יד אברהם/יורה דעה/ה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ש"ע סי' ה' סעיף ג'
שנים ששוחטין וכו' ונתכוין א' מהם לשם דבר הפוסל פסול וכן אם סחט זה אחר זה ונתכוין א' מהם לשם דבר הרמב"ם. וכתב הש"ך וז"ל נראה דבעינן שיתחיל הפסול בדבר שעושה אותה נבילה וכדלעיל ס"ס ב' ע"ש. ואין הנדון דומה לראיה דבשלמא התם גבי שחיטת עובד כוכבים דהוי מעשה קוף בעלמא בעינן בדבר שעושה אותה נבילה. משא"כ כאן דתלוי במחשבה שחושב לשם קדשים דנראה כשוחט קדשים בחוץ אפילו שחט רק מיעוט סימן א' נראה כשוחט קדשים בחוץ ויבואו להתיר מיעוט סימן א'. והרי קיי"ל כר' יוחנן דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכמ"ש הרמב"ם פ"א מה' פסולי המוקדשין ואם שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים חייב כמ"ש הרמב"ם שם והוא מבואר בש"ס פ"ב דחולין (דף כ"ט) ואף דנקט מיעוט סימנין ע"כ ה"ה נמי במיעוט קנה לבד כיון דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכ"כ רש"י בפ' מרובה (דף ע"ב) וז"ל ישנה לשחיטה כו' וכל כמה דחשיב הויא מחשבה עכ"ל. מבואר מלשון וכל כמה וכו' דאין חילוק בזה דאפילו במיעוט קנה לחיד דינא הכי ואחכ"מ בתב"ש ופמ"ג שפי' כן וכ"פ בשו"ת בית יעקב סימן ל"א וה"ר מתוס' דיומא (דף ל"ב ב') והא דברמב"ם פ"ד מה' שגגות משמע דאינו חייב משום שוחט בחוץ עד שישחוט כלו או רובו היינו לענין היכא דתחלת השחיטה לעבודת כוכבים היתה דאגלאי מילתא למפרע דמחתך עפר בעלמא אבל היכא דגמרן בכשרות ודאי דישנה לשחיטה מתחילה כו' וכמ"ש רש"י ותוס' ודו"ק:
עיין בס' פ"י שהקשה דאמאי נאמן הכהן לומר שפגל הא אין אדם משים עצמו רשע ואם נאמר דגזה"ש דגלי רחמנא גבי יוה"כ או מקרא דלו פגול יהיה א"כ השוחט בהמת חבירו ואמר ששחט לעבודת כוכבים לא יהא נאמן ולפמ"ש הנו"ב במ"ת חלק א"ה סי' כ"ג דטעמא דפגול דנאמן הוא משום דמכוון לטובה שלא להכשיל כהנים אחרים שלא יאכלו ממנו וכמ"ש כה"ג התוס' בב"מ (דף ג') א"כ ה"נ גבי בהמת חבירו נאמן. אך הוא עצמו תברא לגזיזיא שכתב שם סי' קנ"ו לקלקל לאחרים אינו נאמן לומר שעשה עבירה ועכשיו רוצה להציל חבירו מאיסור וה"ר מכתובות (דף י"ח) דאנוסים היינו מחמת ממון א"נ ואף בשטר' גיטין וקי' דאיכא למימר דמתכוון עכשיו להציל מאיסור אבל מסוגיא דשלהי נדרים גבי האומרת טמאה ברצון משמע דלא אמר אין משים עצמו רשע והיינו משום דמתכוונות להנצל מאיסור ואע"ג דמקלקלת לבעל וצ"ע. גם מ"ש שם דלא שייך אין אדם משים עצמו רשע אלא בדבר שהתורה קראתו רשע דהיינו שנתחייב מיתה או מלקות או מעיד עדות שקר שמפסל לעדות ולשבועה אבל באומר שהכשיל לאחרים שאינו נפסל לעדות וא"מ מלקות ומיתה ל"ש א"א מע"ר אין זה מחוור דגם בעובר על עשה מקרי רשע כדמוכח ביבמות (דף כ') ובנדרים וכ"כ הש"א ועוד דכשחבירו עושה איסור ע"י חשוב כעושה מעשה כשאינו מפרישו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |