טל אורות (שפילמן)/הקדמה

הקדמה בעזר יוצר המאורות אכתוב הקדמת טל אורות

שמעו אלי רודפי צדק. ותתענג בדשן נפשכם. לאור באור החיים באמצעית התורה ומצוותיה. אשר הכינו שליבותיה. לדבק נפשו בצרור החיים ולעלות דרך מדרגותיה. הוא החכמה האמיתית חיים ושלום נתיבותיה. בה נתגבר נגד הלביא והכפירה. ואמונתינו תהיה טהורה על דרך הקבלה ולא ע"פ החקירה. לדעת כי הוא קדמון. טרם עשות בנין וארמון. שופע שפעו על כל הנאצלים. שרפים וחיות הקודש שכליים וחשמלים. ומשם אל האופנים וגלגלים. ומשם אל כל השפלים. וכל נמצא זולתו לא יערכנו והוא באחד ומי ישיבנו. מקור כל המקורות מאיר כל האורות. וכולם נכתבו ונחתמו בטבעת המלך. שכל וגלגל וכל פלך. ובהסרת טבעתו בכל מקומות ממשלתו ההויות וכל תכונתם תשובנה לקדמותם. והעדר הנבראים לא יעדרוהו. ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ולא המציא לצרכו העליונים. ולא באו לעזרתו התחתונים. אך רוב נדיבות חסדו להיטב לנבראיו. הוא הכוונה. כמאמר הכתוב עולם חסד יבנה. והוא פועל כל ונושא כל. ומתגדל ומתקדש על כל. זאת חקרנוהו. ומתורת אמת השגנוהו. תורתינו הקדושה והנעימה. יפה כלבנה ברה כחמה. אמרות ה' אמרות טהורות אבני גזית אבנים יקרות. יוצר כל העריכה. הוא הבין דרכה. וטרם ירידת הנשמה מעולמה. בברית השבועה הוקמה. לדבק נפשו בחכמת הקבלה המפוארה והרמה. כדאיתא בזה"ק פ' תרומה. כי היא הנותנת להאדם שלימות. ובלעדה נמשל כבהמות. ידה הגדולה והחזקה והרמה מעלה. הנפש והרוח והנשמה. וברצות הנשמה לשוב אל מקומה הרמתה אין פותח בלתי אם קיימה שבועתה. ואז מסירה שמלת שביה מעליה. וככלה תעדה כליה. והחכמה תחיה בעליה. ומי אשר ירשיע נפשו כקץ וחוח. ולא יאבה להתדבק בחכמת הקבלה בכל עוז וכח. לא יאבה ה' לו סלוח ולא יעלה נשמתו לריח נחוח. על אשר חללה ברית השבועה והתעודה. ומוכרחת לבוא בגלגול בפחד ורעדה כדאיתא בזוה"ק פ' פקודי (תעיין בספרי המקובלים שכולם כאחד יעידון ויגידון שכל העונשים והצרות ואריכת הגלות הכל הוא מסיבת עזיבת לימוד החכמה הקדושה הזאת) ומי אשר השליכוהו בצדיה. הנה נפשו לא חיה. ועליו מתאונן נשמתו העדינה. וקורא עליו לא יחפוץ כסיל בתבונה (ובא וראה מ"ש אחרון בדורינו וראשון במעלה הרב הקדוש בספרו מעיין גנים וז"ל בקיצור ואומר אני הלואי שלא היו מקילין גדולי הדור בלימוד חכמת האמת והלואי היו מלמדין דרך הקודש לתלמידיהם לעסוק בחכמה הזאת אזי בוודאי לא היה שום הרמת ראש לחכמה החיצונית והיה כל החכמות החיצונית נדחים מפניה כדחיית החושך מפני האור אך שעונותינו גרמו שכמה מהם סגרו דלתי החכמה בפני פרחי הכהונה ועי"ז נשארנו ערומים מחכמה הקדושה ונתגבר עי"ז בעונה"ר חשיבת חכמה החיצונית והמינות בעולם עכ"ל) והנה דבר ה' אמת בפיו כי בעוה"ר ע"י סגירת דלתי החכמה. התורה מעדה בגד ותלך ותשב לה מנגד ובאו זרים בנחלתנו וקרבו אש זרה וגלחו הכתובים בתער השכירה. ומהפכים דברי אלקים חיים. נגד המון עם חשיכי עינים. כי נופת תטופנה שפתי זרה. ואחריתם כלענה מרה. ורבים מהם מלשון הקודש כליהם הריקו. ובלשונות נכרים החזיקו מעתיקים מקודש לחול דברי תורה. ויצא מבת ציון כל הדרה ועת לשחוק אמרה שפחת שרה. כי אמיתת היחוד מהם נעלמה. נכרתה מהם האמונה. צודים נפשות למאות ולאלפים. מתחברים אליהם חמור חמורתיים. לא תואר להם ולא הדר. ונתקבצו זאבי ערב ופריצי יער. מבזים החכמים בשער. ועל חכמת האמת היא הקבלה מרחיבים פה ולשון על צפוניה וסודותיה. ויתיעצו ויאמרו להשחית את זמורותיה. כחשו בה ויאמרו לא היא וחוטאים ומחטיאים את הרבים להדפיס חבורים ארורים מלאים לעג וקלס לבזות חכמיה:

לכן אני הפעוט והשפל בראותי אשר הכפירה לקצוות נטה. נגע לשמים משפטה. בגדי קנאות ולבושי חרדות לבשתי. ובשם ה' בוחן לבות בטחתי וחברתי חיבור הזה אשר חציו כגבור שנונים. הוא ילחם את אויבי הקבלה ויתגלה קלונם. כי כולם יראו מתיקות חכמת הקבלה. וכל אויבי יהיה לקללה. ויראו העברים שיש פנינים עשרת מונים ויחגרו נשק וקרב. מול כל פוקר. ויסכר פי דוברי שקר. ויתגלו חכמותיה אשר היא נעלמה מעין כל חוקר. וכולם ידעו כי הוא התורה האמיתית נתנה משמים. והיא הנותנת ללומדיה חיים:

ומה גם אשר ראיתי ושמעתי רבים יחידי סגולה. אשר להם יד ושם בפלפולי תורה למעלה. ונפשם כלתה לחכמת האמת כי המה מבעלי האמונה שבזה תלוי קץ הגלות המר. אך מענה בפיהם כי נסגר עליהם השער וילאו למצוא הפתח ויהי להם הכל כדברי ספר החתום אשר יאמר לא אוכל לקרות כי חתום הוא. והנה האמת בפיהם כי מי אשר אין בידו מפתחות של הקבלה מרבותיו אין להבין כלל בעץ החיים מפני הכרובים ולהט החרב המתהפכת השומרים את דרך עץ החיים ומי שלומד מעצמו יבוא ח"ו לידי הגשמה ולכמה מכשולות בענין האמונה כי המקובלים הקדושים הסתירו את דבריהם שלא יבוא לשם ערל וטמא. גם לא הגיע עדיין עת דודים שיתגלו הדברים ולכן כתבו דבריהם ברמזים ובכמה סתירות (וקבלתי מרבותי נ"ע שזאת היא הבחינה לידע אם בא על האמת באם לא יראה שום סתירה בעץ חיים ואפילו הסתירות שכבר נדפסו בעץ חיים ונשאר בצ"ע הכל הוא כדי לעורר המעיין וכמו שתראו בחיבור הזה בכמה מקומות שהבאתי הסתירות ותרצתי אותם אשר כל מעיין ישפוט בצדק שלא היה מעולם שום סתירה ורוב פעמים לא הבאתי כלל הסתירות ולתרצם יען סמכתי על המעיין בספר הזה שיראה מעצמו אח"כ שלא יש שום סתירה מכח ההקדמות שכתבתי):

והנה מעודי נכספה וכלתה נפשי כלהבת אש בתשוקת חכמה זו ומעולם שמתי נפשי כחומה לעמוד הכל על האמונה וכמה מפתחות פתחו לי רבותי אחר השתפך נפשי לפניהם ורוב הדברים הבנתי מתוך כתבי הקודש בעלי רוה"ק תלמידי הבעש"ט זי"ע כי מי שלומד בדבריהם ויודע לאיזה מקום שקולעים הדברים יראה בעיניו ולבבו יבין שרוב מפתחות החכמה הוא בספריהם הקדושים ועל כל זאת לא באתי עד קצהו עד שהלכתי לארצות המערב ושם מצאתי כתבי יד של הקדוש ר' שמואל וויטאל בנו של הקדוש מהרחו זל וספרו של הקדוש המפורסים רבינו שלום שרעבי נ"ע ומצאתי חן אצל תלמיד תלמידו אשר לא העלים ממנו ההקדמות הראשונות וצרפתי דבריו עם דברי המחברים ראשונים ואחרונים ואז השגתי כטפה מן הים מתיקות עריבות ידידות החכמה הקדושה הזאת ואמרתי האח חמותי מצאתי אור:

וידעתי בני ידעתי כי אנכי תולעת יעקב ולא איש סס נוסס. נפש נענה. נכה ונעצב. לפני מלכים איך אתיצב. אשר חכמתם שגבה לאין ערך וקצב. להבות אש מפיהם חוצב ומה לבריה שפילה וקלה לעמוד במקום גדולה:

אמנם סהדי בשחק שלא בשביל כבודי וכבוד בית אבא עשיתי זאת אך אשר רבים אמרו לנפשי אשר ראו החיבור הזאת תחת ידי זה כמה שנים ואמרו לי על מה החזקת זאת החיבור לעצמך (כי חשקה נפשם מאוד להשביע ממה שלקטתי) אל תדום ואל תחרוש על כן לא חדלתי את תירושי ואם ח"ו יעלה השועל לפרץ גדרה כי יעבור עליו רוח קנאה וסתירה ודבריו ירוץ מהרה ועד שלא יגיע לשערה. זיקים וגחלי אש יורה לשלח למטרה. ידע כי בנפשו דבר ולא עלי תלונתו כי מראשית אני מודיע שכל ההקדמות לא המצאתי ח"ו מלבי כמו שיראה המעיין בחיבור הזה שבכל הקדמה שאני כותב מאיזה ספר נזהרתי אפי' שלא לשנות לשונו וכל ההקדמות שבחיבור זה ימצא בכתבי האר"י ובספרים הנ"ל:

ומתחילה עלה בדעתי לכתוב המראה מקומות של כל הדברים ולא יכולתי מחמת שלא כתבתי מספר אחד וממקום אחד רק לקנותי מה שנמצא מפוזר ומפורד בדבריהם ודלגתי מספר לספר וממקום למקום באותו ענין (כנודע דרכו הקודש של העץ חיים שמפזר ענין אחד למאה מקומות והחסר כאן גילה כאן) ולא שניתי אפי' הלשון רק קרבתי הדברים אחד אל אחד והיה לאחדים בידי כדי להבין דבריהם הנאמרים בענין הזה:

והנה כוונת הראשונים היו כדי להעלים הענין לכן דלגו מענין לענין עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר אך עתה אין העת גורם רק מ"מ העלמתי יותר ממה שכתבתי כפי מה שקבלתי ג"כ מרבותי להעלים איזה ענין וה' הטוב לא ימנע טוב ממבקשי הטוב ומ"מ סדרתי הדברים בעזר שדי שכל מי שיראת ה' בלבבו וירצה לדבק נפשו בחכמה האלקית. ויסיר מעליו קנאתו וחרונו. וישים לבו לדעת קונו ימצא הדבר על מכונו:

וגם זאת לא חברתי לפני הרי ישראל אשר כל סתום לא עממום. נפלאים מעשיהם ונפשי יודעת מאוד תקפם וגבורתם אשריהם ואשרי תלמידיהם העומדים לפניהם. אולם חברתי אותו לפני פרחי כהונה אשר אינם קרובים אליהם ונפשם רעבים גם צמאים רוחם מרחפת ברצוא ושוב משתוקקים לכנוס אל ההיכל פנימי ולפתוח להם השער. אליהם תיטוף מילתי ושיחתי:

וסדרתי בעזר האל סוד עליית המחשבה והגליפו והצימצום והפרגודים והטהירו עילאה והתורה קדומה וסוד המלבוש ופיסוק המלבוש ועליית המלבוש ואור קדמון ואויר קדמון וטהירו סתם ואדם קדמאי סתימאי ועשר ספירות מקורות ואדם קדמון והאורות היוצאים מאוזן חוטם פה עקודים נקודים ברודים מלכי קדמאי ורפ"ח נצוצות ואורות המובחרים שעלו לתיקון הפרצופים ותיקון המתקלא וסוד תלתי רישין ושבעה תיקונים ג"ט קר"ע פ"ח וסוד השערות קוצין ונימין צינורת כתלג חיוור ובוצינא דקרדיניתא במוח אין ואריך ויקירא דדיקנא קדישא מזל עליון ומזל תחתון החופפים על פרצופי אבא ואמא המלבישים זרועות עולם דאריך וסוד חיך וגרון וה' מוצאות הפה וסוד פרצופי אבא ואמא ישראל סבא ותבונה והשמות היוצאים מזויגיהם לצורך הולדות זעיר ונוקביה המלבושים לאריך מטיבורו ולמטה וסוד עיבור יניקה מוחין גדלות ראשון ושני וסוד ישראל ישורן ויעקב ורחל ולאה כל זה סדרתי על סדר נכון ובהבנה לפי כח האנושי כמ"ש בשערי גן עדן פתח ראשון דרך ג' וז"ל אבל לעולם נחזיק שכלינו ברסן ולא נרבה לחקור במופלא ומכוסה רק לקרב הכל אל השכל ואל הטבע וכמלכותא דארעא כן מלכותא דרקיע וכתיב מבשרי אחזה אלקי וכתיב בצלם אלקים עשה את האדם עכ"ל כי דע שאע"ג שכל דברי הקבלה אין שכל בעולם שיכול להשיג חכמה זו מעצמו בלא קבלה אבל אין השכל ולא הטבע מכחישם ואדרבה מי שמבין בטוב יראה אח"כ בהשכל ובהטבע שהוא כמ"ש בשג"ע הנ"ל בכמה מקומות מזה ובסוף פתח שני כתב שזה הוא יסוד כל החכמה ואלקים בגי' הטבע וגם שם בדרך שני כתב האזהרה גדולה שבאם יאמר אדם איזה קבלה מה שהשכל והטבע מכחיש שלא ישמע לו ע"ש לכן גם אני הלכתי בעקבותיו שכל מה שיש להבין הסברתי אותו בטוב טעם ודעת עפ"י החקירה ושכל והכל רק להבין דבריהם הקדושים כי ח"ו לשום אדם שיאמר משכלו איזה דבר חדש מה שלא נזכר בכתבי האר"י זצוק"ל אשר מפיו אנו חיין. אמנם זה חיוב להבין דבריהם ובשביל זה נקרא חכמה שהוא דבר המובן מהשכל ובאמת מי שתופש דברי העץ חיים עפ"י הבנה הפשוטה כפי שטחיית המאמר יפלו בו כמה קושיות בענין האמונה אמנם מי שהוא מקובל מרבותיו להבין האמת יראה שכל דבריו הקדושים הוא עיקר האמונה מה שמאמינים כל ישראל מקובל מפי משה רבינו ע"ה מפי הגבורה ועל זה נאמר וידעת היום והשיבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ומהאל הטוב אבקש העזר שלא אכשל גל עיני וגו' דברי המר והנמהר יעקב מאיר בן אלי' בעהמ"ח ספר נחלת יעקב וספר אבני גזית:

תפילה קודם לימוד הקבלה

לְשֵׁם יִחוּד קוב"ה וּשְׁכִינְתֵּיה (זו"נ) (יאהדונהי) בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ (יאההויהה) וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ (איההיוהה) לְיַחֲדָא שֵׁם יה (או"א) בוה (זו"נ) בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵה אָנֹכִי בָא לַהֲגוֹת בְּרָזֵי הַתּוֹרָה שֶׁהֵם נֶגֶד ת"ת דז"א דְעוֹלָם הָאֲצִילוּת שֶׁמֵאִיר בּוֹ שֵׁם מ"ה יוד הא ואו הא לַעֲשֹוֹת לוֹ מֶרְכָּבָה וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת שְׁלֹשָה שְׁמוֹת אהיה ביודי"ן בְּאַלְפִי"ן בְּהֵהִי"ן כָּזֶה אלף הי יוד הי אלף הא יוד הא אלף הה יוד הה אַשֶׁר עִם אַהֲבַת שְׁלֹשָה כּוֹלְלִים עוֹלִים נחת וּבְכֵן דִבְרֵי חַכָמִים אַשֶׁר עַל יְדֵיהֶם גִלִיתָ רָזֵי תוֹרָתֶךָ בְּנַחַת יִשָׁמְעוּ גַל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ (ותכוון בשם היוצא מזה הפסוק כזה גבת לימ עטת יהו ננר יפת ולך אאו) ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָָׁמַיִם בִּתְבוּנָה וִיהִי נוֹעַם וגו':

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים אַב הָרַחֲמִים וְהַסְלִיחוֹת מוֹדִים אַנַחְנוּ לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וְאֶלֹקֵי אַבוֹתֵינוּ בְּקִידָה וּבְהִשְׁתַּחַוָיָה שֶׁקֵרַבְתָּנוּ לְתוֹרָתֶךָ וְלַעֲבוֹדָתֶךָ עַבוֹדַת הַקוֹדֶשׁ וְנָתַתָּ לָנוּ חֵלֶק בְּתוֹרָתְךָ הַקְדוֹשָׁה מֶה אָנוּ וּמֶה חַיֵינוּ אַשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָנוּ חֶסֶד גָדוֹל כָּזֶה עַל כֵּן אַנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחַנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ שֶׁתִּמְחוֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֶּר לְכָל חַטֹאתֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ וְאַל יִהְיוּ עַוֹנוֹתֵינוּ מַבְדִילִים בֵּינֵינוּ לְבֵינְךָ וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' או"א שֶׁתְּכוֹנֵן אֶת לְבָבֵנוּ לְיִרְאָתֶךָ וְאַהֲבָתֶךָ וְתַקְשִׁיב אָזְנְךָ לִדְבָרֵינוּ וְתִפְתַּח לְבָבֵנוּ הֶעָרֵל בְּסוֹדוֹת תּוֹרָתֶךָ. וְיִהְיֶ' לִמוּדֵינוּ זֶה נַחַת רוּחַ לִפְנֵי כִּסֵא כְבוֹדֶךָ כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ וְתַאֲצִיל עָלֵינוּ אוֹר מְקוֹר נִשְׁמוֹתֵינוּ בְּכָל בְּחִינוֹתֵיהֶם וְשֶׁיִתְנוֹצְצוּ בָּנוּ נִיצוֹצוֹת עֲבָדֶיךָ הַקְדוֹשִׁים אַשֶׁר עַל יָדָם גִלִיתָ דְבָרֶךָ אֵלֶה בָּעוֹלָם וּזְכוּתָם וּזְכוּת תּוֹרָתָם וּתְמִימוּתָם וּקְדוּשָׁתָם יַעֲמוֹד לָנוּ לְבַל נִכָּשֵׁל בִּדְבָרִים אֵלוּ וּבִזְכוּתָם תָּאִיר עֵינֵינוּ בַּמָה שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים כְּמַאֲמָר נְעִים זְמִירוֹת יִשׂרָאֵל גַל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי. כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה זְכֹר דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי (זה הפסוק יאמר שמנה פעמים וטוב לזכרון) וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: