טורי אבן/חגיגה/כו/א

טורי אבן חגיגה כו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף כ"ו ע"א

אף אנן נמי תנינא. פי' דמודעים פעמים כלפנים פעמים כלחוץ אבל אינו מוכח לגמרי מתני' כבריית' דהא איכא לאוקמי מתני' לדיוקא דרישא דמודעים גופו לא מהמנין בשניהן נכנסין או בקדר נכנס וחבר יצא הואיל וסוף הקדר נכנס לפנים יחזור החבר ויקח אבל בשניהם יוצאים שוה לקדר יוצא וחבר נכנס דאם לא יקח אימתי יקח ונאמן כדיוקא דסיפא א"נ דיוקא דרישא דל"מ בשניהם נכנסין לחוד הואיל וחבר נמי נכנס ימתין החבר עד לפנים אבל בקדר נכנס וחבר יוצא נאמן כדיוקא דסיפא דהואיל והחבר יוצא א"ל לטרוח להחזיר אחור עד לפנים א"ו ל"ק אף אנן נמי תנינן אלא דמוכח ממתני' דבמודעים גופו עכ"פ מוכח דיש בה חילוק דפעמים כלפני' ופעמים כלחוץ אבל מ"מ אינו מוכרח לגמרי כדתניא בברייתא מיהו כל זה לשיטת רש"י דקדר נכנס וחבר יוצא הוא כ"ש משניהם יוצאים ואינו כלפנים אלא בקדר יוצא וחבר נכנס לחוד ואינך ג' בביכולין הוי כלחוץ אבל למאי דפי' בסמוך דקדר נכנס וחבר יוצא הוי כלפנים דומיא דקדר יוצא וחבר נכנס ואינן כלחוץ אלא בהני תרתי בבי דשניהם נכנסין או שניהן יוצאי' לחוד הרי מהני ד' בבי ב' מהם כלפני' וב' מהם כלחוץ א"ש דלפי"ז אף אנן נמי תנינן דקאמר הוא ממש מתני' כברייתא כיון דמרישא דמתני' איכא למידק דמודיעים גופה ל"מ ומסיפא דמהימן יש לחלק לחצאין בב' מהני ד' ל"מ וב' מהימן מיהו לפי' רש"י נמי י"ל כיון דלא חני' בהדיא דמהימן מדיוקא דרישא אין לאתוי' דמהימן אלא בחדא בבא ואינך ג' בבי לחומרא אזלינן:

או שניהן יוצאים כלחוץ. פירש"י כ"ש קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר לכנוס לפנים יחזיר החבר הצריך ליקח ויקח וק"ל מאי כ"ש זה דילמא קדר נכנס וחבר יוצא קיל טפי דהואיל וחבר יוצא כבר בעוד שלא נכנס הקדר עדיין לא הטריחוהו לחבר לחזור לאחריו וליקח ול"ד לשניהם יוצאים דש"ה הואיל ושניהם הי' לפנים ה"ל לחבר ליקח שם וכ"ש ש"ד לב' נכנסין דש"ה דהא אפשר להמתין עוד עד שיכנסו שניהן לפנים אבל בחבר יוצא וקדר נכנס דלא הי' אפשר לחבר ליקח בעודו לפנים דהא באותו שעה לא הי' קדר לפנים ואם אמרת שלא יקח החבר שם א"א לו ליקח לפי דרכו אא"כ שיחזור לאחור לא הטריחוהו חכמים להחזיר ויקח שם בתוך הכרך ואפשר דדייק לה רש"י מדקאמ' ברישא קדר יוצא וחבר נכנס כלפני' משמע דוקא בכה"ג דאיכא כא תרתי לטובתו דקדר לא יכנס עוד לפנים וגם החבר לא הי' לו שעת הכושר כבר ליקח ממנו אבל בקדר נכנס וחבר יוצא דליכא אלא חדא לטובתו דהחבר לא ה"ל שעת הכושר כבר אפ"ה הואיל והקדר סופו ליכנס לפנים מן הכרך יחזיר הרבה לאחרי' ויקח מיהו אין זה דיוק דהא דקאמר סיפא שניהם נכנסין או שניהם יוצאים כלחוץ משמע דוקא בכה"ג הוי כלחוץ אי משום שהי' לו אפשר ליקח כבר ולא לקח אי משום שעדיין יהא לו שהות ליקח לפי דרכו כשיכנסו לפנים מן הכרך בשניהם נכנסי' ואי משום דכבר הי' לו שעת הכושר ליקח כשהי' שניהם כבר לפנים בשניהם יוצאים והואיל ולא לקח לפנים לא יקח עוד אבל בקדר נכנס וחבר יוצא דלא ה"ל שהות כבה וגם אי אמרת שלא יקח בכרך אין לו שהות ליקח לפי דרכו אא"כ יחזור לאחור א"ל כולי האי לא הטריחוהו רבנן ויקח כאן ועל פירש"י ק"ל אי האי דלא תני קדר נכנס וחבר יוצא דכלחוץ משו' דכ"ש הוא משניה' יוצאים דכלחוץ א"כ ל"ל דתני שניהם נכנסין כלחוץ הא בבא זו עדיפא וחמירא טפי אפי' מקדר נכנס וחבר יוצא דלא תנא לה לפירש"י משום דמכ"ש שמעת נה שניהן נכנסין דכ"ש הוי ק"ו דלא ה"ל למיתני כלל ודוחק לומר איידי דתני שניהם יוצאים תני נמי שניהם נכנסין דה"ל דבר והפוכי אע"ג דל"צ דהא מכ"ש אתיא הא:

ואפילו אפיקרסותו בתוכו. פי' רש"י אפי' מלאין משקין שלו שאינן של קדש וא"י מה ענין אפיקרוסתו למשקין ול"מ בשום דוכתא שמשקין קרואין כן ועק"ל כיון דאר"י אפי' מלאין הא ודאי באינו מלאים במשקין של קדש מיירי דאלו משקין של קדש ביהודא נאמנין בכ"מ כדתנן לעיל שביהוד' נאמנין ע"ט יין ושמן ועוד דבמלאין משקין ש"ק בהא לא רצה לומר מלאין לא דעל משקין ש"ק בלאו הכי נאמנין אלא ודאי מלאין במשקין של חולין מיירי והשתא ל"ל תו ואפי' אפיקרוסתו בתוכו הא ודאי בהא מיירי הא פלוגת' דר"י ור"ל והא ל"ל דמודיעים לאו ביהודא קיימי אלא בגבול אחד משאר שבטי ואע"פ שאינו רחוק' כ"כ מירושלי' כדפי' במשנתינו ואפ"ה י"ל הכי שהרי מקום המקדש שבירושלי' גופי' מקצתו הי' בגבולי בנימן כדאמ' בפ"ק דיומא (דף יב) מה הי' בגבול של יהודא לשכות ועזרות ומה היה בגבול של בנימן אולם והיכל וכו וכיון דלא קיימא מודיעי' ביהודא א"נ על משקה קדש מ"מ אפ"ת דהכי הוא ליכא שום רבותא במלאי' משקים שאינו ש"ק לש"ק דהא בגליל הכל שוין ואין חילוק בין ש"ק לשאינו ש"ק ועוד אא"לכ דכפר מודיעי' היה חוץ לגבול המקום שנאמנין ע"ט יין ושמן דהא לעיל אמר ביהודא אין בגליל לא מ"ט אר"ל מפני שרצועה של כותי מפסקת בניהם ובשידה תיבה ומגדל נמי לא כרבי דאמ' אוהל זרוק לא שמי' אוהל ובכ"ח המוקף צמיד פתיל נמי לא דאין הקדש ניצול בצ"פ וכיון שכן בע"כ אא"ל דרצועה של כותי' מפסקת בין מודיעים לירושלים דא"כ האיך נאמנין על כ"ח ש"ק הא כיון דא"א להביא הכ"ח אלא דרך רצועה זו של כותים נטמא הכ"ח גופי' אפי' מצ"פ דצ"פ לקדש לא מהני ותו א"י להשתמש בו קדש דהא דצ"פ לקדש ל"מ אפי' בעידו חולין נמי לא דאל"כ אכתי מ"ל דבגליל נמי שהע"ה נאמן ע"ט יין ושמן לקדש בהביאן לירושלים בעודו חולין כדפי' התם וכיון דצ"פ ל"מ לקדש אפי' בעודו חולין ה"נ ל"מ לכלי חולין להשתמש בו קדש כמ"ש שם והערך פי' דאפיקרוסותו היינו לבוש התחתון ופתוח בכתיפיו וכשלבשו קושר כדתנן בסוף מס' דמקואת (דף קלד) הקשר של שבפרקסי' שבכתף ובכלים בפ' נזמי של א' עשר ותניא בד"א הנכנס לבית המרחץ כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק כובעו וטליתו ומתיר חגורו ופושט חלוקו ואח"כ מתיר אפיקרוסתו התחתונה ועוד הביא ראי' לפי' זה והשתא ר"י רבותא קמ"ל אפי' אפיקרוסתו לתוכו אע"ג שהוא בגדי ע"ה וה"ל מדרס לפרושים כ"ב לקדש ולתרומה כדתנן בס"פב בגדי ע"ה מדרס וכו' עד בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש אפ"ה מן המודיעים ולפנים הקילו שנאמר על כ"ח ש"ק ואפי' אפיקרוסתו לתוכו נאמן לומר שהבגד נמי לא ניטמא והשתא הא דקאמר אפי' במלאין משקין דסת' כלים מלאין משקין הם וכדאמ' רבא עלה ומודה ר"י במשקין עצמן שהן טמאים והדר קאמ' רבותא יותר ואפי' אפיקרוסתו לתוכו דאיכא למיחש למדרס זב וזבה דהוה אב הטומאה ומטמא כ"ח מה"ת דה"ל דררא דטומאה דאורייתא משא"כ במשקין דלית בהן דררא דטומאה דאורייתא דהא משקין טמאי' אין מטמאין כלים מה"ת אפ"ה נאמנין ואני תמה על רש"י למה פי' כן הא בפ"ג דמועד קטן (דף כב) אמ' על כל מתים כולן אפי' לבוש עשרה חלוקין אינו קורע אלא עליון על אביו ועל אמו קורע כולן ואפיקרוסתו אינו מעכבת פי' רש"י ואפיקרוסתו של ראשו אינו מעכבת כלומר א"צ קריעה ובפ"ג דברכות (דף כג) תניא צורר אדם תפילו עם מעותיו באפיקרסתו פי' רש"י סודר של ראשו עוד שם (דף כד) הי' עומד בתפילה ונזדמנה לו רוק מבליע בטליתו ואם הי' טליתו נאה מבליע באפיקרוסתו ופי' נמי סודר שבראשו ולמה שני את טעמו לפ' הכא אפיקרוסתו משקין ומ"מ מכל הני דוכתא משמע להדיא אפיקרוסתו היינו בגד:

נאמנין לומר לא נגענו. רש"י פי' דנאמנין לקדש אבל לא לתרומה דכולה מתני' אוחמר בקדש מבתרומה קיימא והתוס' פי' דנאמני' בין לקדש בין לתרומה וכל אחד פי' לפי גירסתו בתוספתא כמבואר בדבריהם ועל גי' רש"י ופירושו ק"ל דאין כאן טעם כ"כ להקל בקדש יותר מבתרומה ולא דמי להא דנאמני' ע"ט יין ושמן לקדש ולא לתרומה דה"ט כדמפרש בר"פ כדי שלא יהי' כל אחד בונה במה לעצמו אבל תרומה אפשר ליתנו לע"ה חבירו וכן הא קולא דכ"ח דנאמני' לקדש ולא לתרומה ה"ט כדמפר' בגמ' שאין עושין כבשונ' בירושלים וה"ט ל"ש גבי תרומה שנאכלת כגבולין אבל בהא אין שום סברא וטעם להקל בקדש יותר מבתרומה דה"ל כיציבא בארעא וכו' ועק"ל על פירש"י דא"כ מאי פריך הגמ' מהא דהגבאין שנכנסו לתוך הבית הבית כולו טמא וכן מגנבים שנכנסו לתוך הבי וכו' מאי קושי' דילמא התם לא מיירי מקדש ועוד דבע"כ לא מיירי התם כלל מקדש דהכי תנן בפ"ד דמס' טהרות הגבאין שנכנסו לתוך הבית הבית טמא וכו' הגנבים שנכנסו לתוך הבית אינו טמא אלא מקום דריסת רגלי הגנבים ומה הן מטמאין האוכלים והמשקי' וכ"ח פתוחין אבל המשכבות והמושבו' וכ"ח שמוקפין צמיד פתיל טהורין ואי מיירי בקדש אין לחלק בכ"ח במצ"פ לאינו מוקף דהא אמר לעיל אין קדש ניצל בצ"פ דאפי' כלי ריקנית מצ"פ אין ניצל לקדש להניח אוכלים ומשקים של קדש לתוכו כדפי' לעיל ולפי' התוס' ניחא וכ"ת אי האי נאמנין אקודש ואתרומה קאי מה עניינו לכאן דתני לה הכא וי"ל דאיידי דמיירי הכא מנאמנות ע"ה לקדש ולתרומה תני לה נמי הכא דנאמנין לומר לא נגענו:

הפותח את חביתו. פירש"י באבר הפותח מיירי ובגמ' כתב וי"מ אותה בע"ה וא"א לומר בע"ה לא יגמור דמי ציית לן ואי בא לאסור שלא יקחו חבירים ממנו יקחו ולא יקחו מ"ל ועוד אמ' במס' ביצה דזה א' מן הדברים שהותרו סופן משום תחילתן ואי בע"ה אפי' לא שרית לי' לגמור ניחא במאי דמזבין ברגל ומ"מ נ"ל דאפי' מע"ה מותר לקנות ברגל מפיתו ויינו בלבד שידוע לן שלא בא לידי הכשר קודם לרגל דניחש לטומאה כגון שהחטים שנעשה פת זה מהן וכן הענבים שנעשה יין זה מהן לא הוכשרו קודם לרגל דכיון דטומאת ע"ה כטהרה הוי ברגל ל"ש דידן שנגע בו ע"ה ול"ש דידהו אלא לא ניחא לי' לרש"י לפ' דבשל ע"ה איירי מטעמא דמסיק:

רי"א יגמור. בפ"ק דביצה (דף יא) מפרש רחבא משום ר"י דטעמא דר"י דא' יגמור משום דהתירו סופן משום תחילתן דאי לא שרהי לי' לגמור לא פתח לי' מעיקרא ופריך הגמ' פשיטא ומשני מה"ד טומאת ע"ה ברגל כטהרה שווין רבנן ואע"ג דלא התחיל נמי קמ"ל דהתירו סופן משום תחילתן התחיל אין ל"ה לא וק"ל האיך סד"א דלר"י טומאת ע"ה כטהרה שווינן רבנן הא תנן בסמוך משעבר הרגל מעבירין ע"ט העזרה עבר הרגל ביום ו' לא הי' מעבירין מפני כבוד השבת רי"א אף לא ביום ה' שאין הכהנים פנויין משמע דאם עבר הרגל בשאר כל הימים מודה ר"י דמעבירין ע"ט העזרה ומטבילן כל הכלים שהי' במקדש מפני מגע ע"ה ברגל אי טומאת ע"ה כטהרה הוא ברגל העברה לטהרת העזרה ל"ל הא אין כאן טומאה למפרע כלל ושמא י"ל דסד"א ר"י לדבריהם דרבנן קאמ' לדידי א"צ להעביר עט"ע כלל משום דטומאת ע"ה ברגל טהרה היא לדידכו דס"ל דמטמאים למפרע אודו לי מיהת דאף לא ביום ה' וכה"ג משני הגמ' בכ"מ:

וחכ"א לא יגמור. ק"ל אמאי לא התירו רבנן הכא סופן משו' תחילתן דהא אמ' בפ"ק דביצה ג' דברים התירו סופן משום תחלתן ואלו הן עור לפני הדורסן התירו שטיחתן משום שחיטתן ותריסי חניות התירו חזרתן בי"ט משום סילוקן וחזרת רטי' במקדש התירו לחזור בשבת לכהן העובד משום נטילתן שיטלה מעל המכה לעבודה ולר"י אף הפותח את חביתו והשתא מ"ש בהני תלתא מילי' מודו רבנן דהותר סופן משום תחילתן ומ"ש בפותח את חביתו פליגי ול"ל ה"ט וי"ל דבשלמא התם התירו סופן משים תחלתן דאי לא שרית לי' לשטוח העור לא אתי למשחיט ואי לא שרית להחזיר התריסין ל"א לסלק ואתי למנוע משמחות י"ט וכן גבי רטי' ואי ל"ש לי' להחזיר ל"א ליטלו וממנע ול"ע עבודה אבל הכא אי ל"ש לי' לגמור אפ"ה לא מימנע מלפתח דהא אפשר ליזהר שלא להניח ע"ה למשמש בהן ברגל א"נ לא ימכר ברגל אלא לחבירים וע"ה יקח מע"ה חבירו וכדרך שאמ' גבי תרומה דלא מקבלין מע"ה ול"ח לאיבה דאזל ויהב לע"ה חבירו לעיל (דף כב) א"נ הכא גבי פותח את חביתו הא כיון דאפשר דיגמור וימכור ברגל את הכל מספיקא שמא ישאר לו קצת אחר הרגל לא מימנע ומ"מ ר"י חייש לה לפי' התירו סופן משום תחילתן:

מהו שיניחנה לרגל אחר. ק"ל מאי קמבעי' לי' מ"ש מהא דתנן לעיל בשעת הגיתות והבדים נאמן ע"ה על התרומה לומר שטהורה היא עברו הגיתות והבדים והביאו לו חביות יין של תרומה לא יקבלו ממנו אבל מניחה לגת הבא וכבר נתבאר למעל' דהאי מניחו לגת הבא מניחו הע"ה בידו ומקבלו הכהן מידו לגת הבא אע"פ שמכיר הכהן שהיא של אישתקד אלמא כיון דל"ג על תרומה בשעת הגיתות והבדים אע"פ שיד ע"ה ממשמש בו בין גת לגת ל"ל בה כ"ש הכא דאין הע"ה ממשמש בה בין דגל לרגל שהרי היא ביד החבר דמתני' הפותח א"ח בחבר מיירי כדפי' במתני' מיהו י"ל אדרבה דהא דהכא גרע טפי מה שהוא ביד החבר בין רגל לרגל מדהתם דהוא ביד ע"ה בין גת לגת ואין החבר מקבלו אלא לשעת גת הבא דהא תנן עברו הגיתות והבדים לא יקבלו ממנו ובגמ' מבעי' לי' התם עבר וקיבלו מה שיניחנו לגת הבא וא"כ למאי דמשמע הכא דבמסקנא איפשט לן בעיין דמה הוא שיניחנו לרגל הבא דהא מסיק הא דקתני יניחנו רבנן א"כ איפשט לן נמי הא בעי' דהתם דא"ע וקיבלו מניחו לגת הבא דאע"ג דלא איפשט לן בדוכתא פשיטתו נפקא לן מהכא וכה"גמ בכ"מ דל"א בעיין במקומן ואיפשט ע"י ממקום אחר כמ"ש הרמב"ן בס' המלחמות בפ"ב דברכות א"נ א"ל אע"ג דהכא מסקינן דיניחנו לרגל הבא מ"מ התם א"ל בעבר וקיבלו אין מניחו לגת הבא הואיל ועבר ע"ד חכמים שאמר' לא יקבלו ממנו קנסינן לי' אבל הכא ל"ע מידי לפיכך מניחו לרגל הבא א"נ י"ל דל"ד כלל הא דהכא לדהתם דאע"ג דהתם מניחו לגת הבא הכא א"ל דא"מ לרגל הבא דהתם ה"ט משום דהכל מטהרין את כליהם כדפירש"י התם ואפ"ה אי מביאן אחר הגת לא יקבלו ממנו דהשוו חכמים מידותי' בכ"מ שלא לחלק בין אותן שנדרכו עכשיו לאחר הגת לאותן שנדרכו בשעת הגת אע"ג דלית בהו חשש טומאה לא חלקו א"נ גזרו דאי שרית לי' לקבל בין גת לגת אותן שנדרכו בשעת הגת דילמא אתא למיטעי לקבל נמי אותן שנדרכו לאחר הגת דבההיא אין מטהרין כליהן א"נ משום גזירת הרואין נגעו בה אבל הא דהכא פותח חביתו ברגל לאו משו' ל"ח לטומאות ע"ה משו' דמטהרי את עצמן ברגל אלא משום דברגל ל"ג טומאה על ע"ה כדי שלא לביישן או מפני איבה כמשכ"ל א"כ לאחר הרגל חזרה טומאו' ע"ה למפרע וא"ל דא"מ לרגל א' דכמו שאם נגע ע"ה קודם הרגל ודאי אפי' כשהגיע רגל שוב לא ו פקע טומאתו ה"נ כיון דהפסיק ימי החול אחר הרגל שוב אין רגל א' מפקיעו למפרע וא"ל איפכא דל"ד לנגע בימות החול דכבר נטמא בשעת מגע ושוב אין כח ברגל לבתר להפקיע טומאה הקדים אבל פותח א"ח ברגל כיון דאין טומאת ע"ה חל בשעת נגיעה כשמניחו לרגל אחר ש"ד דה"ל תחילתו וסופו בכשרות ומ"מ אע"ג דמסיק דמניחו לרגל א' אפ"ה א"ל א"ע וקיבלו דא"מ לגת א' משום קנסא וכמ"ש וזה שלא כדברי הרמב"ם בפי"א (מהא) [צ"ל מו"מ] שפי' טעמא שטומאת ע"ה ברגל ליתא לפי שהכל מטהרין עצמן ועולין לרגל:

עבר הרגל ליום ו' לא הי' מעבירין. ק"ל כיון דלאחר הרגל חזרו טומאת ע"ה למפרע למקומו א"כ האיך הי' משתמשין בו ביום בכל כלי המקדש ולר"י דא' אף לא ביום ה' וכ"ש בע"ש וכמ"ש א"כ עמדו בטומאה יום א' יותר ובשלמא היכא שהטבילו במוצאי י"ט מיד הי' אפשר להשתמש בהן לאחר טבילה מיד משום דטומאת ע"ה א"צ הע"ש כדאמ' לעיל (דף כב) גבי כלים הנגמרי' בטהרה צ"ט לקדש משוה צינורא דע"ה ואמ' בגמ' טבילה אין הע"ש לא וכן כל טומאת דרבנן א"צ הע"ש כדתנן בפי"א מס' פרה אבל הא קשיא י"ל כיון דא"מ בע"ש לרבנן מפני כ"ש ואף לא ביום ה' לר"י כיון דל"א עשאן רבנן כרגל עצמו ולא חל עדיין טומאת ע"ה דרגל למפרע:

עבר הרגל ליום ו'. לא ה"מ מפרש"י משמע שלא הי' מטבילן עד לאחר שבת שכן פי' בדר"י דא' אף לא ביום ה' דא"מ אותו עד לאחר השבת וק"ל אמאי א"מ אותן בשבת ואי משום דגזרו על ט"כ בשבת משום שבות כדאמ' בפ"ב דביצה (דף יח) דלכ"ע כלי בשבת ל"מ אי משום שמא יעבירו ד' אמות בר"ה או גזירה משום סחיטה או שמא ישהא או מפני שנראה כמתקן כלי כדאמר התם הא טבילת כלי מקדש היה בעזרה כדמוכח בפרק י' דפסחים (דף קט) גבי שלחן של מקדש של פשקי' הי' וקי"ל אין שבות במקדש:

מיהו הא ל"ק כ"כ דמצינו שגזרו שבות לפעמי' אפי' במקדש כמו שמצינו רפ"ד דסוכה (ד' מא) גבי ערבה שבמקדש בחג וכן לולב הניטל במקדש כל ז' דלולב מתחילתו דוחה שבת וערבה בסופה מטעמא דמפ' התם אבל שאר כל הימים לא משום שבות דשמא יעבור ד"א ברה"ר וכמ"ש בחי' רפ"ד דר"ה (דף כט) אע"פ שרש"י ל"פ שם כן גבי הא דתנן י"ט של ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין אבל לא במדינה משום שבות דשמא יעביר ד"א אבל במקדש אין שבות במקדש כן פירש"י וכמש"כ שם אבל הא ק"ל מכדי טבילת כלים דמקדש אינן משום לתא דטומאה דאורייתא אלא משום טומאת ע"ה שאינו אלא מדרבנן דמש"ה ברגל כטהרה שוינן רבנן ואמ' התם כלי שנטמא באב הטומאה א"מ אותו בי"ט בולד הטומאה מטבילן אותו בי"ט ופירש"י התם דולד הטומאה כיון דאינו טמא אלא מדרבנן ל"ל בה וא"כ ה"ה לטומאת ע"ה כיון דאינו אלא מדרבנן כלי שנטמא בו מטבילן אותו בי"ט כיון דבדרבנן תליא מילתא ל"ש אב הטומאה דמדרבנן מולד הטומאה והא דנקט ולד הטומא' משום דמילתא דפסיקתא היא דכלי שנטמא בולד הטומאה לעולם למ"ל אלא טומאה דרבנן דמה"ת אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה לפיכך מטבילן אותו בי"ט וה"ה נמי לשבת. ובחי' למס' ביצה יתבאר יותר:

רי"א אף לא ביום ה' לפי שאין הכהנים פנוים. ק"ל מה בכך הא אפשר לטבל ע"י לוים וישראלים שהרי כל הכלים הי' בעזרה ובהיכל לא הי' אלא שלחן ומזבח הזהב והני א"צ טבילה ואפילו מנורה שהי' בהיכל אצ"ט לתנא דברייתא לקמן ואפי' לתנא דמתני' אפ"ה אין להשהות את הכלי בטומאה משום טורח מועט זה להוציא המנורה מן ההיכל לעזרה שצריך כהנים לזה ואע"פ שהיו טרודין בהוצאת הדשן מ"מ היה אפשר לאחד מהם לפנות את עצמו לשעה קלה כשהייה זו ועוד מ"מ הי' להם ללוים וישראלים ליטבל את כל שאר כלים דהא אפשר ע"י ואע"ג דתנן בפ' קמא דכלי' עזרת הכהני' מקודש' ממנה שאין ישראלי' נכנסין לשם אלא בשעת צרכיה' לסמיכה ולשחיטה ולתנופה מ"מ כיון דבשעת הצורך נכנסין ואפי' לצורך שחיטה אע"ג דאפשר בכהני' ואפשר נמי לישראל לשחוט בעזרת ישראל ואפי' ק"ק דבעי' צפון לרבי דס"ל בפ"ב דזבחים (דף ך) ובפ"ג דיומא (דף לו) די"א אמה מקום דריסת רגלי ישראל כשר לשחיטת ק"ק מ"מ כיון דלאו ביאה רקנית היא אלא נכנס לצורך ל"ג רבנן וה"נ כיון דאין הכהני' פנוים שרו לישראל ליכנס לשם להעביר הכלים ולהטביל דה"ל לצורך והא בשלהי מס' עירובין (דף ק"ה) תניא הכל נכנסין להיכל לבנות ולתקן להוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין שם כהני' נכנסין לוי' א"ש לוים נכנסין ישראלים משמע דוקא בהיכל קפדינן אהאי סידרא אבל בכולו עזרה כיון שלצורך הוא כולן שוין וש"ד דומיא דשחיטה ובדוחק י"ל:

שאין הכהני' פנוים. כדמפ' בגמ' מלהוציא בדשן ק"ל דלה"ט אימת שעבר הרגל לר"י לא הי' מוציאן במוצאי י"ט מפני טרדת הוצאת הדשן א"כ אמאי פליג אסיפא בעבר הרגל ביו' ה' לא הי' מוציאן ה"ל למיפלג ארישא משעבר הרגל היו מעבירן רי"א לא ה"מ בו ביום משעבר הרגל מפני הוצאת הדשן אלא למחרתו ולמה לי' למיתלי בעבר הרגל ביו' ה' דוקא ושמא י"ל דלר"י דוקא בעבר הרגל ביום ה' הוא דנדחה טהרת כלים מפני הוצאה הדשן דא"א טהרת כלים יהי' ביום ה' במי"ט א"כ נדחה הוצאת הדשן לזמן רב עד אחר השבת דהיום א"א מפני טהרת כלים ואין פנאי לדבר ולמחר שהוא ע"ש מפני כבוד שבת וכ"ש בשבת דל"מ שהרי הוצאת הדשן הוא חוץ לג' מחנות כדאמ' בפ"ו דיומא ואיכא איסור הוצאה בשבת ונמצא הדשן רב במזבח ומזיק לסדר המערכה אבל בחל י"ט בשאר ימות החול שאפשר להוציא הדשן למחרתו ואין מזיק כ"כ כיון שעדיין אינו הדשן רב טהרת כלים עדיף ומודה ר"י דטובל כלים מיד במי"ט והוצאת הדשן נדחה מפניו ליום המחרת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף