן ה"א צפון והוא ביניהם (אמר המסדר. מפתחא דסתים כו' הי' כתוב בהעתק למאמר בפ"ע ונרשם עליו. ק"כ ע"א. ואני סדרתיו הנה כמו שנלפע"ד):