יד מלאכי/כללי התלמוד/כד
|
< הקודם · הבא > |
אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ
לא אמרו אלא היכא דמוכחא מילתא במתניתא או במתניתין או בברייתא או בגמרא. אבל אנן לית לנו לשבושי כלל גדול שמסרו לנו רבותינו שאם כן אין לדבר סוף, ולא נסמוך על התלמוד הערוך שבידינו שכן רובו כללות. כן מצאתי להרמב"ן חידושי שבועות כ"י פרק שבועת הדיינין (מ.). וכ"כ שם הר"ן (שבועות מ.) וכ"כ הכנה"ג בשם משפטי שמואל, וכן מצאתי להרשב"א בחידושי שבועות ל"ח ע"ב (מ.), ושוב ראיתי שגם הרא"ש שם סימן ה' כ"כ בשם הרמב"ן, וכ"כ עוד הרדב"ז בח"ב סי' תרנ"ב.
ולפ"ז איכא למידק דלכאורה לא משמע כן מדברי התוס' דריש פרק במה מדליקין כ: ד"ה בעמרניתא שכתבו וז"ל, וא"ת הא מסיפא שמעינן ליה כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן, וכן קשה גבי אידן. וי"ל דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ עכ"ד. ומסתמות דבריהם משמע דאף בלי הוכחה שפיר אמרינן אין למדין מן הכללות, דמאי הוכחה איכא התם להוציאם מן הכלל. ואפשר דס"ל ז"ל דהכא נמי טעמא רבה איכא למעט לכש ואידן מכללא, משום דלא מיקרי יוצא מן העץ אלא דבר שיוצא מן העץ ע"י כתישה כגון פשתן, אבל עמרניתא דבשוכא באנפי נפשה קאי, ולא ממעיט מדבר היוצא מן העץ, וכתירוץ שני שכתב הרשב"א שם. ואף לדברי הרשב"א שכתב תירוץ שאין למדין וכו' ובתר הכי תירוצא דכתיבנא אפשר ששני התירוצים צריכי להדדי וק"ל.
ועל עיקר קושיתם נלע"ד עוד לתרץ, דלהכי מנו במתניתין לכש ואידן כדי שיהא בקי בהן ובשמותיהן, וכשיביאו לפניו פתילות מעמרניתא דידהו יכיר וידע שיוצאין מן העץ שאמרו חכמים. דכיוצא בזה איתא בריש אלו עוברין (מג.) גבי כותח הבבלי ושכר המדי וכו'. וזה לשון הברייתא שם, תניא אמר רבי יהושע וכי מאחר ששנינו כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח, למה מנו חכמים את אלו כדי שיהא רגיל בהן ובשמותיהן. ופרש"י (ד"ה שיהא) שידע ממה הן עושין אותו שיהא נזהר בהן כשיביאו לפניו כותח ידע שיש שם חלב, ויש שם חמץ אם פסח הוא ע"כ. הרי דשנו חכמים בלשון המשנה מילי שהוו נפקי מכללא, מטעמא דכדי שיהא רגיל וכו', ואף הכי נמי דכוותה כן נראה לי.