יד מלאכי/כללי התלמוד/צז
|
< הקודם · הבא > |
מצינו בגמרא דמייתי לה בלשון תנן. וזה בהוריות ה' א' דתנן אמר ר"א מה נפשך וכו' וברייתא היא בפרק ד' דכריתות י"ט א' וכן בסוף פ"ק דקדושין מ' א' איתא תנן התם אין מקיפין בחילול השם. וכתבו התוס' שם דשמא ברייתא היא אע"ג דאומר תנן. ובפ"ב דנדה י"ז א' איתא תו תנן התם שלג אינו לא אוכל ולא משקה וכו'. אע"ג דאינה לא משנה ולא ברייתא אלא תוספתא דטהרות. ועיין דכותה בפ' האומר דקידושין ס"ו רע"ב אמר רבא מנא אמינא ליה דתנן אמר ר"ש וכו'. ותוספתא דמקואות היא. ואמרינן עוד בפרק כיסוי הדם פ"ז ב' תנן התם כל משקה המת טהורים חוץ מדמו וכל מראה אדמימות שבו מטמאין באהל ע"כ. ואף גם זאת לא נשנית בשום משנה אלא בתוספתא דאהלות היא שנוייה ע"ש בפ"ד. ואפ"ה בכל הספרים גרסינן תנן התם. וכן ראיתי להר"ש ז"ל בפ"ו דמכשירין משנה ז' שכתב וז"ל כל משקה המת טהורין היינו ההיא דמייתי בפרק כסוי הדם פ"ז, וכתוב בכל הספרים תנן התם ואינה משנה משום מקום אלא ברייתא היא זו עכ"ל. וכ"כ התוס' דפ' כסוי הדם שם וז"ל תנן התם תימה אי משנה היא הא דקאמר לעיל במתניתא תנא ומטמא באהל וקאמר עלה והוא דאיכא רביעית הו"ל לאתויי מתניתין דהכא ונראה דברייתא היא, וה"נ אשכחן בהחולץ דקאמר תנן וכו' יע"ש.
ואף שהיא משנה שאינה צריכה ראיתי להקדים דתרי זמני איתמר שם בגמ' תנן התם קדמייתא תנן התם דם שנתערב במים וכו'. ועלה הוא דקאמר בגמ' במתנית' תנא ומטמא באהל, והוא דאיכא רביעית. ובתר הכי קאמר עוד תנן התם כל משקה המת טהורין חוץ מדמו, וכל מראה אדמומית שבו מטמאין באהל ע"כ. ועל הך ברייתא הוא שתפסו התוס' את דבורם וכתבו אי משנה היא וכו'. וכדמתברר למעיין שם. אי משום מאי דכתבו הא דקאמר לעיל במתניתא תנא וכו' הו"ל לאתויי מתני' דהכא. ואי משום שקדמו אליו תרי דבורי מסוגיין דלעיל. ואחרי הדברים והאמת האלה תמהני טובא על מרן מוהריק"א בכלליו שהרי בדף ק"י מהי"ש ע"א מוכח שהבין דהתוס' קיימי אתנן התם קמא. שהרי כתב וז"ל מ"ש בתוס' דף פ"ז תנן התם דם שנתערב במים וכו'. ותמהני על מ"ש דההיא דדם שנתערב במים אינה משנה שהרי משנה שלימה היא וכו' יע"ש. ואחריו נמשך הר"ב שארית יוסף בנתיב הפירוש כלל ב'. ואני בעניותי כבר הכרחתי לעיל דאתנן התם בתרא קיימי דברי התוס'. ויש לתמוה על מוהרש"א שם, והר"ב שער יוסף דף מ"א ע"ד שלא הרגישו בזה. ולפק"ד דברי איזה תלמיד טועה הם ומרן לא הסכים עליהם.