יד אלעזר/הקדמה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יד אלעזר הקדמה

קול בני לוי

טוב אחרית דבר מראשיתו ויום המות מיום הולדו

(קהלת ז. ח. א)

לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך שמא יאמר ישראל הואיל ונתן הקב"ה לפנינו שני דרכים נלך באיזה שנרצה ת"ל ובחרת בחיים.

(ספרי וילקוט שמעוני תתקע"ד)

רבי שמעון פתח ואשים דברי בפיך כמה אית ליה לבר נש לאשתדלה באורייתא יממא וליליא בגין דקוב"ה ציית לקלהון דאינון דמתעסקין באורייתא על דא דההוא דאשתדל באורייתא עביד רקיע חדא.

(זהר בראשית)

הנה מה טוב ומה נעים לגבר כי ישא עול מנעוריו עול תורה וחכמה אשר נתן אלהים בלבו להשכיל נפשו אשר נתן בו בוראו להבין אל פעולותיו ואל מעשה ידיו. אשרי מי שעמלו בתורה ויצא בשם טוב מן העולם, כי זה כל האדם בן חלוף החולף ועובר כצל של עוף הפורח באויר וכל מעשיו אתו יחד יתמו, ורק התורה תלוהו אל בית עולמו, כי היא לעולם עומדת וכימי השמים על הארץ לא תמוש ותעשה לו שם עולם לא יכרת לא בעוה"ז ולא לעולם הבא. אמנם שתי דרכים נתונים נתונים לפני האדם מיום נפח ה' באפו רוח חיים עד אשר יקרב ויגיע אל קץ סוף כל האדם, ועל כל שביל ושביל יושב השטן ומצפה מתי יעלה בידו ללכוד את האדם ברשתו. ולכן אין טוב מוחלט ואין רע בתכלית כאשר כבר הורונו חכמינו ז"ל כי אם יטה האדם ביותר לצד אחד יקלקל את השורה. לבד ממדת הענוה המדה האחת אשר בה צוו והזהירו החכמים נ"ע לבחור בהקצה האחרון ולא ישאיר בלבו אף מעוטא דמעוטא מהגאוה. ובשתי הדרכים האלה התפרדו חכמי ישראל אשר מבארות תורתם נשתה מים חיים ויחלקו בדעותיהם על סלע המחלוקת:

יש לך אדם גדול שעמלו בתורה, ילמוד וילמד לאחרים ודבר ה' בפיו אמת לכל מבקש תורה מפיו, גם יפיץ מעינות תורתו חוצה בתוך קהל ועדה, אף יעשה ספרים הרבה ויחלקם ביעקב בעודנו בחיים חייתו מבלי אשר יירא ויפחד לנפשו פן תזוח דעתו ויגבה לבו ופן ידיחנו הנחש הקדמוני בחלקת לשונו להתגדר בתורתו ולעשות אותה עטרה להתגדל בה.

ויש לך אדם גדול אשר מלא כרסו בתורת ה' וגם ילך בדרכי קונו ללמדה לאחרים בחנם כמאמר חכמינו זכרונם לברכה: מה אני בחנם אף אתה בחנם. ואף על פי כן יבוא מורא ופחד בלבו לשלוח ספרים ביעקב ולהפיצם בישראל מדאגה מדבר פן ואולי יגבה לבו ויעבור על דברי חכמינו ז"ל אשר צוו והזהירו: מאד מאד הוי שפל רוח.

והנה ידוע כי מדת הענוה גדולה במאד מאד והיותר משובחת מכל המדות שמנו חכמים, וכבר דברו בשבחה עד בלי די הגדולים חקרי לב בישראל, ועל כולם מרנא הרמב"ם בפירוש המשניות על פ"א, כי יצר לב האדם יגבר חילים ויתנשא לכל לראש ואך ברב כח יכלא האדם את הרוח לבל ילך בגדולות ונפלאות, ואשר על כן חוק הוא לחכמי ישראל משפט למחוקקים ביעקב בבואם להוציא חוצה מעינות תורתם אשר חנן ה' אותם, לבוא במגלת ספר כתוב עליה דברי אמת מה ראו על ככה להוסיף על הראשונים ומה המחשבה אשר הגיעה אליהם לעורר בקרבם את התשוקה להשמיע תורתם בקהל רב לבל יהרהרו אחריהם חלילה כי מגאוה וגודל לבב עשו מה שעשו, ובזה יצאו ידי חובת ביאור ויהיו נקיים מה' וישראל.

אמנם לא זו הדרך אשר בחר בה מרנא אבינו נ"ע אשר אף כי יצא חוטר מזרע גדולי גאונים וצדיקים אשר מבאר תורתם אנו שותים בצמא עד היום הזה, כאשר יעיד עליו שמו אי"ש הורוויץ כי יצא חוטר מגזע היחש בישראל, מגזע אשר זה יותר משלש מאות שנה ישראל בו יתפאר, מגזע אשר שלשה עמודים חזקים כמוסדות תבל היו לו למוסדות הלא המה "אברהם "ישעיה "שעפטיל, אשר להם דומיה תהלה, ואי"ש ואי"ש יצא מחלציהם יודע נאמנה כי התורה לא תמוש מביתו כי היא חוזרת על אכסניא שלה ודרכה לחזור אחר אי"ש, וכה יצאה ושבה מדור לדור עד שמצאה גואל ומושיע לה באבי אבי אביו של מר אבינו ז"ל הוא הגאון המפורסם המאיר לארץ בתורתו וחכמתו בעל הפלאה וספר המקנה שממנו תצא הוראה לישראל ובבנו הגאון המפורסם מוהר"צ בעל מחנה לוי ולחמי תודה, ובן נתן להגאון הזה ויקרא שמו דוד יהושע העשיל הוא אבי אבינו הגאון אשר ישב על כסא הרבנות בעיר פלאם במדינת בייערן ואח"כ נתמנה לרב ואב"ד בק"ק פרויענקירכען במדינת אונגארן. והמשפחה הרמה והנשאה הזאת מצאה בכל עת את מינה משפחה רמה כמוה להתחתן בה ובכל עת היו תפוחי זהב במשכיות כסף, ואם כן לא נופל היה גם מצד אמו ביחוס משפחה ויקרא בשם אלעזר על שם אבי אמו הוא הרב הגאון המפורסם בדורו כמוהר"ר אלעזר קאליר זלה"ה בעהמ"ח ספרי אור חדש ראשון גם שני וספר חות יאיר וספר חקר הלכה הנדפס פה בווין יע"א על יד נכדו הוא מרנא אבינו גאון עוזנו זלה"ה ע"ש בהקדמתו, נכד להגאון מהר"ם א"ש בעהמ"ח ספר פנים מאירות, נין ונכד להגאון אביו של ש"ך זלה"ה, וזכות אבותיו היתה מסיעתו בלי ספק להוציא מעינות חכמתו חוצה, ואף כי הרבה עשות חיל בתורת ה' לָמַד ולִמֵד למקשיבים בקולו יותר משלש ושלשים שנה, כי בשנת תקצ"ה פעל ועשה את אשר לא שערו הקדמונים כי יעשה דבר גדול כזה בעיר הזאת, עיר אשר כל אחד ואחד ירוץ לעבודתו עבודת חול ולהשתכר, בעיר הזאת יסד חברה ש"ס לקבוע מקום ועתים לתורה ורבים מישרי לב אשר נגעה אהבת התורה בלבם היו לעזר לו במחשבותיו הטובות וינהו אחריו חברים מקשיבים לקולו בש"ס ומפרשיו, כי שלחן טהור בלחם שמים ערך לקרואיו ותמיד כל היום השתעשע בתורה ובה כל מעייניו, ומקרוב ומרחוק בקשו תורה בשאלות ותשובות מפיו ויחדש תמיד בכל יום חדושי תורה ויהי לו משען לחם ומשען מים כמאמר חכז"ל משען לחם אלו בעלי מקרא ומשען מים אלו בעלי אגדה, וגם כתב ספרים הרבה בשאלות ותשובות חדושי תורה וחדושי אגדות ודרושים יקרים, ואחרי כל אלה לבש ענוה כמדו ולא נתנו לבו להוציא ספריו החוצה גם לא חשב בלבו ולא השמיע רצונו לנו יוצאי חלציו כי נעשה כדבר הזה, כי ענות לבו ושפלת רוחו נתנו עליו עבותים חזקים ולא נתנוהו לעמוד במקום גדולים. וגם מצבו הנעלה והמשרה הכבודה אשר נתנה על שכמו להיות רב ומורה צדק לעדה גדולה בווין, משרה אשר היתה לפנים על שכם אחד מאבותיו. הלא הוא הגאון הצדיק ר' שעפטעל בן הקדוש השל"ה זלה"ה, גם המשרה הכבודה הזאת אשר נתנה לו כמעט למרות רצונו, כי הוא היה ירא וחרד לנפשו לשום כתר הרבנות בראשו פן תקצר ידו מנהל עדתו כראוי ורק לבקשת גדולי וטובי העיר ולעצת רבו ה"ה הרב הגאון המפורסם בעל חתם סופר נאות לקחת את המשרה על שכמו, גם היא לא הביאה גאוה וגודל לבב בלבו. בדרכי הענוה אחז ולא אט. ואם כי כתב את הספרים אך למענו כתב כי מרגלא בפומיה (דברים ד ט) השמר לך ושמור נפשך פן תשכח את הדברים וכולי'.

ועתה אנחנו בני הלוי יתומים היינו ואין אב בחכמה ואב בתורה, קדר שמשנו כי לקח מעל ראשינו צבי מחמדינו אבינו אבינו רכב ישראל ופרשיו אשר לאורו הלכנו אנחנו וכל העדה הגדולה הזאת אשר שפט בצדק ומשפט ביושר ושלום ארבעים שנה עד כי כל יודעיו ומכיריו ראו והכירו בו כי מזרעא דאהרן ומתלמידיו קאתי, כי אהב שלום ורדף שלום אהב את הבריות ומקרבן לתורה. עתה אמרנו עם לבבינו: האם כמות כל האדם ימות אבינו ועמו תמות חכמה? האם יפקד שם אלעזר בין שמות אבותיו הגאונים והצדיקים נ"ע אשר השאירו אחריהם זכרם בקרב הארץ עד יום אחרון? ומה גם אחרי אשר ראינו כי עדתו קוננה עליו בהגה והי חבל על דאבדין ולזכר עולם להצדיק הקימו מצבת אבן למראה על קברו, זאת האבן וזאת המצבה תהיה לאות ולעדה כי רועה נאמן ומגיד משרים היה לעדתו. אחרי אשר ראינו כל זאת אמרנו אל לבנו: האלה יצאו לגמול חסד של אמת את המת ואנחנו יוצאי חלציו נשב ונחבק ידים ולא נעשה מאומה? היתכן הדרך הזה בעיני אלהים ואדם? עתה אמרנו עת לעשות לה' להקים שם המת על נחלתו נחלת ה' שנתנה לו ממרומים האצולה מחביון עזו, היא הנפש המשכלת להשכיל במושכל את המושכלות ולהציב ציון על האי שופרא דלא בלי בעפרא וראינו כי עלינו המצוה והחובה לאמר לאסורים צאו הם המה הספרים אשר כתב והמה בכתובים ונחפוש בכתבי ידי קדשו לעבור ולראות איזה יוכשר לצאת ראשונה לאור עולם ויקרא בשם המת, כי רק זאת היא המצבה וזה הוא הזכרון אשר יניחו צדיקים אחריהם למען יזכר שמם לברכה כמאמר חז"ל (ירושלמי שקלים פ"ב ה"ה) אין עושין נפשות לצדיקים וכולי', ולו החרשנו ושמנו יד בצלחת כי אז מצאנו עון, כי אם מרנא אבינו ברח מן הכבוד ולא חפץ לעשות את התורה עטרה לראשו, אמנם עלינו המצוה לקשור לו את הכתר הזה בעת אשר הוא יושב ועטרתו בראשו ונהנה מזיו השכינה. לכן קמנו ונתעודד להוציא לאור תעלומות ובחרנו בראשונה בהשאלות ותשובות ונראה מה יענו חכמי וגדולי ישראל אבתרינו. והיה אם ימצאו חן ושכל טוב בעיני הגדולים בעמנו היושבים על מדין אז נוסיף שנית ידינו להוציא לאור כל אמרותיו אמרות טהורות.

אמנם גם לפנינו היו שתי דרכים בדבר הזה. מצד האחד באה יראה בלבבנו פן יתחזי הדבר כיוהרא, בעיני האנשים אשר יחפשו בכל עת לשום דפי בכל דבר טוב וישר וירננו אחרינו לאמר, כי הכבוד עורר בלבנו את החפץ הזה, ומצד השנית פחדנו פחד פן ימצאנו עון כי לא עשינו כתורה וכמצוה להקים שם המת על נחלתו, ובעוד אשר פסחנו על שתי הסעיפים אם לגשת אל המלאכה או לחדול עלו דברי חכז"ל על לבבינו: שמא תאמרו נבחר באיזה דרך שנרצה ת"ל ובחרת בחיים, ואין חיים אלא תורה, תורת חיים למחזיקים בה וחיי-עד למלמדיה. ונאמר אל לבבינו אם נחדול מהביא את הספרים אל מכבש הדפוס נהיה כאיש אשר מצא מציאה יקרה ולא יחזירה לבעליה מדאגה מדבר פן יאמרו כי הוא מתגאה במצות השבת אבדה ובתוך כך יעבור על מצות ה' אשר צוה השב תשיבם לאחיך, וכתבי יד הערוכים ומונחים בקרן זוית כאבדה דמיא, כאבדה אשר לא מאיש אחד נאבדה רק מתוך הקהל והעם כלו, ועל כן אמצנו לבבנו וחזקנו רוחנו לקיים מצות השבת האבדה הזאת בעזרת ה' ונקרא את הספר הזה בשם יד אלעזר להקים שם המת על נחלתו, ומשום מעשה שהיה כאשר ספר לנו איש נכבד אחד מאוהבי אאמו"ר נ"ע: פעם אחת בא לביתו וימצא אותו כותב תשובה על הכ"י אשר לפניו וישאל אותו: רבי אם תדפיס את ספרך זה מה השם אשר פיך יקבנו? ויען א"א נ"ע כמצחק (כי לא עלה על לבו הטהור מעולם להדפיס ספריו כאשר אמרנו למעלה) הלא תראה כי יד אלעזר כותבת בו. כאשר שמענו מפי האיש הנכבד הנ"ל כדברים האלה גמרנו אֹמר לקרוא את הספר בשם יד אלעזר. וה' הרואה ללבב יראה מחשבת לבנו ויעזור לנו. ואל הרבנים היושבים על מדין עינינו נשואות לשמוע חות דעתם ואם עמלנו זה יהיה לרצון לפני כבוד הדרתם אז נוסיף שנית ידינו להחיש גאולה ליתר הכ"י אשר תחת ידינו להגדיל תורה ולהאדירה.

אלה דברי בני הלוי הכותבים בדמע והנושאים עיניהם אל הדרת כבוד גאוני ישראל לשמוע מה בפיהם.

בשנת יַד אֶלְעָזָר לוֹ לְמַצֵּבָה לָעַד לפ"ק

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף