טורי אבן/חגיגה/יב/ב

טורי אבן חגיגה יב ב

דף י"ב ע"ב

ואת הארץ ל"ל להקדים שמים לארץ. פי' רש"י דאי לא כתיב את ה"א כאחת נבראו אלא שא"א לקרות שני שמות כאחת להכי כתיב את להקדים. וק"ל הא אמ' פ"ו דברכות (דף מ"ל) כל המוקדם בפסוק זה פי' ארץ חטה ושעורה מוקדם לברכה אע"ג דלא כתיב את. וי"ל דש"ה דלאחר שמנה ה' מינים. הפסיק בארץ דכתיב ארץ זית שמן ודבש. וה"ט דהפסיק להקדים ראשון לארץ שני לשני לארץ קמא וכן שני לב' לג' לקמא כדאמר התם ש"מ דקדים קדים דאל"כ אפסוקי בארץ בתרא ל"ל:

מ"מ ק"ל דבשילהי מסכת כריתות (דף כח) תנן רש"א האב קודם לאם בכ"מ יכול מפני שכיבוד האב קודם לכיבוד האם א"ל איש אביו אמו [צ"ל ואביו] ואמו תיראו מלמד ששניהם שקולין אבל אמר חכמים האב קודם לאם בכ"מ מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו ומש"ה אמ' בפ"ק דקדושין (דף ל"א) נתגרשה שניהם שווין והא ר"ש דרש את כדא' בפ"ה דמנחות [דף ס] רש"א את המנחה לרבות שאר מנחות להגשה ובפ"ק דבכורות (דף ה') דרש (ה"ש) [צ"ל ר"ש] את הגמל לאסור חלבו והא דא' בפ"ק דמנחות (דף יא) גבי קומץ לבונה קאמ' ר"ש את לא דרש כבר פי' התוס' לאו דלא דרש כלל אלא דלא דרש להאי דרשא דהתם והא גבי כבד את אביך ואת אמך את כתיב נימא נמי דאת אתי להקדים אב לאם גבי כיבוד כדדרש הכא לאת הארץ להקדים. וי"ל דאת לאו להקדים אתי אלא להא דדרש בפי"ב דכתובות [דף ק"ג] את אביך לרבות אשת אביך את אמך לרבות בעל אמך:

למי שאין דרכו להשכים והשכים. פירש"י ה"נ כיון דקרא לשמי' תחילה ה"ל ארץ אין דרכו להשכים ועוד שכל מעשה ארץ מתונים ומעשה שמים במהירות וזו הסכימה עמו שנבראו כאחת לכן התחיל לפ' מעשהו תחילה ולפי"ז צ"ל דלא קיבל ר"י את דברי ר"ע שא"ל את הארץ להקדים שמים לארץ אתא דאל"כ ודאי תנא דבי ר"י ל"פ על ר"י רבן ול"נ דא"צ לזה דאפ"ת דשמים נבראו תחילה מ"מ כשקרא לארץ לאחר בריאות שמים השכימ' מעת קריאתה לבריאתה כמו השמים ולא איחרה יותר כמשעת קריאת השמים לבריאותן:

וחכ"א על י"ב עמודים עומד. משמע דאדלעיל קאי וחכמים פליגא אדר"י. וק"ל הא ר"י סתמא קאמ' הארץ עומדת על העמודי' ולא הזכיר מנין העמודים ושמא י"ל כיון דא' על העמודים סתם ומייתי לה מן עמודיה יתפלצון מיעוט עמודים שתים במשמע:

שנאמר יצב גבולות עמים. פשטא דקרא דגבולת עמים הן ע' כמספר בני ישראל שירדו למצרים בע' נפש לפיכך לא משמע לשאר תנאי מהא די"ב עמודים הן וי"א דמייתי לה מחצבה עמודיה שבעה ושאר תנאי דרשי לה כדאמרינן ס"פ ד"מ (דף לט) חצבה עמודיה שבעה אילו ז' ימי בראשית ור"א בן שמוע דמייתי דעל עמוד א' עומד מצדיק יסוד עולם ושער תנאי מ"ל כדדרשינן בספ"ג דיומא (דף לט) אפי' בשביל צדיק א' נברא העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם:

אר"י ב' רקיעין הן משמע דל"ל לר"י דז' רקיעין הן. וק"ל הא בפ"ז דמנחות (דף לט) גבי חוליות שבציצית אמר תנא הפוחת אל יפחות משבעה כנגד ז' רקיעים והמוסיף אל יוסיף על י"ג כנגד ז' רקיעין וששה אוירין שבניהן ושמא י"ל דר"י נמי מודה דז' רקיעין הן אלא דקא' דמקרא לא מוכח אלא דב' רקיעין הן דכתיב השמים ושמי השמי' ודוחק:

נכנס שחרית. פי' התוס' נכנס שחרית בעולם ומשם אורה יוצאת ויוצא ערבית מן העולם ולכן הכוכבים נראים. ופי' זה תמוה לי וכי אורה יוצא לעולם מן וילון הא השמש נבראת להאיר על הארץ כדכתב בקרא יהי מאורות וגומר להאיר על הארץ ורש"י פי' נכנס בתיקו וממילא האור יוצא ונראה ומ"מ האור מן השמש בא בשאין הוילון מפסיק בינו לבין הארץ:

עומד ומקריב עליו קרבן. בשילהי מס' מנחות (דף קי) אמ' לעולם זאת. על ישראל זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ופי' שם התוס' יש מדרשים חלוקים י"א נשמותיהן של צדיקים וי"א כבשים של אש:

וחשות ביום מפני כבודן של ישראל. פירש"י שמקלסין ביום שנאמ' יומם יצוה ה' חסדו יצוה למלאכי' לשתוק כדי לעשות חסד לצריכין חסד והן התחתוני' ובלילה שירו ברקיע עם שיר שלי שקלסתי ביום. ואני תמה שפי' דכאן סותר להא דפי' בפ"ק דע"ז (דף ג) דאמ' התם דביום הקב"ה יושב ועוסק בתורה וזן ודן את העולם ואמר ובלילה מאי עביד וקא' בשנויא בתרא יישב ושומע שירה מפי החיות שנאמ' יומם וכו' ופרש"י התם יומם יצוה ה' חסדו דן וזן ומלמד תורה ובלילה שירה עמו ובלילה נוהג שירו למעלה עם שירי למטה שאף דוד לא הי' מנמנם אלא כשינת הסוס וכל הלילה מתעסק בשירות ותושבחות ובתורה כדאמ' בריש מס' ברכות. ואם תדקדק תראה כמה שנויים מפי' דהתם לפי' דכאן אלא משום דכאן אמר' וחשות ביום מפני כבודן ש"י מה שלא אמר' שם כן הוכרח לשנות קצת שם מהכא. מ"מ אכתי שינה קצת שלא לצורך:

ומ"מ גם על הגמ' קק"ל דשם אמ' שומע שירה מפי החיות וכאן אמ' שיש כתות של מלאכו' שאומרים שירה בלילה ועוד דשם לא אמר' שחשות ביום מפני כבודו ש"י כדאמ' הכא ועק"ל דהכא משמע דכל היום חשות מפני כבודן ש"י וברי' פ"ז דחולין (דף צא) אמ' דאין מה"ש אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרי' שנאמ' ברון יחד כוכבי בקר והדר ויריעו בני אלקי' ואמ' התם אהא קרא דשלחני כי עלה השחר א"ל מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו מסייע לי' לר"א אמ' רב דא' ג' כתות של מה"ש אומר' שירה בכ"י וכו' ומשמע התם בכולה סיגא דביום ממש אומרים שירה וי"ל דכתות חלוקות הן יש שאומרי' שירה בלילה וחשות לגמרי כל היום מפני כבודן ש"י ויש שאומרי' ביום אלא מפני כבודן ש"י חשות עד שישראל אומרים קודם להן:

א"ר לוי כל הפוסק מד"ת. א"י מה ענין דר"ל לשמעתין דאיירי מענין ז' רקיעין ושמא משום דבפ"ק דע"ז (שם) מייתי להא דר"ל סמוך לדריש לקיש דכל העוסק בתורה נקיט לה נמי הכא אצל מימרא דר"ל והא דר"ל נקט לה הכא משום דרשא דהאי קרא דיומם יצוה ה' חסדו דמיירי בשמעתין:

דוד ביקש והורידן לארץ. הקשה התוס' בשם הר"א הא כתיב בישעי' כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים. ותי' כיון שמן העננים יורד נראה כיורד מן השמים ויש מקום לזה התי' מהא דפ"ק דתענית (דף ע) דר"א ס"ל כל עולם ממי אוקיינוס הוא שותה שנאמר ואד יעלה מן הארץ רי"א ממים העליונים הוא שותה שנאמ' למטר השמים תשתה מים ואמ' כמאן אזלא הא דכתי' משקה הרי' מעליותיו ואר"י מעליותו של הקב"ה כמאן כר"י ור"א כיון דסלקי להת' מעליותיו קרי להו דאלת"ה אבק ועפר מן השמים המ"ל וכו'. והיינו כדתי' תוס' כאן מ"מ הא דאמר הכא דמתחילה הי' גשם ושלג מן השמים ודוד הורידן לארץ ק"ל אליבא דמאן אי ר"א הא לעולם הי' מן הארץ דהאי קרא דאד יעלה מן הארץ דמייתי ר"א מיני' בבריאת עולם כתיב. ואי ר"י הא משמע התם דגם לאחר דוד אכתי שותה ממים העליונים דקאמ' התם מים העליונים במאמר הן תלוין ומפירותיו מי גשמים שנאמר וכו' ומ"ל כר"י ובפ"ד דעירובין (דף מ"ה) תניא גשמים שירדו בי"ט הרי הן כרגלי כ"א ופריך ואמאי לקני שביתה באקינוס לימא דלא כר"א דאמ' כל העולם וכו' והשתא אי לר"י בתר דוד גשם מן הארץ בא לר"י נמי תקש' ליקני שבית' בארץ עוד תי' התוס' דלא הוריד דוד אלא המוכנים לפורעניו' אבל המרווים את הארץ נשארו למע' וזה יתכן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף