יד מלאכי/כללי התלמוד/פח
|
< הקודם · הבא > |
הכי קאמר לה ר"ש בר כרסנא בשם ר' אחא בירושלמי פ"ק דע"ז סוף הלכה א' והוזכר עוד שם בפ"ק דשבת. ואמת הדבר דבהשקפה ראשונה מפשטן של דברים הייתי סבור למימר דבכל דיני שבת וכן בכל דיני אבל וע"ז היכא דאיירי רשב"א הלכתא כוותיה אך אחר התבוננות ואחר החקירה ראיתי שזה אינו דהא אשכחנא בשלשתן כמה מהדינין דלא קי"ל כרשב"א וכן מצאתי אחר עמל וטורח לבעל הלכות גדולות בהלכות אבל דף מ"ג ע"א שכתב וז"ל ובכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן הלכה כרשב"א ע"כ. הרי דסבר דעל דינים פרטיים דוקא איתמר הך כללא.
אלא דעדיין צריכין אנו למודעי מה הן אלו הג' דינין. ונתחיל בההיא דשבת כפי הסדר דנקט בירושלמי ונאמר דאי הכוונה על פרק כלל גדול כדכתב בה"ג חזרתי על כל המקרא דכלל גדול ולא מצאתי אלא בדף ע"ו א' דאמתניתין דוכל שאינו כשר להצניע איתא שם בגמרא א"ר אלעזר הא דלא כרשב"א דתניא רשב"א אומר כל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו נתחייב זה במחשבה של זה ע"כ. וכן מצאתי בגליון הרי"ף שלי בפ' אלו מגלחין הגהה כ"י לקדמון אחד שלזה נתכוון בה"ג ואם אמת היה הדבר הזה אני בעניי שמעתי ולא אבין דאיך שייך למימר דבהא הלכה כרשב"א מאחר דסתם לן רבי דלא כוותיה פעם ושתים חדא הך דאמרן, ואידך בריש פרק המצניע צ"א א' דעלה דתנינן שם במתניתין וכל אדם אין חייב עליו אלא כשיעורו קאמר נמי עלה תלמודא מתני' דלא כרשב"א דתניא אמר רשב"א כל שאינו כשר להצניעו וכו'. וכזה ראה וחדש בהתוספות ספ"ק דע"ז כ"א ב' ד"ה אריסא דכתבו על האי כללא גופיה דאע"פ שהלכה כרשב"א בקבולת מ"מ באריסות שדה אין הלכה כמוהו אלא כרשב"ג דהא סתם לן תנא דמתניתין כוותיה. וכן כתבו עוד בפ"ק דשבת י"ז ב' ד"ה אין כותבין ע"ש. ותו דבר מן דין הא מוקמינן להא דרשב"א בשיטה בספ"ד דזבחים מ"ז א' דהכי איתא התם אמר אביי ר' אלעזר ברבי יוסי ור' אליעזר ורשב"א כולהו סבירא להו זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה וכו' ע"ש. ואיך אפשר לומר דהלכה כרשב"א במילתא דאית תרי סתמי דלא כוותיה, וגם מוקמינן לה בשיטה. ותו דהרי"ף והרא"ש לא הזכירו כלל להא דרשב"א, וגם הרמב"ם בפח"י מה' שבת הלכה כ"ב פסק כסתם מתנתיין דלא כרשב"א. ועיין תוס' ר"פ המוציא יין ע"ח א' ד"ה אטו שכתבו דשום תנא לא מחייב אלא א"כ הוציאו המצניע זולת רשב"א לבדו, ומתניתין דהמצניע דלא כוותיה ע"ש.
אשר על כן עלה בדעתי לומר דאולי ט"ס נפל בספרי הבה"ג ובמקום ובכלל גדול צריך להיות ובהמוציא יין דשם בדף ע"ח א' מייתי למסקנא דברי רשב"א. והכי איתא התם מאי הוה עלה, ת"ש דתניא רשב"א אומר שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו ע"כ. והביאוהו הרי"ף והרא"ש שם וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפח"י מה' שבת הלכה ב' יע"ש. אבל מה אדבר ומה אצטדק שהרי ראיתי להר"ן ז"ל בפ' אלו מגלחין דף שפ"ו א' ולהרמב"ן ז"ל שם במלחמותיו שהביאו דברי בה"ג הכ"ל כדמותם בצלמם, וגם המגיה הקדמון הנז' פרושי קא מפרש להו ושום חד מינייהו לא נתעורר בכל זה כלום לא ידעתי למה ולהדיוט כמוני הדבר צריך תלמוד גדול.
ושני לקדש הוא דין אבל והכוונה כפי הנראה היא על ברייתא דמתנייא בפ' אלו מגלחין כ"ו ב' ת"ר רשאי להופכו למטה ולאחותו ר"ש בן אלעזר אוסר לאחותו. וכתבו הרי"ף והרא"ש שם דקי"ל כותיה דרשב"א. והנה מאחר דבש"ס שם לא שקיל וטרי עלה דהך ברייתא כלל, וליכא שום הוכחה בה דהלכה כרשב"א ואפ"ה נקטו לה בפשיטות דקי"ל כוותיה, על כרחנו לומר דחילייהו מכח הך כללא דירושלמי וכדנראה מדברי הר"ן שם שכתב וכן כתב בה"ג וכו' והכי איתא בירושלמי וכו' ע"ש. ומה גם שמצאתי להרא"ש ז"ל סוף פ"ק דע"ז שהזכיר זה הכלל וכתב עליו בזה הלשון, וכיון שפוסק בתלמוד ירושלמי כר"ש בן אלעזר ולא מצינו בתלמוד שלנו שחולק עליו מנין לנו להתיר ע"כ. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' אבל הלכה ג' והסמ"ג עשין ב' ומוהרי"קא בשלחנו הערוך בי"ד סי' ש"מ סעיף ב' יע"ש. איברא שראיתי להרז"ה בס' המאור שכתב שם על דברי הרי"ף דפסק כרשב"א ז"ל, ואנן לא ידעינן מאי טעמא פסיק כוותיה דהא רבים פליג' עליה ובאיחוי של בגד הפוך למטה פליגי עכ"ד. וכ"כ התוס' שם ד"ה כך דבמאי דפליגי ת"ק ורשב"א נראה דהלכה כתנא קמא. וכן פירש הר"א ע"כ. ומתוך דבריהם למדנו דהרז"ה והתוספות ז"ל לא סמכו עצמן אהך כללא דירושלמי כיון דלא הוזכר בגמרא דילן, וגם שהוא נגד אידך כללא דיחיד ורבים הלכה כרבים. ואיך שיהיה יש לתמוה איך לא הזכירו הירושלמי הזה גם לא דברי בה"ג שדבריו דברי קבלה כדרכם בכל מקום. ותגדל יותר התימה על התוס' ז"ל שהרי בספ"ק דע"ז כ"א ב' ד"ה אריסא אינהו גופייהו מייתו ליה להך כללא דירושלמי ומסמך נמי קא סמכי עליה יע"ש. ובפ"ק דשבת י"ז ב' ד"ה אין נותנין וזה לשון הרמב"ן ז"ל שם במלחמותיו גם לבעל הלכות ראיתי שכתב בכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן הלכה כרשב"א, ודבר זה מפורש בירוש' אלא שאנו תמהין שלא סמכו גדולי הגאונים על הירו' בפסק הלכה. וכן ראיתי לבעלי המתיבות שכתבו לזה בהלכותינו ושמא קבלה היא בידם של ראשונים ע"כ. וחזר ושנאו בת"ה שלו דף ס "ו ע"א ע"ש. וכיון דקבלה היא נקבל אותה בשמחה ואבתרייהו דבה"ג וההי"ף והרא"ש והרמב"ם והסמ"ג ובעלי המתיבות מגררינן למסמך על הירו' וכוותייהו פסקינן.
והבאתי את השלישי הוא דין ע"ז שרמז בה"ג שהוא בלפני אידיהן, והנה גם בזה מצאתי הגהה כ"י בהרי"ף שלי, וכדין כתיב בגוה דהכוונה בזב על ברייתא דתניא בס"פ לפני אידיהן כ"א ב' תניא רשב"א אומר לא ישכיר אדם שדה לכותי מפני שנקראת על שמו, וכותי זה עושה בו מלאכה בחש"מ. ואתמר עלה בגמרא אבל נכרי מאי, שרי דאמרי אריסא אריסותיה עביד. אי הכי כותי נמי אמרי אריסותיה עביד אריסותא לרשב"א לית ליה. אלא נכרי מ"ט מותר דאמרי' ליה וציית. כותי נמי אמרי' לי' וציית, כותי לא ציית וכו' ע"ש. ולדידי עני ואביון הא נמי לא מחוורא, דהא הך ברייתא דרשב"א דחויה היא מהלכה, ולא זו דהרי"ף והרא"ש ז"ל השמיטוה אלא אף גם זאת מייתו ברייתא דרשב"ג דמתנייא התם לעיל מינה דפליג ארשב"א ומתי' להשכיר שדה לעכו"ם מטעמא דאריסא אריסותיה קא עביד. וכן פסקו התוס' שם ד"ה אריסא והרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' שבת הלכה ט"ו ומוהריק"א ז"ל בא"ח רסי' רמ"ג. ומעתה יש לתמוה הפלא ופלא על הרב המגיה הזה איך עלה בדעתו לומר שכוונת הירושלמי והבה"ג היא על ברייתא זו דלאו הלכתא היא, ואיך לא שת לבו גם לזאת דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם ודעמייהו דסמכו אהך כללא דירושלמי גבי אבל וכדלעיל אם איתא כדבריו גם בזו היה להם לפסוק כרשב"א. אלא ודאי דהרב המגיה הזה לא חש לקמחיה ואישתמיטו מיניה דברי הירושלמי דפרק לפני אידיהן סוף הלכה א' דהכי איתא החם אומנים ישראל שהיו עושין עם העכו"ם באידן בתוך ביתו אסור, בתוך בתיהן מותר. רשב"א אומר בד"א בתלוש מן המקרקע אבל במחובר לקרקע אסור. בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר. מהו בין כך ובין כך מותר בין בתלוש בין במחובר בין בשכיר בין בקבולת. אמר ר' אילא בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקבולת ר' שמעון בר כרסנא בשם ר' אחא בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כרשב"א ע"כ. הא קמן מבואר בהדיא דעל אותו דין דאומנין הנזכר שם בירושלמי הוא דאמרו הלכה כרשב"א בלפני אידיהן לא זולת ותו לא מידי: