יד מאיר/הקדמה
|
< הקודם · הבא > |
אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו. כי האדם אין לשער רבות ההודאות שצריך להודות לה' על כל הטובה אשר גמלהו. כמו שנאמר מה אשיב לד' כל תגמלוהי עלי. וכן תקנו אבותינו. ואלו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקים להודות לך וכו'. ע"כ אמר אודה ה' מאד בפי כי מה שיכולת לפי כח האנושי לדבר בפיו צריך להודות בכל לבו ובכל מאודו גם זאת יעשה שיקדש ויפרסם תהלות ה' ברבים כדי שעל ידו יבואו גם הרבים לברך לה' כמו שנא' תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. ר"ל שע"י שתהלת ה' ידבר פי. יגרום שיברך כל בשר שם קדשו ואמר לעולם ועד אע"פ שיש קצבה לימי חייו של אדם מ"מ יפרסם תהלתו שדיבר פיו שיהי' דבריו נזכרים לעד ולעולם ואב לבנים יזכור ויודיע כמו שנא' באברהם אבינו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ונאמר בפרשת בא למען תספר באזני בנך ובן בנך. וידוע דדבר שרבים שמעו אינו נשכח כמו שנאמר בפרשת וילך ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו' וענתה השירה לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו ור"ל כי כשכתבם דברי תורה ומסרן לרבים לא תשכח מפי זרעו ואפי' אין כותבין רק כשהדברים חביבין על שומעיהן אף לבנים יודיע כמו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת וגו':
הנה בדורות הראשונים שמחמת שהיה אסור לכתוב תורה שבע"פ לרוב תשוקתם לתורה שבע"פ היו שונים וחוזרים על למודם מאה פעמי' כדי לזכרן היטב ומחמת שהיו להם רוחב לבב ודיעה ובינה יתירה היה די להם ואח"כ כשנתמעטו הלבבות וגברו השכחה התירו חכז"ל לכתוב תורה שבע"פ כדי שלא תשתכח מישראל והיו התלמידים קורים ושונים מן הכתב ולא הי' צריך הרב להעתיק ולכתוב לכל תלמיד מה שחידש בו התלמידים והחבורים לרב תשוקתם לדעת חידושו ודרשו העתיקו לעצמן מה שכתב הרב הדורש וכמו שהיו אבותינו הגאונים והפוסקים קודם שנתגלה מלאכת הדפוס וע"כ הטריחו התלמידי' וחבירים להעתיק כל אחד לעצמו ואח"כ מחמת שנתחלשה התשוקה הגדולה להעתיק כל מה שחידוש כל חכם והיו ח"ו התורה משתכחת מישראל מה עשה הקדוש ברוך הוא גילה מלאכת הדפוס וכל פעל ד' למענהו כדי שלא ישתכח תורה מישראל וע"כ נהגו כעת חכמי הדור להפיץ אור תורתו לרבים וע"י מכבש הדפוס להגדיל תורה ולהאדירה:
ואנכי הצעיר שבישראל חדשתי מעודי חבורים רבים היינו על כל הש"ס מברכות ועד סוף עוקצים הגהות וחידושים גם חבור על הש"ע. ביותר על הלכות נדה שחברתי כעין תמונת התב"ש והשמ"ח והוא חיבור גדול גם חבור על פרקי אבות וחבור על התורה גם השבתי אל השואלים וכעת נתתי הקדימה להפיץ בישראל איזה שו"ת להזכיר הנשכחות. דהנה אמרי' במס' תמורה דף ט"ז אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה אמרו לו ליהושיע שאל א"ל לא בשמים היא אמרו לי' לשמואל שאל אמר להם אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר ר' יצחק אף חטאת שמתו בעלי' נשתכחו בימי אבלו של משה אמרו לפנחס שאל א"ל לא בשמים הוא א"ל לאלעזר שאל א"ל אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש וכו' במתניתין תנא אלף ושבע מאות ק"ו וג"ש ודיקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה אמר ר' אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פילפולו ע"ש. והנה יש להפליא בסוגיא זו בכמה דיקדוקים. א למה ביהושע קאמר לא בשמים הוא ושמואל קאמר אלה המצות. ב למה דילג מיהושע עד שמואל שהיה כמה דורות אחר יהושע והלא הי' אלעזר ופנחס ועתניאל בן קנז ובועז שכולם היו גדולי דורות קודם שמואל שהי' בימי שאול ודוד. ג למה עשה הש"ס חלוקה אחרת גבי חטאת שמתו בעליו דשאלו לפנחס ואלעזר ולא ליהושע ושמואל כדלעיל. ד למה גבי חטאת שמתו בעליו הקדים פנחס קודם לאלעזר אביו. ה למה פנחס השיב לא בשמים הוא ואלעזר השיב אלה המצות. והמהרש"א נתעורר גבי יהושע ושמואל לעיל למה שינו בתשובותיהן ע"ש מה שתירץ ואין תירוצו עולה כאן על פנחס ואלעזר ע"ש. ו למה גבי שכחות ק"ו וג"ש אמרינן דהחזירן עתניאל בן קנז בפילפולו ולהלכות לדלעיל לא החזירן. ז דלשון החזירן משמע דהחזירן כמו שהיה קודם ששכחה ומנ"ל זה אם ברוח הקודש הרי לא בשמים הוא:
אמנם הענין הוא כי יהושע בעבור שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ולשון מסירה משמע שמסרה לו הכל כמו שהיה אצל משה והי' סבורים שכמו שמשה באם הי' מסופק הי' שואל מן השמים ומשיבין לו כמו כן יהושע יודעינו לו עכ"פ הנשכחות וע"כ השיב לא בשמים הוא שכבר ניתנה למטה. אבל לא שאלו מאת יהושע שישאל לחדש לו דין כי היה די להם שיודיעו לו הנשכחות אבל משמואל שהי' אחריו כמה דורות לא שאלו ממנו שיודיעו לו הנשכחות דדוקא ביהושיע שהיה קרוב בזמן אצל משה אפשר דאם היה מודיעים לו מן השמים היה נזכר מעצמו ג"כ ע"כ בקשו מיהושיע שישאל מן השמים אף כי גם כל ישראל ידעו כי לא בשמים הוא דהרי אין זה מהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה דהרי מקרא מפורש הוא לא בשמים הוא רק הן סברו דאם יזכירו לו מן השמים יהא זכור הוא בעצמו כמו דאיתא בש"ע ח"מ סי' כ"ח סעיף י"ד וז"ל וכן אם נזכר לדבר ע"י אחר שהזכירו לו יכול להעיד ע"ש היטב מטעם דאח"כ נזכר מעצמו ע"י שהזכירו לו הוי עדות גמורה ה"נ הם סברו דאם יזכירו לו מן השמים יהא זכר מעצמו ואין זה מכלל לא בשמים הוא כי הרי הוא יזכר מעצמו לכך הוצרך להשיב להם כי גם זה הוא בכלל לא בשמים הוא אבל גבי שמואל דהי' כמה דורות אחריו לא שייך בו לומר דאי מידכר לי' מידכר דהרי כשנולד שמואל כבר הי' הלכות האלה שכוחים אבל שאלו מאתו שישאל מן השמים שיחדשו לו הלכות אלו והא דכתיב לא בשמים הוא הוא דוק' קאי על הלכות שכבר ניתנה בימי משה כיון שכבר ניתנה לנו אין רשות מן השמים להכריע כמו שנבאר לקמן בס"ד אבל אין זה בכלל שיחדשו דינים חדשים מן השמים וכיון שנתחדשו הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כדאמרינן במדרש רות פרשה ו' דנתחדשו הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כמו דאמרי' במס' יבמות דף ע"ו ע"א דאמרו לענין עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית דעדיין שמואל ובית דינו קיים ובימי שמואל נגמר חידש הלכה דעמוני ולא עמוני מואבי ולא מואבית וגם אמרינן דשמואל שקל כנגד משה ואהרן כמו שנא' משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו ע"כ סברו ששמואל יחדש להם דין הלכות האלו שנשתכחו והשיב להם אלו המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה גבי עמוני ולא עמונית באמת לא חידוש רק הי' זכר איש מפי איש עד משה.
אמנם גבי חטאת שמתו בעליו דהוא דבר השייך לכהנים דוקא דכן נקרא הספר ויקרא תורת כהנים מחמת דרוב הספר מדבר מקרבנות והכהנים ע"כ שאלו לפנחס ואלעזר שהמה כהנים ושאלו לפנחס תחלה מחמת דכתיב בי' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם גם הנה במעשה דזמרי אמרינן גבי פנחס דראה מעשה ונזכר הלכה ויקח רמח בידו ואף שהי' שם משה ואהרן ואלעזר אעפ"כ הוא נזכר ההלכה לכך שאלו לפנחס קודם לאלעזר אביו וחשבו ג"כ דאי מידכר לי' מן השמים ידכר בעצמו דין דחטאת שמתו בעלי' כיון דהוא דין השייך לכהנים וכתיב בי' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם והוא השיב להם גם זה לא בשמים היא ואח"כ שאלו לאלעזר דמצינו דדין גיעולי נכרים חידוש אלעזר הכהן כדכתיב בפרשת מטות אולי יחדש להם גם הלכה זו מן השמים והשיב להם אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש גיעולי נכרים שאני שאמר אשר צוה ד' את משה ומשה הי' קיים ולכן חידש רק ע"פ משה. והנה בהא לא בשמים היא הוקשה התוס' במס' ב"מ דף נ"ט ע"ב ד"ה לא בשמים היא וז"ל והא דאמר בפ"ק דיבמות דהלכה כב"ה משום דיצאה ב"ק שאני הכא שבא לחלוק על דבר תורה דכתיב אחרי רבים להטות אבל התם אדרבה ב"ה רובא אי לאו דהוה מספקא לן אי אזלינן בתר רובא משום דב"ש הוו חריפי טובא ע"ש. שמעינן מדבריהם דהיכא דאיכא סברא הנראה לחכמים כמו שיצא הב"ק מן השמים לא אמרינן לא בשמים היא כמו התם גבי ב"ה משום אחרי רבים להטות ובזה פרשתי הפסוק בשמות פרשה כ"ג פסוק ב' לא תהי' אחרי רבים לרעות ולא תענה על רב לנטות אחרי רבים להטות. והנה חז"ל דרשו בפסוק זה פסקי פסקי ולפי דרשתם לא נתחבר הפסוק הזה יחד ולא קרוב זה אל זה כי לא תהיה אחרי רבים לרעות דרשו דהטייתך לרעה לא תהי' ע"פ אחד. ועל ולא תענה על רב דרשו על רב שאין חולקין על מופלא שבב"ד ע"ש בפירוש רש"י גם לרש"י שפירש פשוטו של מקרא הוא דחוק מאד דלפי פירושו לא מוכח מקרא דאזלינן בתר רובא דאדרבא מורה מקרא דלא להטות אחרי רבים. וקודם שאבאר פשוטו של הכתוב הזה אבאר הא דכתיב בפרשת שופטים קפיטל י"ז פסוק י"א לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ופירש רש"י והוא מספרי אפי' אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין ע"ש ובירושלמי במס' הוריות הלכה א' איתא להפך וז"ל יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל ע"ש ודברי ירושלמי סותרין לדברי הספרי וכבר מלתי אמורה בזה זה כארבעים שנים בימי חורפי (ועיין בספר שיורי טהרה לסי' קפ"ה סעי' ב' שהביא מה שאמרתי בזה וקילוס שם סברתי) וכעת נראה דהספרי קאי על זקן ממרא שחייב מיתה על שהמרה על ב"ד הגדול שבירושלים ואין יכולים למחול לו כדי שלא ירבה מחלוקת בישראל כדאיתא במס' סנהדרין דף פ"ח ע"ב וברמב"ם בפרק ג' מה' ממרים ה"ד והירושלמי קאי על הורו ב"ד בטעות ועשה יחיד על פיהם דפטור מפני שעשה ע"פ ב"ד ואם ידע היחיד שטעו ועשה על פיהם שאכל חלב שהתירו בטעות חייב היחיד. ולפ"ז אין הדברים סותרים דבאמת היחיד שיודע שטעו הב"ד לא יעשה בעצמו מעשה על פיהם שיאכל חלב שהתירו בטעות כיון שיודע בעצמו שטעו אבל לאחרים לא יורה נגד דברי הב"ד ואם הורה חייב מיתה כדי שלא ירבה המחלוקת בישראל וא"כ דברי הספרי והירושלמי מתאימים זה לזה ושני הדרשות אמת לדינא כן נ"ל נכון: והנה שמעתי שהגאון מו"ה יהונתן בעל או"ת כשנתקבל לאב"ד דק"ק אה"ו שהוא תחת ממשלת דענימארק שבחו אותו לפני המלך מרוב חכמתו ולפי שהאומות מקשין על ישראל דהרי כתוב בתורה אחרי רבים להטות ואומות הם רוב נגד בני ישראל כדכתיב כי אתם המעט מכל העמים. ולמה אין הולכין ישראל בתר רובא לעזוב תורתינו וללכת בתורתם ע"כ צוה המלך שיקרא להרב הגאון מו"ה יהונתן לבוא אל המלך והמלך ישב עם שריו ויועציו והבא אל המלך צריך להשתחות רק למלך עצמו ולא אל שריו ויועציו וע"כ צוה המלך שהרוב משריו ויועציו יגידו לרב מו"ה יונתן על המלך שהוא המלך וישתחוה לו הרב ומעט משריו ויועציו יאמרו לו להרב על אחר שהוא המלך שישתחוה לו הרב וכשבא הרב אל המלך שמע לדברי הרוב והשתחוה למלך והמלך הטה אליו אור פניו והגאון מו"ה יהונתן הבין בחכמתו שעשה כן כדי שישאלו לו למה אין ישראל הולכין בעניני הדת בתר רובא ענה ואמר תיכף למלך שעכשיו שכבר יודע שהוא המלך אפי' יאמרו לו כל שריו ויועציו על אחר שהוא המלך לא ישמע להם וכונתו הי' שלא יקשה קושיית על ישראל למה לא הולכין בתר רובא דתי האומות מפני שישראל יודעים בודאי שדתיהם אמת ע"כ לא אזלינן בתר רובא והבן.
ועתה יפורש הפסוק הנ"ל כי מעיקרא קאמר לא תהי' אחרי רבים לרעות הייני כשיודע בודאי שטעו ואמרו על ימין שהוא שמאל והיתה הורתם רעה לא תהי' אחרי רבים האלו שטעו בהורתם ולעשות מעשה לעצמו כמוהם וכדאיתא בירושלמי הנ"ל וכמו שפרשנו לעיל. ואח"כ אמרה התורה ולא תענה על רב ר"ל שאף שלעצמך לא תעשה מעשה כמוהם כיון שלדעתך שטעו מ"מ לא הורה לאחרים נגד הרבים דהרי יהי' בזה זקן ממרא וירבה מחלוקת בישראל וע"כ אמר לא תענה על רב כי כשתענה (על רב) לאחר השואל ממך נגד הרבים יהי' רב וירבה המחלוקת בישראל. ואמנם כ"ז כשלדעתו הוא ודאי שטעו הב"ד אז לא יעשה מעשה לעצמו לילך אחרי הב"ד שהם רוב וכמו שכתב הירושלמי וגם לא יענה לאחרים השואלים אותו להורות נגד הב"ד וכמאמר הספרי הנ"ל אבל כשהוא בעצמו מסופק בדין ויש לו נטי' לכאן ולכאן אז אף הוא בעצמו יטה אחרי רבים והיינו דקאמר קרא לנטות והוא בנגינת תביר שהוא חצי מפסיק ר"ל לנטות כשיש נטי' לדברי ב"ד לכאן ולכאן והוא מסופק בזה אז אחרי רבים להטות ויעשה גם הוא לעצמו כהוראות הרבים והדבר נכון מאד ודוק היטב.
ולפי דברינו בכאן מתורץ קושיות התוס' בב"מ הנ"ל דלמה אצל ר"א לא השגיחו בבת קול ואצל פלוגתא דב"ש וב"ה משגיחין בבת קול כי אצל פלוגתת ב"ש וב"ה הי' מסופקים אם הלכה כב"ש או כב"ה כדאמרינן במס' יבמות פרק ראשון דף י"ד ע"א דקודם בת קול הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה והרוצה לעשות כדברי ב"ה עושה ומשום הכי שמעו לבת קול כיון שיש סברא טובה לומר כן אבל גבי ר"א שחכמי הדור ידעו בודאי שאין הדין כר"א שפיר לא השגיחו בבת קול כיון שלדעתם לא הי' שום סברה לומר כר"א ואתא שפיר היטב ודוק. ועתה נחזור אל הקודמים כי הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה ולשון הלכה משמע מסתמא על הלכה למ"מ[1] אשר להלכה למ"מ אין שום סברא לכאן או לכאן ע"כ לא הי' יכול עתניאל בן קנז להחזירם בפילפולו כי לא הי' מקום הסברא לפלפל בהם אבל גבי קלין וחמורין וגזירות שוות ודיקדוקי סופרים שיש בזה סברת לפלפל כי הק"ו הוא רק סברות וגם גזירות שוות יש בהם ג"כ סברות ופילפולים אי מופנה אי לא מופנה אי יש פרכא או לאו וכן דיקדוקי סופרים הכל על פי סברות וטעמים ע"כ החזירן עתניאל בן קנז בפילפולו וזה ראו חכמי הדור ברוה"ק כשהחזירן מכמות שהי' מקדם כיון שלפי הסברא נראה להם ג"כ כדעתו דעתניאל בן קנז לא אמרינן בזה לא בשמים היא וא"ש היטב כל הסוגיא הנ"ל: והנה בספר שם הגדולים אות י' גבי רבינו יעקב החסיד שהי' שואל שאלות מן השמים והשיבו לו הפריז להפליא על רבינו יעקב הנ"ל דהרי לא בשמים היא והוקשה ג"כ מדברי הרמב"ם פרק ט' מיסודי התורה דין ד' ע"ש והאריך מאד למעניתו ע"ש ולדעתי הדבר נכון מאד כי הנה בחבורו לפרק אבות פרק א' משנה י"ב ושם בארתי המאמר במס' שבת דף פ"ח ע"ב בויכוח שבין משה רבינו ע"ה והמלאכים שהמלאכים ביקשו שיתן התורה למעלה להמלאכים ומשה רבינו ע"ה רצה שיתן התורה למטה לישראל ודיקדקתי שם הרבה במאמר הלז והארכתי מאד וכאן אקצר ואבוא רק הצריך לענינינו והנה הקושיא שהבאתי שם הוא קושיות הראשונה הכי לא ידעו המלאכים זה שאשיב אח"כ משה כלום יצר הרע יש לביניכם וכו' וגם הקשיתי דמאי איכפת למלאכים למה שינתן התורה גם בידם ללמוד ולשמור מלעשות ככל דברי תורה הזאת הלא גם נכרי שבא להתגייר לקבל עליו עול מלכות שמים ועול התורה והמצוה מקבלין אותו מכש"כ גם אם יותן התורה לנו למטה מי ימחה למלאכים לקיימה וללמדה וכי קנאה יש ביניהם שלא ירצה שגם אנחנו נקיים התורה וללמוד אותה ושם בארתי באורך לבאר גם יתר קושיות ודיקדוקים שהקשיתי שם וכעת נראה לי לבאר קושיות הנ"ל בקיצור כי אמרו חכמינו ז"ל כל ארבעים יום שהי' משה במרום והי' לומד תורה ומשכחה לומד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה והדברים מופלאים דמאי זה ענין בעבור שניתנה לו במתנה יהי' זוכר יותר הכי המתנה יעצור השכחה.
אמנם הדברים נכונים דאם ישאול איש חפץ לחבירו אפי' על כל ימיו חייו לא יוכל הנשאל לשנות החפץ מכמות שהי' אפי' כחוט השערה כי גוף החפץ הוא של המשאיל אבל אם יתן אחד לחבירו החפץ במתנה אזי יוכל המקבל המתנה לשנות החפץ כמו שירצה כי הרי נותן לו במתנה והרי הוא שלו ולכן כל ארבעים יום שהי' משה במרום אף שמשה הי' מובחר ממין האנושי ושכלו זך מאד מ"מ כיון דהי' ילוד אשה לא הי' כח הזכרון שלו מחזיק לזכור דברים רוחניים מזוככים מהבורא ית"ש. וע"כ הי' שכחו עד שניתן לו במתנה ואז התורה הוא של משה בעצמו כדרך המקבל המתנה ואז אף אם הי' משה שוכח ממאמר הבורא ית"ש הלא המקבל מתנה יכול לשנות החפץ הניתן לו במתנה ולעשות בו כחפצו וא"ש היטב ודוק.
ולפ"ז יתבאר לך הויכוח שבין המלאכים למשה כי נתינת התורה ר"ל שנותן לנו במתנה שנוכל שינה בה ולעשות כפי שכלינו בפשטי ובדיני התורה כי התורה כבר ניתנה לנו למטה ולא בשמים הוא והמלאכים רצו שינתן התורה להם היינו שהם יורו לנו הפשטים והדינים שבתורה ועל פיהם יהא ההלכה ולהם יהא המתנה הזאת ומשה רצה שינתן לנו התורה שעל פי שכלינו יהי' הפסק ההלכה אבל באמת גם במלאכי מרומם למדום התורה כאשר מצינו שנחלקו הקב"ה ומתיבתא דרקיע בס' שער לבן קודם לבהרת ס' בהרת קודמת לשער לבן ואמרו מאן נוכח רבה בר נחמינו הרי דגם למעלה עוסקים בתורה ובדיני התורה רק שאין כח למעלה להכריע בפסק ההלכה ע"כ אמרו דרבה בר נחמינו שהוא ילוד אשה יכריע כי התורה ניתנה לבני אדם ולהם ניתנה הפסק בהלכה. ולכן הרבינו יעקב ששאל שאלות מן השמים לא הי' בדעתו שנהי' מוכח לפסוק כן כמו שישיבו לו מן השמים דהרי לא בשמים היא וע"ש בספר שאלות ותשובות מן השמים סי' ג' ששאל אם הלכה בתפילין כרש"י או כר"ת והשיבו לו כמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה הקב"ה אומר כר"ת ומותיבתא דרקיע כרש"י הרי אין בידם להכריע לפסק ההלכה ולמטה בנינו נתפשט הלכה כרש"י רק המדקדקים ביותר מניחין גם תפילין דר"ת גם יש שם הרבה תשובות בספר הנ"ל אשר אין אנו פוסקים כמותם ובודאי דרב הנ"ל לא הי' שואל מן השמים שיהי' מוכח לפסוק כך רק הי' רוצה לידע דעת עליון ואח"כ יהי' הברירה בידו על פי שכלו האנושי איך לפסוק וזה ברור ודוק ובחנם נתחבטו עליו שם הגדולים. והנה מי שנשאל על השאלות לכאורה הי' די לו שישב כך ההלכה ולא לבוא בפילפולים כדרך שנמצא בשו"ת הרמב"ם כמה פעמים אמנם טעמם של המפלפלים הוא כדי שלא יסמכו על דעתו רק אם יוטב בעיני השואל טעם וסברתו של הנשאל אז יורה כן גם גוף דברי הפילפול הוא מצות לימוד התורה כמו שאנו מברכין לעסוק בדברי תורה ועיין בט"ז שם וזהו מה שנאמר בתהלים כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועליהו לא יבול וכבר עמדו בש"ס דמעיקרא אמר תורת ד' ולבסוף אמר ובתורתו יהגה יומם ולילה. אמנם הענין הוא כי כשהמלך שולח שר צבאו עם חילו למלחמה והמלך יושב בביתו והשר צבאו מְנַהֵג המלחמה כפי מקום והזמן כפי דעתו ושכלו וכשישאלו לאנשי החיל למה הולכין למלחמה משיבין מחמת שצוה כן המלך רצונו לקיים צווי המלך וכשישאלו איך יתנהגו במלחמה משיבין כפי הנהגת השר צבאיו כן הוא בתורה כי מה שאנו עוסקים בתורה הוא לקיים מצות בוראינו לעשות ולעסוק בתורה וזה כל חפצינו. ומה שאנו הוגים יומם ולילה ומיגעים עצמינו לדעת פסקי ההלכות הוא שלנו שהתורה ניתנה לנו לפסוק ההלכות וכאשר נתבאר למעלה על כן אמר כי בתורת ה' חפצו כי מה שחפץ לעסוק בתורה הוא לקיים מצות ד' אבל מה שאנו הוגים יומם ולילה לדעת פסקי ההלכות הוא תורתו של אדם כי לא בשמים היא ע"כ אמר ובתורתו יהגה יומם ולילה וכמו שהעלה שומר לפרי כשנגמר הפיר' שוב מניח העלה להיות בלה ונפסד רק אם עץ שתול על פלגי מים אף שכבר יתן העץ את פריו מ"מ גם העלה לא יבול כן הדבר בתורה שאם שהעיקר היא הפסק הלכה והפילפול היא כעלה להפרי. ולכאורה כשכבר עלה בידו הפסק הלכה שוב אין צריך להאריך בהפילפול כי הפילפול הוא רק כשומר להפרי שהוא פסק ההלכה כיון שהוא תורת ד' חפצו הוא כעץ שתול על פלגי מים ע"כ גם העלה שהוא הפילפול לא יבול וצריך לפרסמו ברבים וא"ש הכל ודוק. וכדי לבאר הא דכתיב והגית בו יומם ולילה אביא מ"ש בחבורו על פ' אבות פ"א מ"א משה קיבל תורה מסני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקינים לנביאים ונביאים לאנשי כנה"ג הם אמרו שלשה דברים הוי מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה.
והנה כבר עמדו ע"ז למה פתח כאן בזה המסכתא שלשלת קבלת התורה ע"ש בברטנורה גם יש לעמוד למה אמרו הם האנשי כנה"ג דברים האלו. וגם מה חיבור לג' דברים האלו. ובארתי עפ"י משל למלך גדול שהי' לו כלי זכוכית יקר מאד לא יערכנה ולא ישוה לו פז ופנינים וידוע דכלי זכוכית לרוב יקרותה היא דק מאד וזכה מאד וקלה מאד להשבר והאיש המוני לא ידע ערכה ולא יבין טובה ויחשוב שהוא כלי פשוט. וע"כ המלך שידע טובה וערכה מסרה לבנו יחידו יורש עצר לשמרה לרוב חביבתה למלך. וכאשר הוצרך הבן היורש עצר לנסוע מביתו מסרה המלך להמשנה למלך לשמרה ובאשר גם המשנה למלך נסע למלחמה מסרה לשר צבאו הגדול וכאשר גם שר צבאו הלך למלחמה מסרה לשר הקטן ממנו וכאשר כל השרים כולם הלכו למלחמה הוכרח למסור הכלי יקר ההוא לאיש המוני. ויהי כראות חבירו כי המלך מסר לו הכלי הזה ונתיירא שהאיש המוני הזה שלא ידע ערכה ואולי ישבור בגסות ידיו כשילקחנה וע"כ אמר לו דע ריעי כי הכלי ההוא הוא יקרה מאד והראי' לזה כי המלך מסרה תחלה לבנו יורש עצר ואח"כ מסרה לשרים גדולים מוכח מזה שהוא דבר יקר מאד וחוששני עליך שלא תשבור אותה בגסות ידיך. ע"כ איעצך שלא תקחנה פתאום שלא תשבור הכלי רק במתינות גדול אל תסמוך על עצמך רק קח לך משרתים שישמרו הכלי עמך גם תעשה נרתיק להכלי שלא תחזיק בגוף הכלי רק על ידי הנרתיק ובזה תהי' בטוח כי לא תשבר הכלי. הנמשל הוא כי התורה יחשוב איש המוני שהוא כשאר דתי האומות ע"כ הודיעו האנשי כנה"ג דעו יקרת התורה כי הלא מתחלה מסרה הקב"ה למשה נאמן ביתו ואח"כ ליהושיע שהוא גדול הדור ואח"כ לזקינים ונביאים שהמה שרי צבאות ישראל ואח"כ לאנשי כנה"ג שהמה גדולי ישראל ומזה תוכיח יקרת התורה ולכן זאת תעשו הוי מתונים בדין כדי שלא תתקלקלו וגם לא תסמכו על עצמיכם רק העמידו תלמידים הרבה וגם עשו סייג לתורה היינו כמו נרתיק להכלי וא"ש ודוק. והנה מעודי הייתי מטופל בבנים ולא הי' יכולתי בידי להדפיס דבר מחבורי מחמת חסרון כיס רק כעת אחר שכבר נשאו צאצאי התעוררה ז' הרבנית שיינדיל תחי' להדפיס איזה תשובות וכאשר יוגמר הספר הלזה אז ברצות ד' אוציא לאור שאר חבורי וקראתי שם הספר יד מאיר כי היד הכותבת הוא המאירה להראות פילפול התורה ופסקי' גם הנה י"ד בגימטרי' דוד כשמי דוד מאיר גם הנה י"ד ראשי תיבות יד דוד ואח"כ מאיר כשמי הנ"ל. וזאת לדעת שאין אני אומר קבלו דעתי רק החכם יעשה כדעתו ולא באתי רק לגלות דעתי לפני כל יודעי דין והחכם יעשה כדעתו. באתי על החתום יום ו' עש"ק כ' סיון תרמ"א פה בערזאן
הק' דוד מאיר פריש חופה"ק בערזאן
- ↑ עי' הליכות עולם (שער ג פ"א).