יד אברהם/יורה דעה/שכ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יד אברהם יורה דעה שכ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן ש"כ בשו"ע סעיף ו'
והקנין יהיה שיקבל פרוטה מהעובד כוכבים ויקנה לו המקום. בשו"ת אמונת שמואל סי' מ"ה מיישב המנהג גרוע שנוהגים לכתחילה בכסף משום דבדיניהם מעות קונות וא"י לחזור בו. ועוד דכמה פוסקים סוברים כן ויישב שם דברי מ"ב שהביאו בא"ח סי' תמ"ח ובשו"ת שער אפרים סי' ע"ט כתב להקל בס' בכור שנמכר אף בכסף לחוד משום שכתב הרמב"ם דבח"ל בכור דרבנן. וכ"כ החינוך פ' בא ועיין בהגהת מרדכי שלהי חולין דבכור בזה"ז דרבנן וא"כ הוי ספק דרבנן. וכ"ש כשחלוב' או מל"ת ואין לומר דהוי איתחזק איסורא דהעמד האם בחזקת שלא ילדה דאדרבה אזלינן טפי בתר חזקת היתר דולד גופיה קודם שנולד מדניזיל בתר חזקת האם. וכמ"ש בשו"ת זכרון יוסף חי"ד סי' י"ט וע"ש סי' כ' וכ"א. ועיין קצה"ח סי' ר"ד דאם העובד כוכבים סייב לישראל הוי ככסף וסגי במשיכה לחוד:
ודע דקנין חליפין מהני נמי גבי בכור לר"ת כמ"ש בתה"ד סי' ר"ע וזה נעלם מבעל הש"ך בח"מ סי' קכ"ג שכתב דגבי בכור לא כתבו הפוס' היתר דחליפין וכבר כתבו בתה"ד. גם העיד בתה"ד שם שלא מצא גאון דפליג על ר"ת וא"כ יש לסמוך על זה עכ"פ בדיעבד. ושוב מצאתי שהרגיש בזה בשו"ת שער אפרים שם וכ"כ בס"ס צ"צ: שאלה ראובן שהיה חייב לו עובד כוכבים עשרים רו"כ ובמרחשון העבר תבע ראובן החוב מהעובד כוכבים ואמר לו העובד כוכבים שאין לו במה לשלם רק אם חפץ אתה קח ממני פרה שלא ילדה עדיין מעולם ובחורף זה תלד בודאי במקח ט"ו רובל והשאר ישאר עלי. והלך ראובן לראות הפרה בלתי ידיעתו וראה אותה ואח"ז בא אליו וא"ל שיקבל הפרה במקח הנ"ל רק באופן שתהיה הפרה אצלו על מזונותיו עד שתלד ואז יקח אותה לביתו ואח"כ בהרחב הזמן היה ראובן בכפר וגמר בדעתו לקחת הפרה קודם לידתה בכדי שתלד בביתו ולא אצל העובד כוכבים והלך אל הרפת וקשר חבל בקרניה והוליך אותה מן הרפת דרך החצר ולא היה יכול להוליכה כי נתקה ממנו באמצע החצר וברחה אל הרפת והניחה שם וכל זה הי' בלתי ידיעת העובד כוכבים ואח"כ בעוד משך זמן מה היה ראובן עוד הפעם בכפר עם אברהם וישבו שם כמה ימים וראה גם אברהם את הפרה ויאמר אברהם לראובן ראיתי את הפרה והיא קרובה ללדת לכן עצתי שתקח הפרה מהנכרי ותוליכנה לביתך שתלד אצלך ובלכתם דרך הכפר ראו נכרי א' ושכר ראובו את הנכרי להוליך הפרה לביתו העירה ואמר לו לך אל נכרי פלוני וקח את הפרה והוליך אותה לביתי וכן עשה הנכרי והלך בעצמו ולקח בעצמו הפרה וזה אינו ידוע אם היה בידיעת העובד כוכבים בעל הפרה ובאמצע הדרך בשדה הרחק מהכפר השיגו ראובן ואברהם את העובד כוכבים עם הפרה והלכו כלם יחד ויאמר אברהם לראובן הנה הפרה קרובה לילד ואולי תשכח למכרה כד"ת לפוטרה מן הבכורה ע"כ עצתי למכרה לנכרי הזה המוליך אותה. ויאמר אברהם להעובד כוכבים קנה הפרה הזו מראובן וייטב בעיני העובד כוכבים והשוה אברהם עמו במקח ויאמר אברהם להעובד כוכבים תן לראובן ערבון שקורין אוף גאב ועל מותר המעות אהיה ערב בעדך (כי אברהם היה חייב להעובד כוכבים הקונה כדי סך המכיר' ויותר) וכן עשה ונתן העובד כוכבים לראובן מטבע על ערבון ועל מותר הכסף נעשה אברהם ערב אבל לא היה ק"ס ע"ז והלכו יחד העירה וכשהביא העובד כוכבים הפרה לבית ראובן שלם לו ראובן בעד הולכת הפרה והעובד כוכבים הלך לו לדרכו ואחר זמן ילדה הפרה עגל זכר ושחטו אותו בלי שאלת חכם ונטלו העור לחוכר והבשר מלחו ובשלו ואכלו ממנו סעוד' אחת ואח"כ נתודע הדבר לכמה אנשים ואמרו לו שצריך שאלת חכם והעור כבר נתערב עם הרבה עורות שאצל החוכר וא"א להכירה. ועתה יורנו מורינו בדין הבשר הנשאר וכלי המליח' והבישול והאכילה ומה לעשות עם העורות כל הנ"ל יורנו רבינו כיד ה' הטובה עליו ולפי רוב בקיאותו בש"ס וגדולי הראשונים והאחרונים. ע"כ לשון השואל:
תשובה גרסינן ברפ"ב דבכורו' אמר ריב"נ כו' ע"ש בכל הסוגיא דמשמע דלר"י דאמר דבר תורה מעו' קונות בישראל דרשינן לעמיתך בכסף ולעובד כוכבים במשיכה ולא מבעי' לדעת הר"ת שכתבו התוס' שם ובב"מ (דף מ"ח) דהלכה כר"י לגבי ר"ל ומסקי התם דרב אשי נמי הכי ס"ל כמסקנא דמסיק בעבודת כוכבים (דף ע"ב) דמשיכה בעובד כוכבים קונה אבל לא מעות וכ"מ שם ברא"ש ובהג"ה מא"ז ובמרדכי שם בשם הר"י מווינא ובתשו' מיי' לס' קנין סי' ה' וכ"פ הנמק"י שם בפ' הזהב וכן תפסו האחרוני' לעיקר בדיעבד כשמכר ישראל לעובד כוכבים משיכה מתיר שכ"ה דעת רוב הפוסקים עיי' ח"י סי' תמ"ח. וא"כ י"ל דה"ה להיפך כשקנה ישראל מעובד כוכבים ולא הי' משיכה רק מעות מותר וכ"כ הט"ז להדיא בשם תשו' רמ"א בי"ד סי' זה. וא"כ בנידון דידן נמי הרי לא משכה הישראל לרשותו או לסימטא כדין משיכה כלל. ואי משום שהוליכה באמצע החצר פ"א וגם מה שלקחה העובד כוכבים השליח מהעובד כוכבים אף אם היה בידיעת בעל הפרה אין כאן לא משיכה ולא מסירה עיין סי' קצ"ז ועוד דאין שליחות לעובד כוכבים כמ"ש ר"ס קפ"ח. וכיון שלא היה שום קנין לישראל מהעובד כוכבים בהפרה רק מעות. א"כ לשיטת ר"ת ודאי דיש לנו להתיר. אלא נראה דאף לשיטת רש"י שהביאו התוס' בעבודת כוכבים (ע"א א') והרא"ש פ"ק דבכירות והטי"ד סי' ש"ך דמשיכה אינה קונה בעובד כוכבים אלא כסף וכ"ה בח"מ סי' קצ"ד. וכן לדעת הרמב"ם פ"א מהל' זכיה קונה במשיכה או במעות וכ"פ בפי"ג מהל' מאכלו' אסורו' והעתיקו בש"ע י"ד סי' קל"ב ע"ש והש"ך כאן חשש לזה מ"מ בנידן דידן לא קנה הישראל את הפרה מהעובד כוכבים שהרי לא נתן לו מעות מזומן אלא שא"ל העובד כוכבים שיקח ממנו הפרה בעד החוב וכה"ג לא הוי קנין כמ"ש הש"ך בשם הב"ח כאן גבי קניית העובד כוכבים מישראל וה"ה איפכא תדע דהא קיי"ל דמלוה אינו קונה במקום שכסף קונה כגון לעניין שכירות קרקע בח"מ סי' קצ"ה ס"י או לענין מי שפרע במטלטלין סי' ר"ד ס"י וכן לענין מכירת קרקע בש"ך ר"ס ק"צ. וא"כ כיון שאינו קונה מישראל מהיכי תיתי שתקנה בעובד כוכבים ואדרבה י"ל דאף הרמב"ם דס"ל פ"ז מהל' מכירה דמלוה קונה ככסף היינו דוקא בישראל ולא בעובד כוכבים דאל"כ תקשי לי' לדידיה דאמאי בשדה ס"ל דקניא מלוה ככסף ובאשה אינה מקודשת במלוה הא קנין כסף דאשה מקנין כסף דשדה עפרון גמרינן לה כגז"ש דקיחה קיחה וכבר הרגישו בזה. אבל אי אמרינן דשדה נמי בעובד כוכבים אינו קונה במלוה א"ש דהא שדה עפרון גופה לא הוה נקנית במלוה. וכה"ג כתבו תוס' בקדושין (דף ג' ע"א):
ועוד י"ל בנידון דידן שהישראל לא קנה הפרה מהעובד כוכבים דהא קיי"ל בכל הקנינים שאינו קונה אלא כשנתכוין הקונה לקנות בכך כמ"ש בי"ד סי' קל"ב ובבדק הבית בח"מ ס"ס קפ"ט ובט"ז בסי' ר' ובמ"ל ה"ב דהל' זכיה. ומה שהקשה המ"ל בהל' מ"א ובהל' מכירה דברי הטור אהדדי לק"מ דכוונת הטור הוא כמ"ש הט"ז שם. וכיון שכן אפילו את"ל דמלוה קונה היינו כשא"ל הקונ' מכור לי מטלטלין אלו בחוב שיש לי אצלך. וכמ"ש לשון זה הרמב"ם פ"ז מהל' מכירה ובח"מ סי' ר"ד ס"י ומשמעות לשון זה הוא שמכוין הקונה לקנותן בחוב שיש לו אצלו וכאן בנידן דידן לא א"ל הישראל כלום רק שהעובד כוכבים התחיל לומר שיקח ממנו פרה והישראל אחר שראה אותה אמר שיקבל אותה דמשמע להבא ועדיין אינו מקבלה ואין במשמעות הענין שהתכוון שהמעות של חובו יקנו לו הפרה ואדרבא אפשר שלא נתכוין כלל לקנותה בעת ההיא רק שיקבל אותה כשתלד דכה"ג מבואר ברמב"ם ובש"ע סי' קצ"ז סעיף ו' האומר לחבירו משוך ותקנה או חזק ותקנה וכיוצא בזה והלך ומשך או החזיק לא קנה דמשמע תקנה להבא ועדיין לא קנה לו. ועכ"פ יש בנדון דידן ספק טובא דשמא הלכה דמעות א"ק בעובד כוכבים ושמא מלוה א"ק כלל ושמא לא כוון לקנותה במעות החוב ואין לומר שהי' כאן מסירה דאפי' למ"ד דמסירה קונה בבהמה גסה ולא בעי' מיד ליד מ"מ בעינן שיאמר לך חזק וזקני והכא הרי לא א"ל העובד כוכבים כלום ואדרבה דשלא בידיעתו היה דמה שהוליכה הישראל בחצר העובד כוכבים לא הוי מסירה שא"ק אלא בר"ה. וגם מה ששלח לבסוף עובד כוכבים לקחתה אף אם היה בידיעת העובד כוכבים בעל הפרה הרי לא א"ל שיחזיק ויקנה אותה ועוד דאף אם היה אומר לו העובד כוכבים בעל הפרה להעובד כוכבים השליח שיחזיקנ' ויקנה לא היה מהני. דאע"ג שכתב בח"מ ס"ס ר' שאם אמר לאחר להגביה או למשוך לו או להחזיק לו או בשאר דרכי הקניות זכה לו היינו בישראל אבל בעובד כוכבים הא קיי"ל ר"ס קפ"ח דא"ש לעובד כוכבי' וכיון שכל קנינו של הישראל מהעובד כוכבים לא היה אלא בעד המעות שהיה חייב לו יש לדון להלכה שאינו בכור מכל הלין טעמים שכתבנו:
ובר מן דין שכתבנו נר' דאף אי אמרינן שהקנין דישראל מהעובד כוכבים דמעות קניין גמור היה. מ"מ כיון שכל קניינו לא היה אלא בכסף וא"כ כמו שקנה כך הקנה ג"כ לעובד כוכבים אחר באותו קנין גופי' דהרי מכר אח"כ הפרה ג"כ בקנין כזה לעובד כוכבים השני במעות שנתן לו וא"כ ממ"נ יש לדון שאינו בכור בין למ"ד מעות קונות בעובד כוכבים ובין למ"ד שא"ק דאי מ"ק בעובד כוכבים וקנה הישראל הפרה מהעובד כוכבי' א"כ גם העובד כוכבים השני קנה מהישראל במעותיו. ואם אינן קונות א"כ הרי לא היתה שלו לעולם ולא היה צריך כלל למכרה ועדיין ברשותא דמרא קמא העובד כוכבים הראשון קיימא דאין לחלק ולומר דישראל מעובד כוכבים קונה במעות לחוד ועובד כוכבים מישראל א"ק אף שהט"ז כ' כן לדעת הטור בי"ד בסי' קל"ב ס"ק ח' והסמ"ע בח"מ סימן קצ"ד אבל כבר השיג על הסמ"ע הש"ך שם בח"מ דמוכח בפ"ב דבכורו' דאין חילוק בזה. וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מהלכות בכורות וגם מדברי הט"ז גופי' בסימן ש"ך בשס תשו' רמ"א משמע דלמ"ד מעות א"ק גם ישראל מעובד כוכבים א"ק. וא"כ אף אאמרינן דהוי כס' בכור בקניית ישראל מעובד כוכבים או עובד כוכבים מישראל במעות לחוד מ"מ כאן דבקניית מעות שקנה הישראל מהעובד כוכבים הקנה ג"כ לעובד כוכבים השני מהני ממ"נ. ואף שהעובד כוכבים לא נתן לישראל רק (אויף גאב) מ"מ הרי נתן לו ערב על השאר וכל כה"ג ודאי סמכה דעתו ומשמע מדברי הב"ח שהביא הש"ך בי"ד שם דמהני ואף שלא קבל מהערב בקנין סודר מה בכך הא נעשה בשעת מכירה וה"ל כערב שבשעת מתן מעות דלא בעי' קנין. כמ"ש הסמ"ע והבאר הגולה בח"מ סי' קכ"ט ועוד כיון שהיה הישראל הערב חייב לעובד כוכבים הקונה ה"ל דין מעמד ג' המבואר בס"ס קכ"ו דקנה המקבל. וא"כ ודאי סמכה דעתו וה"ל קנין מעות מישראל לעובד כוכבים:
היוצא לנו מכל זה לדינא דודאי להלכה יש לדון שפיר שאינו בכור. ועכ"פ אף אי נדייני' כספק בכור מ"מ לענין כלי המליחה והבישול אותן שהיו אינן בני יומן בשעה שנודע לבעלים שהוא שאלת חכם. וכן תערובת העורות דמה"ת חד בב' בטל במין במינו וה"ל רק איסור דרבנן ואע"פ שהיה מתחילה דאורייתא וע"י גלגול נעשה ספק דרבנן מ"מ כיון שלא נודע הספק עד שנעשה דרבנן מתיר הפמ"ג במקום הפסד ואף שהיה אפשר להודע מקודם ורק מחמת חסרון ידיעת הבעלים לא נודע שיש בזה איסור מתיר וכ"כ גם הלבושי שרד ס"ב. וכ"ז יש להתיר כאן בכל ענין ואף בנודע קודם התערובות דבתערובות חד בתרי דהוי דרבנן סמכינן אהנך פוסקים שסוברים דמעות אינן קונו' ולא הי' בכור כלל וכמ"ש הג"ה סי' ס"ו גבי דם ביצים שנתערבו חד בתרי במין במינו בטל מה"ט. ואפי' בנודע התיר כמ"ש בס' לבושי שרד וע"ש שהאריך בפרטי דין זה בחידושי דינים ס"ב י"ב כ"ז:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף