טורי אבן/חגיגה/יג/ב

טורי אבן חגיגה יג ב

דף י"ג ע"ב

מאי רצוא ושוב אר"י כאור היוצא מפי הכבשן. ר"י לא אתי לפרושי אלא מאי רצוא ושוב וקא' שהוא דמי לריצה ושיבה של אור היוצא מפי הכבשן ולענין מראה מדמי למראה הבזק שעשוי גוונים גוונונים כדמפ' ריב"ח. מיהו ק"ל ה"ל לדמותו לגמרי לבזק שהוא אור היוצא מבין החרסי' בין לענין מראה דגינונים בין לענין ריצה ושיבה דאור היוצא מבין החרסי' נמי רצוא ושוב כדפרש"י והאור דכיבשן דאר"י ליכא רמז מכיבשן בקרא כלל ושמא י"ל דיש חילוק בריצה ושיבה דכיבשן מחרסים לענין המהירות ומדכתיב כמראה הבזק ש"מ דאינו מדמה לה לבזק אלא לענין מראה בלבד ולא לענין ריצה ושיבה. לכן מפ' ר"י דהריצה והשיבה דמי לשל כבשן:

שלא יאמרו א"ה ביד אומה שפילה מסר הקב"ה את בניו דכתיב הן ארץ כשדים. זה העם לא הי' והן א' מד' דברים שהקב"ה מתחרט עליהן שבראם כדאמ' בפ"ה דסיכה (דף נב) ומש"ה גדלן הקב"ה על כל האומות דאי לא גדלם אלא כאחת מן האומות החשובים אכתי היו מונין לישראל שמסרם ביד אומה שהיתה שפילה מעולם מהכל ולא מסרם ביד איזה אומה שהיתה חשובה מאז ומקדם מעת היותה. אבל השתא שגדלם על כל האומת אין כאן גנאי דזה חשיבות לישראל שנמסרו ביד אומה היותר חשובה בשעתה אע"פ שהיתה שפילה מאז מאלו נמסרו ביד שהיתה חשובה מאז ועכשיו היא שפילה דמאי דהוי הוי לפיכך כבש הקב"ה את כל עולם כולו תחת אותו רשע:

לבן כפר שראה. פי' התוס' שצריך לו להבי' סימני' לאחרים קודם שיאמינוהו מפני שראהו שלא במקומו ואין דרכו להתראה שם וה"נ יחזקאל שראהו על נהר כבר לפיכך נתמהו שומעיו. ולפ"ז לאו תליא בראהו מאיזה מקום הוא אי מכפר אי מכרך אלא במקום הראי' תליא אי ראו אותו בכרך שהוא מקומו או בכפר שאינו מקומו והא דנקט בן כפר שראה בן כרך שראה אורחא דמילתא נקט דכל אחד רואה אותו בעירו בן כרך בכרך בן כפר בכפר. אבל רש"י פי' שישעי' דומה לבן מלכים שגדל בפלטן ובן כרך הרואה את המלך אינו נבהל ואינו תמה ואינו חש לספר ולפי' זה תליא ברואה ולא במקום דבן כפר אפי' ראוהו בכרך נבהל ותמה ובן כרך בין בכרך בין בכפר אינו תמה. ופי' התוס' יותר נכון דהא סיפרי הנביאי' נכתבו עי"ד רוח הקודש ולא לפי רצונם לכתוב מה שתמה בעיניו ורוצה לספר. ולפי' התוס' ניחא:

והקב"ה מתגאה על כולן ועל כל העולם. האי ועל כל העולם אין לו ענין לדרשה דהאי קרא דכי גאה גאה לומר שמתגאה על כל העולם אלא איידי דדריש להאי קרא דמיירי מגאותו של הקב"ה העדיף בשבתו לומר שמתנאה על כל העול' כולו נמי דזה כבוד והדר יותר כדכתי' ברוב עם הדרת מלך ולא ביחידי סגולה החשובי' בלבד:

ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב. והיא היא המרכבה שראה בראשונ' ולא אחרת כדכתי' בקרא מ"מ ק"ל למה שינה סדר דבמראה הראשונה חשיב פני האדם ופני הארי' בתחילה מימין ולבתר שור משמאל ואחריו נשר ואלו במראה זו חשיב בתחילה פני כרוב שהי' פני שור שנהפך לכרוב ואחריו פני אדם ופני ארי' שמנו בתחילה בשני' מנה כאן בשלישית ואחריו נשר מיהו אי לאו דחשיב בשני' ארי' קוד' לנשר ה"א דלק"מ דבמרא' ראשונה חשיב מימין לשמאל ובשני' משמאל לימין ואע"ג דאמר מר כל פינות שאתה פונה אינו אלא לימין הנ"מ בעבודה אבל בחושבנא בעלמא ל"ל בה כדאמ' בפ"ק דיומא (ד' יז) גבי הא דמנו התם לשכות דרך שמאל:

א"ל ר"פ לאביי כו'. היינו פני כרוב ובפ"ק דסוכה (דף ה) גי' הספרים א"ל אביי היינו פני כרוב משמע דאביי הקשה כן לר' אבהו דדריש כרוב כרביא. וגי' דהכא נ"ל עיקר דאביי לא ראה את ר"א מימיו דבר מערבא הי' ואביי הי' בבבל ולא מצינו שעלה לא"י:

אלא מעתה דכתיב פני אחד. פני כרוב. פני שני. פני אדם. היינו כפני כרוב. היינו פני אדם. ק"ל כיון דפריך לי' מהאי קרא גופו דעלה קאי ודריש לי' לא הוה לי' למימר אלא מעתה דכתיב פני אחד דמשמע דמייתי קרא אחריני דלא איירי בי' אלא ה"ל למימר בקיצור היינו פני כרוב היינו פני אדם ונ"ל דר"פ לאו עלה קאי אלא אפ"ק דסוכה דקאמר התם מאי כרוב והתם לאו אכרוב דהאי קרא קאי שהוא כרוב של מעלה אלא אקרא של תורה דכתיב אל פני הכפורת יהי' פני הכרובים ומפרש ר"א התם כרביא. ופריך התם מאי קרא דפני א' פני כרוב ומייתי לה לכולה קרא והגמ' קבע ה"נ לקושית ר"פ ונקט כלישנא דהתם:

אלו תתקע"ד דורות שקומטו להיבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו. פירש"י נגזור להבראות קודם מתן תורה לקיים מה שנאמר דבר צוה לאלף דור ראוי' היתה תורה להנתן לסוף אלף וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה עמד וטרדן ונתנן לכ"ו דורות מאד"הר עד משה רבינו וק"ל דבפ' י"ד דזבחי' (ד' קי"ז) הכי דאמר' התם דבשע' מ"ת נתקבצו כל האומות אצל בלעם הרשע וא"ל מה קול ההמון הזה ששמענו א"ל חמד' טוב' יש לו בבית גנזיו שהית' גנוזה אצלו תתקע"ד דורו קוד' שנברא העולם וביקש ליתן לבניו ומדבר צוה לאלף דור נ"ל הכי כדפיר"שי התם תתקע"ד קודם שנברא העולם וכ"ו מאד"הר עד מ"ר אלמא הני אלף דור משעת בריאת התורה עד נתינתה הווין תתקע"ד דורו' שקדמו לעולם וכ"ו מבריאת עולם עד נתינתה והכא פי' דהני אלף קא חשיב מבריאת עולם שהיתה ראוי' להינתן לסוף אלף דור אלא שראה שא"א לעולם להתקיי' כ"כ בלא תורה טרדן ונתן לסוף כ"ו דורות מבריאת העולם ועק"ל אהא דשמעתין כיון דלא נתקיים מה שעלה במחשבה ליתן לסוף אלף דור לאחר בריאת העולם משום שראה שא"א לעולם להתקיים כ"כ בלא תורה מש"ה טרדן ונתנה לסוף כ"ו דורות איך קאמר קרא דבר צוה לאלף דור דמשמע שהיה כך והא ליתא דהא באמת ניתנה לסוף כ"ו דורות וי"ל דהאי דהכא ודפי"ד דזבחים חדא מלתא היא וה"פ דקרא דבר צוה לאלף דור דהתורה שנבראת תתק"עד דורות קודם לעולם היה מן הראוי לברוא העולם והאדם בזמן אחד עם התורה ביחד אלא שראה שא"א לעולם להתקי' כ"כ בלי תורה איחר בריאת העולם והאדם תתק"עד דורות לאחר בריאת התירה כדי שיושלם האלף דור מבריאת התורה לסוף כ"ו דורות לבריאות העולם ואדם. ולמאי דפרי' האי טרדן היינו אותן דורות שהיו ראוין להבראות קודם בריאת אד"הר של עכשיו ולא כדמשמע לכאורה שטרדן לאותן תתק"עד דורות שהיו ראוי' להבראות לאחר כ"ו דורות שמא"הר עד מ"ר. תדע דהכי הוא מדקאמ' עמד ושתלן בכל דור ודור והן עזי פנים שבדור ואי אתתק"עד דורות של אחר כ"ו דורות קאמר ששתלן בכל דור ודור א"כ אותן ע"פ שהיו באותן כ"ו דורות ראשונים שמדאד"הר עד מ"ר מאין הן והא הרבה רשעי' וע"פ היו באותן הדורות יותר מאחריהם דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ואחרים ולמאי דפי' שטרדן לתתק"עד דורות שהיו ראוין לברוא קודם לעולם ואדה"ר ושתלן בכל דור ניחא דגם באותן הכ"ו דורות שמאד"הר עד משה רבינו שתלן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף