יד מאיר/כו
|
< הקודם · הבא > |
שלום וכט"ס לכבוד ידידי הרב החריף וכו' מ' יחיאל כהנא מו"ץ דק"ק פאדהייץ יע"א.
על דבר שאלתו קבלתי יום אתמול ולא הי' לי פנאי לקרוא בו ועתה עיינתי והנה כבר נשאלתי מתלמידי החריף מ' דוד זילבער נ"י בא' שמכר לחברו חטים ואח"כ ועירב המוכר בו גרעים וכבר השבתי לו דא"צ לקבל הלוקח החיטים מחמת דהיא אומדנא דמוכח וגילוי דעת. וכעת כתוב כבוד מעל' כי דוקא באמר בפירש דקונה ע"מ כן. הנה הדבר מבואר בהגהת הרמ"א סי' ר"ז סעי' ד' דבאומדנא דמוכח א"צ אמירה כלל ולא אמרי' בזה דברים שבלב אינם דברים. וכאן הרי שפיר הוי אומדנא דמוכח דהרי עינינו רואות דאינו קונה עד שיראה החטים ובאמת אם קנה ולא הלך לראות הי' הדין עמו אבל בשרצה לראות החטים אין לך אומדנא גדולה וכן כשהראה הפריב הרי ראינו דהקפיד על החטים להיותן יפות ועדיף טפי דאולי אמר שצריך טובות דהרי הקפיד לראותן דוקא. והרי באמירה דהי' אפשר דלא הי' קפידא באמירתו להעלות לארץ ישראל מ"מ אמרי' דהוי גילוי דעת וחוזר מכ"ש כשהקפיד לראות התבואה דחזינן דקפיד ואין לך גילוי דעת יותר מזה ובלא הקפיד לראות כלל ולא דיבר שתהי' התבואה טובה ודאי דקנה דהוי כקונה האיך שיהי'. אבל בהקפיד לראות דפשוט דהוי גילוי דעת. ועוד דדרך הלוקחים שלוקח שיהי' כמו הפריב בזמן המדידה ואין לך אומדנא דמוכח יותר מזה ובפרט דהוי בגוף המקח ואחריות דנפשי' ודאי קבל עלי' ובודאי כל הסוחרים מקפידים שלא יערב המוכר גרועים. ועוד כיון דאם הי' מערב קודם המקח הוי בטל מקח שוב הוי אומדנא דמוכח דלא קנה כה"ג דהרי אם הי' מרמה אותו והי' מעורב בתחלתו לא הי' המקח קיים א"כ הוי אומדנא דמוכח דלא הי' קונה דהרי בטל המקח וא"כ בעירב אח"כ בטל המקח והדין ברור ופשוט ואין להאריך והכי נוהגין כל מורי הוראות בישראל בדבר פשוט שוב נדפס ס' שואל ומשיב מהד"ת תשו' י"ב שהביא בשמי והסכים לדברי ע"ש.
ובמה דשדר לן חורפא שהקשה על פירש"י במס' יבמות ד' ס"א ע"ב דקאמר הש"ס דקטנה אינה חולצות דמקשינן אשה לאיש ופי' רש"י דמש"ה חליצתה פסולה דאין מעשה קטנה כלום אבל מתייבמות ותגדל אצלו ותתקיים מצות יבום וע"ש והקשה רו"מ דהרי אמרי' בש"ס משום דמקשי' אשה לאיש ולמה כ' רש"י משום דאין מעשה קטנה כלום לכן הקשה דאמאי פי' רש"י דמתיבמות ותגדל אצלו ותתקיים מצות יבום הרי קונה מדאורייתא. והנה יפה הקשה:
אמנם אבאר דדעת רש"י נכון ועמוקים מאד. דיש לדקדק עוד בפי' רש"י לענין מה כ' רש"י ואינה חולצות דאינה נפטרת לשוק בחליצתה דהרי אם החליצה פסול. מה"ת מותרת ליבמה אח"כ ואינה נפסלת על ידי האחין ג"כ אמנם דבר גדול דיבר רש"י בזה דבאמת ידוע דעת הרמב"ם ז"ל דחליצת קטנה אינה פסולה רק מדרבנן בעלמא ורק היא אינה מותרת בחליצה זו לשוק אבל לשאר דברים הוי החליצה כשרה וע' בלח"מ שפירש כן ע"ש וס"ל כמ"ש התוס' בש"ס הירושלמי דהך היקש היא אסמכתא בעלמא מדרבנן. ויתכן דכן ג"כ דעת ז"ל וע"כ כ' רק דאינה נפטרת לשוק בחליצה זו אבל לשאר דברים הוי שפיר חליצה. וע"כ הי' קשה לרש"י מ"ט גזרו חכמים דיפסול החליצה מחמת זה וע"ז קאמר משום דאין מעשה קטנה כלום בכ"מ. ע"כ גזרו ג"כ וסמכו באסמכתא להיקש וכדעת הרמב"ם ז"ל וז"ב. ומ"ש רש"י גבי יבם דתגדל אצלו ותתקיים מצות יבום. הנה כוונה גדולה כיון רש"י בזה. דהנה ידוע דדרשי' מאשר תלד פרט לאיילינות ע' בד' י"ג שם. ולכאורה אמאי לא ממעטי' ג"כ קטנה דאינה יולדות כמו איילינות. אמנם ע"כ דצריך לחלק דאיילינות אין סופה לילד כלל ולא תתקיים לעולם מצות יבום להקים לאחיו שמו בישראל אבל קטנה סופו לילד ותלד אצלו דהרי אין יכול לגרשה בקטנותה ותתקיים אח"כ מצות יבום ולכן לא מיעטה התורה מאשר תלד רק איילינות ולא קטנה ולכן ממילא שפיר קיים היבום מה"ת כיון דלא נתמעט מאשר תלד. וזהו כוונת רש"י ג"כ לתרץ קושי' הנ"ל דמש"ה מתיבמות משום דהרי תגדל אצלו ותתקיים מצות יבום ולכן ממילא מתיבמות תיכף וקונה אותה לגמרי זה נלע"ד בכוונת רש"י ז"ל ודוק: