ט"ז/אבן העזר/קמה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אם מתי מחולי זה שיש במשמע לכשיפסוק חולי זה וימו':
(ב) אינו גט וי"ח ס"ל דיש ספק אם הלכה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואע"ג דלא נכתב מהיום הוה כאלו נזכר:
(ג) אלא מסוף היום. בטור בשם הרמ"ה כ' ודוקא שיש עדים שהגיע הגט לידה בחייו אבל אם אין עדים מתי בא לידה אע"ג דכתב בו זמן וכת' בו מהיום כיון דלא משתרייא אלא בעידי חתימה לא הוה גירושין דעידי חתימה אין עושין אותו גט אלא לאחר היום וכיון שמת קודם לכן הוה ספק עכ"ל ולא ידעתי למה לא העתיק זה בש"ע וצ"ל דגם בעידי מסירה שאומרים סתם נמסר בפנינו ביום פלוני לא סגי דגם כאן יש חשש שמא מת קודם המסירה באותו יום דחד טעמא הוא עם עידי חתימה בזה אלא צריך שעידי המסירה יעידו בפי' שנמסר קודם המיתה:
(ד) מעכשיו או מהיום כו'. הכי ס"ל לחכמים דספק הוא כיון דלא סיים אם מתי דהוא לשון תנאי בבירור אלא בזה דולאחר מיתה דלא תנאי בבירור יש לנו לחוש דמתחלה היה בדעתו לומר מעכשיו לחוד וחזר מדעתו ואמר דוקא לאחר מיתה ונמצא דאינו גט א"ד דגם האי לישנא הוה תנאי ואזלינן לחומרא ובטור כ' בשם הרמ"ה שאין מעכשיו כמו מהיום דאע"ג דמהיום ולאחר מיתה הוה ספק מעכשיו ולאחר מיתה הוה גט עכ"ל ואיתא בקידושין סוף דף נ"ט הרי את מקודש' לי מעכשיו ולאחר ל' יום וקידש שני תוך ל' אמר רב מקודש' ואינה מקודש' לעולם היא בספק ואסורה לשניהם ושמואל אמר אינה בספק אלא עד ל' יום שמא ימות הראשון ולא יגמרו הקדושין וחיילי קדושי שני דמספקא לרב בהאי לאחר ל' יום אי תנאה הוה אי לא אחזור בי תוך ל' יהיה קידושין מעכשיו אי חזרה הוה ממה שאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' יום הלכך לעולם היא בספק אי חיילי קדושי שני או לא ושמואל ס"ל דתנאה הוה בבירור הלכך כל ל' יום הוה קידושין תלוים שמא יחזור בו ומל' יום ואילך גמרו קידושין דראשון ואמרינן שם דתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים ר' אומר כזה גט ופרכינן ונימא רב הלכה כחכמים דגבי גט דמספקינן בזה ושמואל נימא הלכה כר' צריכא דאלו אמר רב הלכה כרבנן ה"א התם דלרחוקי אתי אבל כאן דלקרובי קאתי אימא מודה ליה לשמואל דתנאה הוה ואי אמר שמואל הלכה כר' ה"א התם דאין גט לאחר מיתה ולא אמר אינש מילי בכדי אלא ודאי דתנאה הוה אבל הכא דיש קדושין לאחר ל' יום אימא מודה ליה לרב צריכא ובטור סי' מ' פוסק בקידושין כרב דספיקא הוה ומסתמא לכאורה פליג הרמ"ה גם שם דבמעכשיו ולאחר ל' ליכא ספיקא כמו כאן וקשה דקי"ל הלכה כרב באיסורא ובדרישה הקשה על הטור למה לא הביא בסי' מ' דברי הרמ"ה האלו וכ' על קושייתו דיש ליישב בדוחק כו' ונלע"ד דהכל ניחא דרמ"ה ס"ל מדהזכירו כאן מהיום ולאחר מיתה ולא זכרו מעכשיו וגבי קדושין הזכירו מעכשיו ולאחר ל' ולא (מעכשיו) צ"ל (מהיום) ודאי י"ל דדוקא קאמר כאן בלשון זה ושם בלשון אחר והיינו דהכא ליכא ספיקא לכ"ע אלא במהיום ובקדושין הוה ספק אפי' במעכשיו לרב והוא מטעם זה דזה פשוט דכל המגרש סתם הוה גט מעכשיו וא"כ כל האומר ל' מעכשיו או מהיום ותו לא ודאי קשה דלמה לו זה כיון דסתמא כך מ"ה ס"ל להרמ"ה דכאן אין שום צד לומר חזרה הוה אלא באומר מהיום ולאחר מיתה ולא מעכשיו ודאי במעכשיו א"א לומר חזרה היא דאי תימא דמתחלה לא היה בדעתו לומר רק מעכשיו בלחוד הא ודאי ליתא דא"כ לא נימא כלל האי מעכשיו (כי) לא צורך (הוא) ואלא ודאי (מוכרח לומר) דהיה בדעתו לגמור אם מתי דהיינו תנאי (וחזר בו ואמר ולאחר מיתה) הא נמי ליתא דא"כ לאיזה צורך הוא חוזר מדבורו ואומר לאחר מיתה כיון דעיקר כוונתו לפטור אשתו מיבום הא שפיר הוה פטורה אם היה גומר דבורו כמו שעלה מתחלה על דעתו דהיינו אם מתי אלא ודאי דע"כ אין כאן חזרה כלל והאי (מהיום) ולאחר מיתה י"ל שפיר אזהרה דהיינו מתחלה חיה בדעתו לומר מהיום אם מתי אלא דנתחרט ומתירא דלשון מהיום משמעותו סוף היום ואפשר שימות תכף ואע"ג דכתב הטעם בסמוך דלהרמ"ה הוה מעכשיו כמו מהיום מ"מ לא כ"ע דינא גמירא והוא יטעה בכך וע"כ נמצא שתהיה זקוקה ליבם אותה שעה שבין מיתה לסוף היום ושוב לא יועילו הגירושין מלהפקיע הזיקה ע"כ הוא חוזר מלשון זה ואומר לאחר מיתה כלומר תכף אחריתה יחול הגט ולא תהיה זקוקה כלל וחוזר ממ"ש תחלה מהיום וכיון די"ל חזרה הוה ע"כ הוה ספק משא"כ באומר מעכשיו כו' הוה ודאי תנאי מטעם שאמרנו אבל בקידושין שפיר יש לנו לומר גם במעכשיו דהיינו שמתחלה היה בדעתו לומר דרך תנאי אם לא אחזר בי תוך ל' יום תהיה מקודש' לו ואח"כ נתחרט לעשו' לה נחת רוח ולומר שלא יהיה תנאי כלל דאם יבא לך איזה הגון לך בעיניך יוכל לקדשך רק אם לא יזדמן אזי תהיה מקודש' לי אחר ל' יום ע"כ הוה שם בקדושין ספק בין אומר מעכשיו ולאחר ל' או מהיום ולאחר ל' משא"כ בגט הוה ספק דוקא במהיום ולא במעכשיו דבר זה פשוט להתלמוד דכך הדין בספק דגבי קדושין בתרווייהו וגבי גט בחד מאן דס"ל ספק חזרה הוה דינ' שוה בכל מה דשייך בו ספק ע"כ הוצרך בגמרא למעבד צריכותא ע"ז ומו"ח ז"ל תירץ קושיו' הבעל דרישה דגבי גט דניחא ליה שלא תפול לפני יבם אי אמר מעכשיו דעתו היה לגרש מיד דאי לאחר הגט כל מה שיוכל היה אומר מהיום משמעו מעת שאני בעולם כו' ואינו מיושב דשמא הוא יוד' האמת דמהיום הוה כמו מעכשיו ותו דא"כ שנתכוין ע"ת היה לו גם כן לומר מהיום כדי לאחר מה שיוכל ומה לו להקדים ולפי מה שכתבנו ניחא הכל בס"ד:
(ה) אם לא מתי לא יהא גט דלא מקדים אינש פורעניות לנפשיה ולכך מתחיל אם לא מתי ואח"כ בעינן תנאי כפול והן קודם ללאו וכן תיקן שמואל וע' בהקדמה שלי על הי"ד מה שהקשיתי מזה על דברי התו' בענין הן קודם ללאו וא"ל ממ"ש הטור סי' ל"ח דלרמב"ם לא בעי' במעכשיו תנאי כפול וכאן ע"כ מיירי בע"מ או מעכשיו דאל"כ אין גט לאחר מיתה ולמה תיקן שמואל כאן תנאי כפול נ"ל דלרווח' דמלת' עביד כן כדאית' בפ' המגרש דף פ"ה אתקין רבא גגיטין מיומ' דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ופירש"י אע"ג דקי"ל כר' יוסי בעי' לאפוקי נפשין מפלוגת' שיצא הדבר בהיתר ולא יהא שום פסול על בנות ישראל עכ"ל ה"נ בזה דאתקין שמואל לענין תנאי כפול אף שא"צ מן הדין כנ"ל. ושוב ראיתי להרב המגיד שכתב כן לדעת קצת פוסקים בפ"ו מה' אישות:
(ו) רק יגרש סתם זה תקנת הר"י מפרי"ש וכוונתו שיהיה כדרך כל המגרשים שאין מזכירין שום תנאי וכ"ש לפי מנהגינו ע"פ סדר גיטין להזכיר בפי' בשעת נתינת הגט לידה שמגרש מעכשיו בלי תנאי וגם זה הש"מ יזכור כן ונראה שיש הכרח בזה לו' בפי' בשעת המסירה או בשעת שמצוה ואו' כתבו ותנו גט לאשתי בלא תנאי דכיון שמנהגינו לומר כן בשאר גט וטעו לומר שזה הש"מ נותן על תנאי דאם ימות כיון שאינו מזכיר כמו שהוא ההרגל בינינו וכ"ז לכתחלה אבל אם אירע שלא הוזכר בפי' בלא תנאי אין פסול כלל כמ"ש מו"ח ז"ל בסי' קמ"ח. תו נראה פשוט דאם אומר הרב המסד' לפני ענין הגט של ש"מ דיגרש אשתו שלא תזקק ליבם או חליצה אלא שאין אנו מגרשין על תנאי כלל והיא מגורשת ממנו לגמרי אלא שאח"כ חייב' לישא אותו וכן היא מתנה שחייב הוא לחזור וליש' אותה מחדש אז אין צריך להזכיר בפי' שלא על תנאי כי בודאי על דעת (הרב) הוא מצוה לכתוב וליתן דאפי' באמירה של האשה אמרו בפ' איזהו נשך דף ס"ו דהוא יהיב אדעת' דידה ואזלי' בתר דבורה אי לאו משום דשם הוה פטומי מילי כמ"ש התוס' שם על מה שאמרו בגמר' קמ"ל וא"כ כ"ש שאזלי' בתר דברי הרב המסדר דהבעל יהיב על דעה שלו דאדעת' דהכי יהיב או מצוה ליתן וכבר נעשה כזה בווינ' ע"פ מהר"ר פלק ז"ל וחלק עליו מהר"מ מלובלין ז"ל כמוזכר בתשובותיו סי' קכ"ב ואמר כיון שהזכירו תחלה בפניו שיחזור וישאנה מצד החרם והקנס ה"ל כנותן גט ע"ת ולא מועיל מ"ש המסדר שאין נוהגין בש"מ ליתן ע"ת וכמו שזכרנו ואמר עוד בתשובה הנ"ל שהר"י מפרי"ש לא נתכוין שתהיה פטורה ממנו אם לא ימות אלא אינו גט כלל אם לא ימות וקבלת החרם וקנס הוא לאיזה ע"ז והאריך בזה בדברים דחוים ואינה ע"צ האמת כלל וכבר חלקו עליו כמעט כל הרבנים ומחו לה מאה עוכלי בעוכל' כמוזכר בתשובת משאת בנימין סי' ע"ה באורך דודאי מגורשת גמורה היה תכף דהא צריך אח"כ לחזור ולברך ז' ברכות ושאר הוכחות ברורות וכן כתב מו"ח ז"ל בסימן קמ"ח מטעם דהא קורעין הגט תכף אחר הנתינה כמו בשאר גיטין והאריך בזה ואני אמרתי אם היה כאן (תנאי) בתחלה עסק הגט לא היה גט דהא איתא בסימן קמ"ז דאפילו אם אמר התנאי בע"פ קודם כתיבת התורף פסול הגט אלא בשעת נתינה יאמר התנאי אלא ע"כ דאין כאן תנאי לגמרי והסכימו בזה שכל המערער ע"ז הוא בכלל מוצי' לעז על גט כשר. ובח"מ סימן ר"ז כתבתי לענין ראיה של מהר"ם הנ"ל ממעשה דאיזה נשך דאינה ראיה כלל:
(ז) הרי זו ספק מגורשת דבעיא היא בגמר' אי הוה זכות לה דלא תצרך לידי יבום דסני' ליה ליבם א"ד דזימנין דרחמ' ליה וטב למיתב טן דו וחוב הוא לה ונשאר בתיקו ע"כ חולצת ולא מתייבמת ואי לא מיסתפינ' מחברי' אמינ' מלת' חדת' דהיינו דהאידנ' דאין נוהגין ביבום כלל כדאית' בסי' א' בהג"ה והב"ד כופין ומוחין בזה אם בא לייבם האידנ' וא"כ בודאי זכות הוא לה שלא תצרך לידי חליצה וא"ל דכיון שנאסר בזמן התלמוד אין לנו להתיר אפי' אם הטעם בטל האידנ' דהא איתא בי"ד סימן קי"ו גבי גלוי שהיה אסור בימי (התלמוד) ועכשיו שאין נחשים מצוים בינינו מותר כ"ש כאן שיש איסור בינינו לייבם שאין לחוש לאסור בשביל דרחמ' ליבם ותו דהא מצינו בסימן ק"מ סעיף ה' בהג"ה אם הבעל מומר וידעינן שהיא מהדרת אחר הגט יכול לזכות לה גט הלא אמרי' טב למיתב טן דו וא"כ כאן נמי נחלק בזה כנלע"ד. ש"מ שמגרש אסור ליחד עמה אפילו הוא חולה ביותר עיין בב"י סימן קמ"ח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |