יד מלאכי/כללי התלמוד/צד
|
< הקודם · הבא > |
דלא איפשיטא בגמרין ואיפשיטא בירושלמי הוי פשיטותא כ"מ פ"ה מה' תרומות הל' ט"ו לדעת הרמב"ם וכתב עוד בפ"ו מה' ממרים לדעת הר"ן ולא שבקינן מאי דפשיטא ליה לירושלמי משום מאי דמספקא לן בתלמודא דידן. וכן מצאתי גם אני להר"ן ספ"ק דקדושין תרל"ה ב' שכתב וז"ל ונ"ל דאע"ג דלא מפשיט בגמ' דילן ילפינן לה מדגרסינן בירושלמי וכו'. עד הילכך אע"ג דבגמ' דילן מספקא לן שבקינן ספקין ונקטינן פשטייהו ע"כ. וכ"כ הש"ך בי"ד רסי' קמ"ה ושכן מצא בס' תורת חיים. וכ"כ עוד הנ"י בפ' השואל דף קי"ד א' לדעת הרי"ף והרמב"ם ע"ש ודוק. וגם הר"ב ראשון לציון בדף ט"ז סע"א כתב כן לדעת הרמב"ם ע"ש ובפרי חדש פ"א מה' ע"ז. וכ"כ בפשיטות הר"ב מגילת ספר ריש לאוין קל"ד ובס' דרך הקדש דף ד' ע"א ע"ש. וכן מצאתי עוד להר"ב כנה"ג בס' דינא דחיי חלק א' דף קכ"ט ע"ב ע"ש.
אמנם מצאתי להרא"ש ריש פרק מי שמת מסי' ג' דעל פשיטותא דירושלמי כתב, משמע דפליגא אגמ' דידן דסלקא בתיקו ע"ש. וכן נראה עוד מדברי התוס' ריש פרק הערל דף ע' ע"א ד"ה הערל דזה מיקרי חולק אגמ' דילן, שכתב וז"ל אלא שבזה חולק (הירושלמי) על הש"ס שלנו, דהתם פשיטא ליה דערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות, ואכיל בתרומה. ובש"ס שלנו בעיא היא בגמ' (דף ע"א א') ולא איפשיטא ע"כ. הרי דסברי דמאי דמפשיט מדברי הירושלמי לא הוי פשיטותא לבעיא דגמרין דלא איפשיטא מדכתב שבזה חולק על הש"ס שלנו וכו'. איברא דהרמב"ם ז"ל בהך דינא דערלות שלא בזמנה בפי"א מה' תרומות כתב, אבל סכין את הקטן בשמן תרומה בתוך שבעה, שהנולד כל שבעה אינו חשוב ערל. ונראה תמוה לכאורה דכיון דבעיא לא איפשיטא כמ"ש התוס', וכדנראה מתוך הסוגיא שם, איך פסק לקולא דערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות. וראיתי למרן שם בכ"מ שכתב וז"ל אבל סכין את הקטן וכו'. בריש פרק הערל בעיא דאיפשיטא. ואחרי המחילה הראויה לפי כבודו הך פשיטותא איני מכיר, דר' זירא הוה בעי למפשטיה לחומרא מערלות דזכריו ועבדיו. ורבא דחויי קא מדחי ליה ובעיין לא אפשיטא לא לקולא ולא לחומרא כמבואר למעיין שם. וכ"כ הרשב"א שם דבעיא דרב חמא לא איפשיטא, ושכ"כ ר"ח ז"ל. וכן מצאתי עוד להריטב"א ז"ל בחי' יבמות שלו כ"י (שם) שכתב שם דבעיא דר"ח לא אפשיטא, ושכ"כ ר"ח ז"ל. ומאחר דארבעה גאוני עולם כתבו דבעיין לא איפשיטא איך לא שת לבו להזכירם מיהא. ומה גם דכל הרואה שם בגמ' בלבבו יבין דלא איפשיטא. וגם מהר"י קורקוס שכתב שם דבגמ' העלו דלאו ערל הוא כיון דלאו זמניה הוא כדברי רבינו הוא תמוה. ולי הדיוט צ"ע. ועיין מ"ש שם רש"ל ביש"ש שלו. ועל פסק הרמב"ם יותר נלפק"ד לומר דאזיל לשיטתיה דבעיא דלא איפשיטא בגמרין ואיפשיטא בירושלמי הויא פשיטותא. וכמ"ש הכ"מ גופיה פ"ח מה' תרומות שהבאתי לעיל. וכיון שראה הרמב"ם דבירושלמי פשיטא ליה דערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות, לא שבק פשיטותא דירושלמי משום מאי דמספקא בתלמודא דידן כן נלע"ד. וקושטא קאי שאחרי מופלג שכתבתי כן מצאתיו מבואר בס' בני יעקב בהגהות על הרמב"ם דף רל"ב ע"ג ותמה גם הוא על מ"ש מרן דבעיין איפשיטא. ושמח לבי גם אני שכוונתי לדעת גדול. ועיין ס' הלכה למשה ח"א בפ"ב מה' גניבה סוף הל' ח' שנעלמו ממנו דברי מרן דה' תרומות וה' ממרים דהייתינן בראשית מאמר והוא פלא. אלא דאכתי יש לתמוה על הכ"מ דבפ"ה מה' שמיטה ויובל הלכה ד מצאתי אליו ז"ל שכתב וז"ל ואע"ג דבירושלמי משמע דהלכה כר"ש דשרי, לא סמך עליו רבינו משום דירושלמי לטעמיה שסובר דר"מ ור"ש הלכה כר"ש אבל גמ' דידן בפ' מי שהוציאוהו מסיק לה בתיקו ע"כ. וזה נראה כסותר למ"ש הוא עצמו בפ"ה דתרומות דפשיטותא דירושלמי הוי פשיטותא. וע"ע בכ"מ פ"ב מה' מתנות עניים הלכה י"ב שכחב דמשום דבירוש' מפרש מילתיה דר"ש אלמא סבר דהלכה כוותיה נגד ת"ק ע"ש. הרי דשבק כללא דיחיד ורבים משום דבירושלמי מפרש מילתיה דר"ש, וכ"ש הכא דבגמרין נסתפק ובירוש' פשיטא ליה, וכל זה צ"ע. וע' מ"ש באות הריש גבי ר"מ ור"ש. וגם ראיתי את הלחץ זה הדחק שנדחק הכ"מ בפ"ט מה' רוצח הלכה י' במה שכתב ואע"ג דבירושלמי פשט דאין מודדין וכו', פסק רבינו כדמשמע מגמ' דידן ע"ש. שהוא עצמו הכיר באנסו והניח הדבר בצ"ע. ומצאתי עוד למוהר"י קורקוס בפ"ה מה' מעשר הלכה י"ב שכתב לדעת הרמב"ם ז"ל דכיון דבתלמודא דידן לא הביאו אותה הבריי' לפשוט הבעיא ממנה נראה שאינו עיקר, ולכך רבינו לא סמך עליה, ולא על אותו ירושלמי אלא על ספיקא דתלמוד דידן ע"כ.