טורי אבן/מגילה/לא/ב
לפי שא"א ברכות על הפורעניו'. ק"ל הא בעיקר תקנתא הפותח מברך לפני' והחותם מברך לאחרי' כדאמ' לעיל רפ"ג וא"כ אפי' מפסיק מאי ברכה על הפורעניות איכא הכא אי יקרא הא' הברכות וב' אחריו בין שניהם הקללות. וכ"ת משום דמיירי בחול בתעניות דאין קורין אלא ג' נמצא שהג' שקרא חצי הקללות הוא החותם שמברך לאחרי' ובשבילו שהוא צריך לברך אחרי הוא דקא קפיד ליתא דא"כ למה אמר בסמוך תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניו הא זה הג' א"צ לברך לפניה וגם לפי"ז הא אפשר להפסיק בקללות ויקרא האמצעי חצי' דהא אינו מברך כלל והג' אף אם יתחיל באמצע הקללות כיון דאין מברך לפני' ל"ל בה ואי משום. ברכה לאחרי' דמברך החותם יסיים בפסוק שלאחרי' וסגי בהכי אבל ל"ל להתחיל בפסוק שלפניו ושמא י"ל דהא דהפותח מברך לפני' והחותם לאחרי' וסגי בהכי מדינא היינו משום דמוציאין את אמצעי י"ח בברכות שלפני' ולאחרי' ולפי"ז צריכין כולן לכוון ולשמוע ברכות הפותח והחותם ואם בא אדם א' באמצע הקריאה ולא שמע ברכות הקורא לפני' ודאי צרי' לברך לפני' לעצמו ה"ל כאלו הן בעצמן מברכין ואיכא משום אין אומרין ברכה על הפורעניות:
תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפני'. ק"ל תקשה מהא לר"א דא' דה"ט דא"מ משום מוסר ה' לפי"ז ל"ל להתחיל ולסיים בפסוק שלפניהן ושלאחריהן בקריאות הקללות לחוד מרישא לסיפא סגי דהא אינו קץ ומאס בהן כיון שקורא את הכל:
מ"ט הללו לשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן וכו'. נ"ל שצריכן ב' טעמים אלו דהשתא א"ש אליבא דכ"ע דלמ"ד דה"ט משום מוסר ה' כיון דמשה מפי עצמו אמרן אע"ג שברה"ק אמרן אין זה בכלל מוסר ה' ולמ"ד שא"א ברכה עה"פ כמו שאמרו במס' סופרי' הביאו התוס' אר"י דסכני אני אמרתי עמו אנכי בצרה א"כ א"ד שיברכוני בני על הצרות שלהם כיון דבלשון יחיד אמרן ל"ל בה:
הלוחות והבימו' אין בהן משום קדושה. פי' התו' בשם הערוך גליוני ס"ת כו'. והקשו התוס' דהא התם מבע"ל היכי דגייזי אי יש בהן קדושה ואמאי לא פשיט לי' מהכא ואין זה קושי' כ"כ דמצינו כה"ג בכ"מ דלא איפשט לן במקומן וממ"א איפשט לן הביאן הרמב"ן בס' מלחמות בפ"ג דברכות גבי בעיא דנשים בבה"מ דאורייתא או דרבנן:
משה תיקן להם לישראל ששואלין הלכות פסח בפסח כו'. הקשו האחרונים מהא דתני' שואלין ודורשין בה"פ קודם לפסח ל"י ותי' ע"ד שפי' הר"ן דשואלין ודורשין קודם פסח לאו למימרא דמחויבי' לדרוש ל"י קודם הזמן אלא נ"מ להא דקי"ל בתלמידי' א' שואל כענין וא"ש שלא כענין נזקקין לשואל כענין תחילה והשתא ל"י לת"ק וב"ש לרשב"ג השואל בה"פ הוי שואל כענין ונזקקין לו תחילה. ונ"ל ראי' לדברי הר"ן מהא דא' בפ"ק דפסחים מ"ט דת"ק שהרי משה עומד בפ"ר ומזהיר ע"פ שני שנא' ויעשו ב"י את הפסק במועדו וכתיב ויהי אנשי' אשר היו טמאים כו' מ"ט דרש"בג שהרי משה עומד בר"ח ומזהיר ע"פ שני שנא' החדש הזה לכם ר"ח וכתיב דברו וגומ' בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה והשתא לת"ק תקשה מהא דמשה עומד בר"ח ומזהיר על הפס' ואי שואלין ל"י ה"ל להזהיר על הפ' מי"ד באדר שהוא ל"י קודם לפסח. ולפי דברי הר"ן כיון דאין חיוב לדרוש בזה הזמן בה"פ תו לא קשי' מידי לת"ק מהא דמשה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח ולא קודם לכן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |