טורי אבן/חגיגה/כד/ב

טורי אבן חגיגה כד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף כ"ד ע"ב

ל"צ כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו וכו'. ק"ל הא כה"ג אפי' בתרומה וחולין צריך נ"י משום האוכל שתחב לו חבירו לתוך פיו כדמסקינן בפ"ח דחולין (דף קז) והלכתא אוכל מחמת מאכיל צריך נ"י ומחולין איירי התם כל הסוגיא ואמ' התם ר"ה בר סחורא בלע אומצא לרב המנונא א"ל אי לאו רב המנונא את לא ספינא לך ומסיק משום דזרי קדים ומשי' ידי' מעיקרא והאיך תנן דאוכלים כה"ג בתרומה וי"ל דשאני אוכלי תרומה דכהני' זריזין הן ול"ח דילמא נגע באוכל דהא התם לעיל מהא אבעי' מהו לאכול במפה מי חיישינן דילמא נגע או לא ומסיק התירו מפה לאוכלי תרומה פי' משום דכהנים זריזין הן ולא התירו מפה לאוכלי טהרות ור"א ור"ח דכהנים הוו קאכלי ע"י מפה והאי אוכל מחמת מאכיל קיל טפי מאוכל ע"י מפה דהא לבתר דאיפשט לן התם דאסור לאכול ע"י מפה בלי נ"י מבעי' לן אוכל מחמת מאכיל אי צריך נ"י אלמא אפי' לבתר דפשיטא לן דע"י מפה צריך נ"י אפ"ה במחמת מאכיל מבעי' לן דילמא ל"ח דילמא נגע במאכל וא"ל נ"י אפי' לחולין וש"מ דע"י מאכיל קיל מע"י מפה והא כיון דהתירו ע"י מפה לאוכלי תרומה ול"ח לדילמא נגע בלא מפה כ"ש דהתירו ע"י מאכיל לכהנים אוכלי תרומה מה"ט גופי' והשתא הא חומר בקדש מבתרומה דחשיב חומר בתרתי הוי דבתרומה תרתי קולי איכא חדא דאוכל בידים מסואבות ע"י מאכל משום דכהנים זריזין הן ול"ק דילמא נגע ועוד דאוכל צנון או בצל של חולין עמהם ע"י עצמה ול"ח לשמא יגע בתרומה שבפיו משא"כ בקדש שאסור בשתיהן דחיישינן לשמא יגע וכ"ת למה תנן אוכלים נגובים דמשמע מש"ה בקדש לא משום לתא דהצנון והבצל שאוכל עמו שמא יגע בקדש שבפיו ת"ל משום אכילת קדש גרידא א"א לו לאכול בידים מסואבת ע"י אחר כמו בחולין שלא התירו מפה לאוכלי טהרות וי"ל משום דמתני' מיירי בתרי גוונא אחד בתחב לו חבירו שנית בתוחב הוא לעצמו ע"י כוש או כרכר שהן פשוטי כלי עץ ובהא שאין דרך לאכול ע"י כלים הללו דא"ל הכירא אפי' לאוכלי טהרות ש"ד כיון דא"ל הכירא לא אתי למינגע וכה"ג אמ' בספ"ה דגיטן (דף סב) גבי ע"ה עושה עיסת חולין בטהרה ונוטל ממנו כדי חלה ומניחה בכפישא ובאנחותא וכשבא ע"ה ליטל נוטל את שתיהן ואינו חושש שמא יגע ע"ה בחלה ויטמאנו משו' דא"ל הכירא משום דאין דרך לאנחותי' בכלים כאלו ואע"ג דהתם גבי ע"ה צריך נמי לאיים עליו ולומר דאם נגעת בי' הדרא לטיבלא מ"מ הכא בחבר בהכירא בעלמא סגי ול"ח שמא יגע בקדש עצמו אבל באוכל בצל של חולין עמו דאוכל דרך אכילה א"ל שמא יגע בקדש שבפיו והשתא נקט שתחב לו חבירו משים רבותא דתרומ' אע"ג דאיכא למיחש לתרתי חדא דאוכל ע"י מאכיל אע"ג דבחולין חיישינן שמא יגע בתרומה ל"ל בה דכהנים זריזין הן ועוד אל"ח לשמא יגע לתרומה שבפיו כשאוכל הבצל עמו ע"י עצמו ונקט באוכל ע"י עצמו בכוש משום רבותא דקדש דאע"ג דחולין בכה"ג ל"ח לשמא יגע הואיל וא"ל הכירא וה"ה לקדש דמ"מ מחמת הבצל של חולין שאוכל עמו גזרו שמא יגע בקדש שבפיו וכ"ת אי הא דנקט שתחב לו חבירו משו' רבותא דתרומה כדפי' הל"ל כגון שאוכל ע"י מפה דהוי טפי מאוכל ע"י מאכיל וכמש"ל ואפ"ה הותר לתרומ' י"ל דר"ח לא נחית להשמיענו רבותא דא"ל בהתירא דתרומ' וכל עצמו אינו בא אלא ליישב קושי' דוכי יש נגובה בקדש אע"ג דקמ"ל בהא דקא' דתחב לו חבירו דכה"ג מותר בתרומה אפ"ה ל"ח לומר כל הרבותא דאיכא בתרומה ואם נפרש הא דהתירו ע"י מפה כ"ש ע"י מאכיל לאוכלי תרומה משום דכהני' זריזין הן ול"ח לשמא נגעי אפי' באוכל הכהן חולין שרי בכה"ג מה"ט גופי' הן כ"ש דא"ש טפי דאפי' בתחב לו חבירו נקט אוכלים נגובים בקדש משום הבצל שאוכל עמו ונ"מ אם אוכל ע"י מאכיל הוא כהן דש"ד ול"ח לשמא יגע מ"מ ע"י הבצל של חולין שאוכל עמו ע"י עצמו חיישינן יותר לשמא יגע אע"פ שהו' כהן אפ"ה בקדש גזרו מיהו מדנקט הגמרא בפ"ח דחולין התירו מפה לאוכלי תרומה ולא נקט התירו לכהנים משמע קצת דלכהנים גופייהו לא התירו אלא באוכלי תרומה לחוד דליתא אלא בכהנים אבל לאכילת חולין וקדשים הואיל ואיתא בישראל נמי לא פלוג בין ישראל לכהנים ואין לה"ר מדאמר התם דר"ז חזי לר"א ור"א דהוי אכלי בבלאי חמתות ותמה עלי' וקאמר הגמרא אשתמיטת' הא דאמר שמואל התירו מפה לאוכלי תרומה ואינהו כהנים הוי והשתא אמאי תמה עליהו וגם הגמרא ל"ל למיתי משמואל שהוא אמורא הא האי ל"צ שתחב לו חבירו ודאי מדברי ר"ח הו' שהוא תנ' וכדפי' התוס' וה"ל לאתויי מהא דאנן דבתרומה כה"ג שרי אבל אי נפרש הא דהתירו מפה לאוכלי תרומ' אפי' בחולין שרי להו א"ל דאינהו דאכלי בבלאי זלואוה חולין הוי אכלי מש"ה א"ר מהכא דמיירי בתרומה וי"ל דע"כ לא שמעינן מהכ' אלא דאוכל מחמת מאכיל שרי בתרומ' בלי נ"י אבל ע"י מפה דחמי' מיני' כדפי' לעיל א"ל דאפי' בתרומ' לא התירו ולמאי דפי' דלאוכלי תרומה נמי לא התירו מפה אי אוכלין חולין ניחא האי דפ"ב דסוכה (דף כו) דאמר התם כשנתן לר' צדוק אוכל פחות מכביצה ונטלו במפה חוץ לסוכה ואמ' בגמ' הא כביצה בעי נ"י והקשו התוספ' הא ר"צ כהן הוי והא התירו מפה לאוכלי תרומה ולמאי דפי' לק"מ דהא דהתירו מפה לאוכלי תרומה היינו בשעה שאוכלים תרומה אבל לא כשאוכלים חולין והאי אוכל דר"צ חולין הי' מש"ה כביצה בעי נ"י ונ"ל לה"ר מהא דא' בירושלמי דפ"ב דפסחים גבי דאין לשין מצה בפושרין ופריך והא תנינא כל המנחות נילושות בפושרין ר"א בשם רשב"ל תמן הדבר מסור לכהנים דכהנים זריזין הן והכא מסור לנשים והנשים עצילות הן ומבעי' לי' הכהנים עצמן מהו שילושו מצתן בפושרין ופשט לה מהא ר' זכרי' חתני' דר' לוי א' נדה חופפת וסורקת כהנת אינו חופפת וסורק' נדה כהנת חופפת וסורקת שלא לחלוק בין נדה לנדה ה"נ שלא לחלוק בין מצה למצה אלמא דבר שנוהג בכהן וישרא' ל"א כהנים זריזין הן למישרי' אפילו בכהנים דלא פליג בין כהן לישראל וה"נ דכוותי':

חומר בתרומה מבקדש. ק"ל הא איכא עוד חומר בתרומ' מבקדש דאמ' בפ"ג דפסחים (דף לד) מי חג שנטמא השיקן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ השיקן טמאין דאין זריעה לקדש וה"נ אמ' התם ענבים שנטמאו דורכן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ דרכם טמאים וכן בתרומה משום מעלה ופשיטא לן התם בתרומה דליכא בה קדושות כלי בקדושות פה לחוד עבדי רבנן להני תרתי מעלות אבל קדש דאיכא קדושות כלי מבעי' לן התם אי עבדו רבנן להני מעלות בקדושות פה גרידא או לא עבדו עד קדושות כלי והשתא את"ל דבקדושות פה לא עבדו בקדש ובתרומה עבדו איכא הא חומר בתרומה מבקדש בקדושת פה לענין הני תרתי מעלות דבתרומה עבדי ובקדש לא ושמא י"ל כיון דהני מעלות עיקרן נהגי בקדש כמו בתרומה אע"פ שקדים זמנו של זה לשל זה ל"ח להא ול"ח אלא לחומר שיש כזה ואינו בשני כלל:

שביהודא נאמנין ע"ט יין ושמן. ק"ל אמאי לא תני דנאמנין ע"ט סולת למנחות כדחשיב ליין ושמן וכ"ת דסולת כ"ש הוא דנאמני' דהשתא יין ושמן דא"ל הכשר נאמנין סולת דצריך הכשר וא"ל עדיין לא הוכשר כ"ש דנאמנין דהא אפשר לסולת בלי הכשר כדמסיק רבא בפ"ב דפסחי' חיטים של מנחות אין לותתין אותן וקרי לי' סולת הא ליתא דקי"ל חיבת הקדש מכשיר וי"ל דאמ' בס"פז דמנחות (דף עו) סולת ואפית אותם דגבי לחם הפנים מלמד שניקחת סול' ומניין דאפי' חיטין ת"ל ולקחת יכול אף שאר מנחו' כן ת"ל אותה אלמא שהמבי' מנחה צריך ליקח מן השוק סול' דוקא ולא חיטין ומסתברא כ"ש מיד א"א להביא מנחה מתבואת זרעו אא"כ קנה מן השוק דהשתא לקנות חיטין ולעשות סולת אמ' לא אלא צריך להביא לרשותו כשהוא כבר סולת כ"ש שאין רשאי להבי' לחיטין שמתחילתן גדולי שלו היו וברשותו גדלו וכיון שכן דאי אפשר להביא מנחות אא"כ לקוח מן השוק ולא משלו מש"ה לא האמינהו לע"ה ע"ט סול' דהא ה"ט דהאמינהו לע"ה ע"ט יין ושמן שלא יב ה במה לעצמו כדאמ' לעיל וה"ט ל"ש אלא גבי יין ושמן שאפשר להביא משלו ואם אתה אומר שא"נ ע"ט ובע"כ צריך לקנות מן השוק יש לו הפסד וחיישינן לשמא יבנה במה לעצמו אבל סולת בע"כ צריך לקנות מן השוק מן הדין אפ"ת אין ע"ה נאמן ע"ט ל"ל בה דיקנה מן השוק מן החבר ואינו לו הפסד במה שיקנה מחבר יותר ממה שיקנה מע"ה מש"ה לא האמינהו ע"ט סולת משא"כ יין ושמן מטעמא דפי':

נאמנין ע"ט יין ושמן כל השנה. פי' רש"י אם הקדישן למזבח בשעת הגיתות והבדים נאמנין על שמירתן כל ימות השנה וכתבו התוס' וכן יתכן לפ' דאי לא הקדישו בשעת הבציר ה"ל חולין ונטמא בטומא' ע"ה וכי משום דאקדשי' פקע לי' טומאה מיני' ומשמע לפי' רש"י דמתני' מיירי שהקדישן ממש יין לנסכים ושמן למנחות וק"ל א"כ בעבר הגיתות דאם אמ' הפרשתי לתוכו רביעי' קדש נאמן נמי על תרומה משום מיגו והאיך יאכלנו הכהן הא מעורב בתוכו קדש וי"ל בשאומר בשעת הגיתות רביעי' שאני עתיד להפריש לאחר זמן הרי הו' קדש מהשתא ומתני' כמ"ד יש ברירה ואע"ג דבגמ' פריך אדר"י דא' האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל מסתמא דצנועים והאר"י הלכה כסתם משנה בפ"ז דב"ק (דף ע) ומשני לה והשתא תקשה לי' ממתני' דהכא דיש ברירה אין לחוש לזה דהא בלא"ה תנינן כה"ג ספ"ב דמס' מ"ש מי שהי' מקצת בניו טמאים ומקצתן טהורין מניח את הסלע ואמ' מה שטהורין שותין סלע זה מחוללת עליו נמצא טהורין וטמאים שותין מכד אחד ופריך עליו בירושלמי אי בשאומר מעכשיו נמצא חולין ומ"ש מעורבי' ואי בשאומר לכשישתו הרי שתו חולין ומשני באומר מעכשיו ולכשישתו פי' וסמכינן אברירה ומה ששתו טמאים חולין וטהורים מעשר אלמא יש ברירה ותקשה לר"י וי"ל היכא שמברר דבריו מודה ר"י דיש ברירה וכה"ג תי' התוס' דלא תקשה לר"י מסתם משנה דחבר וע"ה שירשו וכו' דלקמן בשמעתין א"נ י"ל מתני' באומר לא תפטור חביות זו מרביעית קדש דכה"ג מהני אפי' למ"ד אין ברירה לתי' א' של התוס' בסוף מס' מעילה (ד' כב) גבי מודה ר"ע באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס דמוקי התם באומר לא יפטור כיס זה מן ההקדש וכ"נ לכאורה מפי' רש"י התם ומיהו התוס' פי' עוד שם דל"מ כה"ג אלא למ"ד יש ברירה ולפי"ז צ"ל כדפי' תחילה שוב ראיתי להתוס' בפ"ב דחולין (דף לה) דמייתי התם להא דאם א' הפרשתי לתוכו רביע' קדש שהקש' האי' הכהן תרומה כיון שהקדש מעורב בו ותי' ע"י ברירה שיאמר רביעי' שאני עתיד להפריש יהא קדש והיינו כדפי' מיהו כל זה ע"ד פי' רש"י אבל התוס' פי' דמיירי שיחדו לנסכים בשעת הגיתות וכי אקדשו א"ל שאימת קדש עליו ומעיקרא הי' נזהר לשמרן בטהר' וכן מצינו גבי תרומ' דע"ה מניח תרומה כל ימות השנה לשנה הבאה בשעת הגיתות לתנו לחבר ותניא בתוספתא אע"פ שמכירה החבר שהיא היא ואפי' בחבר עצמו משמע בגמ' שישהנה לשנה הבאה ולכאור' פי' התו' עיקר דמיירי ביחדו לקדש דהא תניא בספ"ט דזבחים (דף פח) אין מביא מנחות ונסכים ומנחות בהמה מן המדומע ואצ"ל מערלה וכלאי הכרם ואם הביא לא קידש ופי' רש"י מדומע אע"פ שמותר לכהני' בעינן מותר לכל ישראל דכתיב ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואצ"ל מן הערלה שאסור אף לכהנים ופי' התוס' מההיא דחגיגה א"א הפרשתי לתוכו רביעי' קדש נאמן אף לתרומה ל"ש לכאן דהת' לאו מדומע הוי שהרי אין מקדיש הרביעית ואין קורא שם על התרומה בעוד שיהי' בחביות אלא יחדה ושמרה בטהרה ליקח ממנה רביעית אחר שיתרום אלמא בלא הקדישו איירי אלא ביחדו לחוד ואף על פי שהתוספת פירשו התם בשם ר"ח כהן דהאי מדומע לאו היינו מדומע דתרומה דכיון דשרי לכהן מן המותר לישראל קרינן בי' אלא מדומע היינו שמעורב בערלה וכה"כ פי' זה תמוה לי דל"מ מדומע בכל הגמ' אלא ע"י תערובת תרומה בחולין ולא על שאר איסורים וקרא נמי כתב מלאתך ודמעך לא תאחר ומיני' נ"ל דמקדים תרומה לבכורי' עובר בל"ת דדמעך היינו תרומ' כדתנן בספ"ב דתרומה ועק"ל אי מדומע דרישא מערלה וכ"ה נמי מיידי מאי ואצ"ל ערלה וכ"ה דקאמר בסיפ' דהא מדומע דרישא נמי בהא מיירי ואי משום דרישא ע"י תערבות וסיפא בעיני' הכי הל"ל ואצ"ל בערלה וכ"ה עצמן ומדנקט סתמא ש"מ דריש' לא איירי בהו ול"ל דריש' מדומע מיירי בשאר איסורים ואצ"ל בערלה דקאמר היינו בעיני' דאכתי תיקשי מ"ש דנקט לי' בתרי גוונא תערובת דמדומע משאר איסורים ובעינו מערל' ה"ל למינק' תרווייהו בחד גוונא אלא ע"כ פי' רש"י עיקר דמדומ' היינו תרומ' ואפ"ה לא יביא הואיל ואינה מותר לישרא' וא"כ הא הפרשתי לתוכו קדש היינו שיחדו לקדש דיחוד מהני מיהו למאי דפי' דמיירי באומר בשעת גיתות רביעית שאני עתיד להפריש שיהא קדש מעכשיו וא"כ אפ"ת דיחד לחוד לא מהני כיון דלא אקדישו בשעת גיתות מ"מ בכה"ג מהני כיון דאמר שיהי' קדש לכשיפרישנו למפרע משעת הגיתות חל קדושה למפרע וכדפי' בירושלמי ההיא דמ"ש ומ"מ אינו מדומע כיון דיש ברירה דמיירי דגם על התרומה לא קרי שם סתמא אלא א' שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכהאי דלוקח יין מבין הכותי' דמהני בכה"ג למאן דא"ל ברירה:

ואם אמ' הפרשתי לתוכו רביעי' קדש. נ"ל דהאי רביעי' אינו כסתם רביעי' דכולה תלמודא כדמוכח בפ' ו' דנזיר (דף ל"ח) גבי עשר דרביעית הן דמאי פסקא רביעית הלוג לנסכים אפי' לרבי הא ס"ל בפ' דזבחי' (דף מ') המתנדב לא יפחות מלוג אלא האי רביעית הוא רביעית ההין שהן שלשה לוגין והוא פחות שבנסכים לנסכי כבש מפני שהתורה נתנה קצבה לנסכי' למדת הין שלישית הין רביעית הין חצי הין נקט תנא נמי להאי שיעורא והוא פחות שבנסכים אבל רש"י פי' דרביעית הלוג קאמ':

מפני שרצועות של כותי' מפסקת. הקשה התוס' בשם הר"א איך עולין לרגל מן הגליל כיון דאפסיק לי' רצועה ניטמא ובעי' הזאה ג' וז' כדאמ' בפ' כה"ג בנזיר (דף נד) וא"י מאי ק"ל אין ה"נ שהי' מקדימין ובאים קודם ימי הרגל כשיעור ימי הזאה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף