טיוטה:פרי הארץ/מקץ
|
< הקודם · הבא > |
אמר רב חמא בר מניומא אמר רב נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. הענין הוא על סדר הבנת הפסוק ויהי מקץ שנתים ימים ופרע חולם וכו', והענין הוא מדריגה השמינית מן הבטחון המבואר בספר חובת הלבבות הוא כי זה כל האדם שהוא במדריגה היותר שפלה ותחתונה יבטח בשם ה' הצור תמים פעלו כי הוא הפועל הכל צופה ומביט עד סוף תכלית הכל כמאמר מי נתן למשיסה יעקב וכו' הלא ה' זו הפועל אמת ואמונה בו ית' כי הוא הטוב הגנוז כי מאתו לא תצא הרעות. ואף כי אין שום שכל מחייבו ומשיג שום טובה מסבה זו הוא מחמת העדר השגת חכמתו יתברך, כי החכמה מאין תמצא שאינו מושג לשום גוף ואינו גוף ונעלמה מעין כל חי. גם צריך להאמין בהשגחה פרטיות מאתו יתברך על כל מה שבעולם קטן וגדול ואין שום דבר בלתו, וע"י בטחון כזה שהוא האמונה בהשגחתו ית' ברור ופעולתו אמת ואמונה כי טוב הוא מעלה סיבה זו ומקשר אותה בחכמה העליונה שהוא מידת צדיק המקשר כל העולמות וסוד יוסף הוא השליט הוא המשביר כי בהגיעו אל החכמה העליונה היא מקור הברכות משם מתברך ומשפיע שולט ומשביר לכל.
והוא ענין התפילה שיהיה עיניו למטה ולבו למעלה, וענין עיניו למטה הוא האמונה בהשגחתו ית' והסתכלות עיניו ויורדים מטה מטה מקרני ראמים עד ביצי כינים, שבדרך אמונת האדם והסתכלות בהשגחתו יתברך כן ממשיך על עצמו השגחתו. אם מאמין השגחתו בפרטות מושגח בפרטיות עד נוקף אצבעו ממש שהוא מאתו יתברך, ואם מסיר עינו מהשגחתו יתברך ואינו מאמין ניתן תחת הטבע ונקרא כופר. לכן ענין התפילה שהוא ההתקשרות צריך ליתן עיניו למטה שישים עיניו בהשגחתו יתברך מטה מטה וממילא תהיה לבו למעלה ויהי קשור למעלה משבעת ימי הבנין שהיא החכמה שהיא למעלה מן ההשגה שהרי אינו יכול להשיג חכמתו יתברך בכל סיבה. וא"כ יותר שהאדם בשפל סתר המדריגה ממילא משיג ומבין הלא ה' זו, שהרי אינו משיג ומבין טובת הסיבה. מה שאין כן כשהולך וטוב אינו משיג כל כך חכמתו יתברך שהוא נעלמה שהרי סיבותיו מושגים לטובה.
וזהו יוסף הוא הצדיק הניתן בבור שהוא בעמקי הקליפות, וכל זמן שתלה בטחונו בשר המשקים שאמר כי אם זכרתני אתך וישכחהו שכל ענין הטבע הוא עיקר השכחה, אבל מקור הזכרון הוא למעלה מן הטבע וכיון שתלה בטחונו בשר המשקים שיוציאו מן הבור על דרך הטבע לכן וישכחהו. ואם אמנם יוסף צדיק היה שומע אף כי המליץ בינותם הוא הטבע שהרי הטבע ג"כ מאתו יתברך ורצה לקשר הטבע בו יתברך, ובאמת דבר זה קיום הטבע להעמידה על מכונה ולקיימה ולהחיותה, אבל אין דרך נס בכך שהרי הנס הוא ההשתנות ואין השתנות שייך כי אם למעלה מן הטבע בלי שום שיתוף טבע כלל שהוא חוץ מן הטבע בלתי לה' לבדו, ויוסף היה צריך שינוי הטבע להעלותו מן הבור השכחה ולבוא למעלות הזכירה לכן וישכחהו שהרי בזה אדרבה קיום הטבע.
ויהי מקץ שנתיים ימים שהם שני דרגות ושני שינוים כי שנה לשון שינוי כמבואר בזוה"ק, ופרעה חלם מלת פרעה פי' ההתגלות שהוא הטבע, חלם הוא עלמא דאתכסיא. ופי' מקץ ג"כ כמבואר בזוה"ק שהוא קץ שם לחושך ופי' הוא מקץ מחמת קץ וסתר המדרגה התחתונה השיג הלא ה' זו ומי כהחכם יודע פשר דבר כי אם אלקים העושה נפלאות גדולות לבדו והוא הטוב הגנוז, ובזה התקשר בחכמה העליונה שהוא למעלה מן הטבע ב' דרגות שהם חכמה ובינה שנתיים ימים שהם למעלה מן הטבע מכל ז' ימי בנין שנפלו בטבע וזה השבעה פרות ושבעה שבלים היפות שנבלעו ברעות ולא נודע כי באו אל קרבנה שהיא מקום השכחה, וכיון שהעלה הכל הי' כליה גם לזה. ויזכור שר המשקים אותו לפני פרעה, וכיון שהגיע למקור הברכות משם נתברך הכל וזהו אשר האלקים הראה את פרעה שהוא בהתגלות.
כללא דמלתא כל זמן שהוא מצטער מן השפלות הירידה אל המקום אשר הוא חונה שם ורוצה להנצל ממנה הרי הוא מלובש בגוף ואינו יכול להשיג חכמתו ואין לו שום שייכות עם החכמה שהוא למעלה מכל טבעי הגוף והשגתו, מה שאין כן כשמקבל היסורים באהבה אמיתית בהשגתו הלא ה' זו הטוב הגנוז כנזכר לעיל וא"א להשיג טובתו, אז טוב לו להיות מתקשר בחכמה שהרי כשאינו מצטער מהיסורים יצא מכלל הגוף ונתקשר בחכמה. וזהו שאמרו רז"ל סמא דיסורים שתיקותא כי השתיקה הוא התקשרות החכמה כמאמר סייג לחכמה שתיקה. וזהו ענין גם זו לטובה וזהו ענין קיבול היסורים באהבה.
והנה ענין החכמה הוא נקראת שמן כמאמר ושמן על ראשך אל יחסר, וזהו ענין חנוכה כשנכנסו יוונים להיכל וטמאו כל השמנים שהוא ענין כל השכליים שנטמאו בקליפה ונפלו בתוכה חוץ מפך אחד שהיה בחותם הכהן הגדול שהוא ענין ההשגה השגחה פרטיות הכל מאתו יתברך וחותמו אמת ואמונה כי הוא הטוב שאינו מושג. אם אמנם אין בו אלא כדי יום אחד שהוא מדת החכמה, אבל ממנו מתברכים כל השמונה שכליים שלמטה ממנו ומדליק שמונה ימים. ולכן נר חנוכה שלמעלה מעשרים פסולה כי כ' הוא הכתר דלא שלטא ביה עינא כי אם בחכמה ע"י השגה בהשגחה פרטיות שהוא עין ד' אל יראיו כידוע. וכדרך שהוא נותן עין יפה בהשגתו משם הוא ממשיך שפע וברכה מה שאין כן בכתר דלא שלטא ביה עינא.
והנה פליגי בזה חכמינו ז"ל אם להדליק כנגד הנכנסים או כנגד היוצאים ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, שהרי באמת כולם בחכמה עשית מוכרח להיות כולם נכללים בו שהרי כח הפועל בנפעל ולכן היה אפשרות הויות כולם ע"י וכן למטה הימנו מוכרח להיות כלול כל עלול בעילתו הקודמת לו, שאם לא כן הוייתו מהיכן הוא אם לא כח הפועל בנפעל. ולכן באמת מן הראוי הי' להדליק ביום אחד כל השמונה להיות כולם כלולים שם, וכן אחר כך ביום שני ז' להיות כולם כלולים בו כידוע. אבל אין אנו יכולים להשיג בהיותם בכללות כי אם על ידי התפשטות והתגלות לכן אין אנו מדליקין אלא כנגד היוצאין שכל מה שיצא נתגלה יותר מוסיף והולך השגתינו להשיג ולפרסומא ניסא קא אתינא.