ט"ז/אבן העזר/מה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מקום שנהגו לשלוח כו'. מה שיש לדקדק בלשון סעיף זה אכתוב בס"ס זה בענין מחלוקת שבין רש"י לתוספות בשם ר"ח הוא בענין זה דלרש"י הוה החשש דהסבלונות בעדים עצמם הם הקידושין וזהו במקום דמקדשי ואח"כ מסבלם ולר"ח החשש כיון שמסבל והוא באתרא דמקדשי והדר מסבל חיישינן שמא כבר קדשה והלכו העדים למ"ה וכתב הטור נ"מ דלרש"י אין חשש אלא אם (חשש) [צ"ל שלחה] בעדים דאלו בלא עדים אין שייכות קידושין וכתב מהרי"ק שורש כ"ח ואפי' עד א' לא מהני ולר"ח אפי' אם (לא) שלח בעדים הסבלונות חיישי' שמא כבר קידש בעדים וממילא אם יש עדים שלא קידש ולא שלח לקידושין כבר אין חשש מכח הנהו סבלונות עוד יש פלוגתא בין רש"י לר"ח בגירס' בגמרא דלרש"י ברוב מסבלי תחלה אזלינן לקולא ולר"ח דוקא באם כולי מתא מסבלי תחלה לא חיישינן אבל אם המיעוט מקדשין תחלה חיישינן למיעוט משום חומרא א"א ומסקנת הטור כחומרא של שני הפירושין האלו וכתב הרשב"א בתשו' הביאה ב"י דלשני הפירושין אין חשש מחמת סבלונות אלא א"כ שידך תחלה דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו דאין זה נזהרות מלקבל דורון מיד איש או שלוחו עוד יש נ"מ בין רש"י לר"ח דלרש"י אם אומר בפי' בשעת הסבלונות שהוא שולח אותם לשם סבלונות אין חשש ולר"ח יש חשש:
(ב) אף על פי שלא שלח הסבלונות בעדים משמע אפי' במקום שאין שם אלא מיעוט דמקדשי וה"מ חוששין אפי' בלא עדים והיינו אפי' אם שניהם מודים שלא היו שם קידושין וכן משמע דברי הטור שכתב ויצא קולא מתוך פר"ח שאם יש עדים שלא קדשה אחר השידוכים שאין חוששין כו' משמע דוקא צריך עדים לזה אבל לא מהני אם שניהם מודים והיינו אפי' במיעוט מקדשי וה"מ דהא מסקנתו להחמיר גם בזה אלא דמדברי ת"ה סי' ר"ז לא משמע הכי שהרי כתב וז"ל תו נראה דאף לר"ח אם יאמר השולח סבלונות אפי' בשבועה וכן המשודכת שלא קדשו כבר לא מהימנא ודוקא עדים מהימנים כמ"ש אבן העזר דלפי' ר"ח איכא עדים שלא קדשה כבר מהני משמע דינהו גופייהו לא מהימני וכן נראה דכיון דפסקו רבנן למלתיה דחיישי' באתרא דמקדשי וה"מ שמא קדשה כבר לא מהימן נגד מה דקים להו לרבנן וכה"ג כתב בא"ז ביבמות גבי בועל שפחתו דבכ"מ שהכריעו חז"ל את דעתו שלכך נתכוונו אינו נאמן לומר לא נתכוונתי לכך ותו כיון דמנהג דמקדשי וה"מ א"כ אי מהמנינן ליה שלא קדשה כבר ואפ"ה הוא מסבל והיינו תמורת המנהג והטוען תמורת המנהג אפי' במגו אינו נאמן עכ"ל הנה דלשני הסברות שזכר אין חשש במיעוט דמה שכתב תחלה שהכריעו חז"ל את דעתו שלכך נתכוין אינו נאמן כו' זה אין שייך באתרא דמסבלי וה"מ שהרי אנו רואין שאין הדיעה כך לרוב אנשי העיר אלא שמצד החומרא חוששין בזה לחוש למיעוט וכ"ש למ"ש אח"כ שעיקר מה שאינם נאמנים הוא מצד שהוא תמורת המנהג וזה אין שייך במיעוט וכ"כ בתשובת רש"ל סי' כ"א שמוכח ת"ה בזה אין להחמיר במיעוט דמקדשי וה"מ וז"ל נהי דחוששין למיעוט היינו מן הסתם אל אם אמר להדיא דלא קידש פשיטא דאין חוששין כלל עכ"ל וגדולה מזו כתב סי' ק"א אם היה אצל הסבלונות ע"א אין חשש דאפי' למאן דמחמיר בקידושין בע"א מ"מ כאן בחשש של סבלונות אין להחמיר כלל וכן הכי רמ"א בסמוך בשם י"א דאם לא שלח הסבלונות בעדים כו' ואף לי"א השני שמבי' רמ"א ויש מחמירין כו' מ"מ מודים אם לא היה עדים לא בשעת השליחות ולא בשעת הנתינה דאין חשש וא"כ יש תימ' על שהעתיק רמ"א כאן אפי' שלא שלח הסבלונות בבעדים וגם הטור שכתב דלפר"ח בעינן עדים שלא קידש משמע של מהני הודאת איש ואשה ואפשר דהיינו דוק' ברוב מקדשי וה"מ דאע"ג דכתב אח"כ לחוש לחומרת שני הפירושין מ"מ תרי חומרא בפעם א' לא מחמרינן דהיינו דיש לחוש למיעוט ועו' חומרא דלא יהי' נאמנין מאן יימר לן דכולי האי מחמרינן בפרט שכתב מהרי"ק בסי' ק"א דרוב הפוסקים לא מחמירין במיעוט אפי' ביש ב' עדים בסבלונות ותודאין הוכחה מדברי הטור להחמיר שאין להאמין להם בהודאתם דה דנקט שאם יש עדים שלא קדש' היינו אם אומר שקדש' בודאי כבר ולא בסתם ותו דאפשר דהודאת הצדדים הוי כמו עדים כדאיתא בריש ב"מ בזמן שהם מודים או שיש עדים כו' משמע דשני אלו שווים והטור חדא מנייהו נקט ועפ"י פי' זה נר' לתרץ מ"ש הב"י וז"ל ודברים אלו צ"ע דאי מיירי שלא היו שם עדית בשעת שליח סבלונות מ"מ איכ' למימר לר"ח דלמא קדש' קודם הסבלונות בעדים ואי מיירי דאיכא עדים ג"כ של קדשה קודם לכן א"כ אפי' באתרא דמקדשי וה"מ נמי ואפשר ליישב דר"ל של יה שם עדים בין השידוכים לסבלונות וא"כ ליכ' למיחש דקדש' כבר וגם הוא באתרא דמסבלי וה"מ א"כ גם ליכא למיחש דלמא קדש' בסבלונות אלו לרש"י דלא חיישינן למיעוט' כנ"ל ליישב דבריו אבל גם זה אינו נר' דדלמא בזה הלכתא כר"ח דחיישי' למיעוט' וחיישי' לסבלונות כרש"י כי אין הדינים תלוים זה בזה ונוכל להחמיר בשתיהם עכ"ל ומו"ח ז"ל כ' דכיון דמסבלי וה"מ א"כ גם ליכא למיחש דלמא קדש' בסבלונות אלו לרש"י דלא חיישינן למיעוט' כנ"ל ליישב דבריו אבל גם זה אינו נר' דדלמא בזה הלכתא כר"ח דחיישי' למיעוט' וחיישי' לסבלונות כרש"י כי אין הדינים תלוים זה בזה ונוכל להחמיר בשתיהם עכ"ל ומו"ח ז"ל כ' דכיון דמסבלי וה"מ אין לחוש לפר"ח אלא דמ"מ לעז איכא (לפירש"י) וכל היכא דליכא עדות לא חיישי' כלל לשום לעז והנה דחקו מאו' בפי' הדברים ובאמת הם כפשוטה לפי מה שהוכחנו במיעוט מקדשי וה"מ יש להקל בלא עדים אלא הם נאמנים גם הרשב"א מיירי בזה דמ"ש באתר' דמסבלי וה"מ פירושו דרוב האתר' כך אבל המיעוט מקדשי וה"מ וכיון דליכא עדים בסבלונות אין חשש כלל דלרש"י אין חשש כיון דאין עדים לא שייך קידושין מכח סבלונות דאין קידושין בלא עדים ולר"ח ג"כ אין לחוש שמא קדשה כבר כיון דאין עדים לא שייך קידושין מכח סבלונות דאין קידושין בלא עדים ולר"ח ג"כ אין לחוש שמא קדשה כבר כיון דאין עדים בסבלונות הפה שאסר ואמר ששלח סבלונות הוא הפה שהתיר במה שאמר שלא היה כאן קידושין כלל וזה דוקא במיעוט מקדשי וה"מ כנ"ל נכון ועיקר להלכה ולמעשה בס"ד וראיתי למו"ח י"ל להחמיר אפי' באין עדים כלל אלא הודא' פיהם לחו' יש להחמיר ולא נחית למה שזכרנו:
(ג) דרך מקר' פי' כל שאין מקפי' לקדש תחלה מחמת שאין מאמין לה הסבלונות אלא מקדים לקדש מחמת שלא תתחרט האשה כן הוא במהרי"ק סי' קע"א:
(ד) אבל בלא שדוכין דא"כ כ"א יאמר על כל פנוי' שלשם שדוכין שלח וזה אפי' לר"ח כמו שזכרנו בשם הרשב"א:
(ה) וכל היכא דחיישי' אפי' אמו שניהן כו'. האי כל לאו דוקא הוא דבמיעוט מקדשי וה"מ מהני אם אמרו שניהם וליכא סהדי בסבלונות:
(ו) יום או יומים דבזמן קצר כזה אם איתא דקדשה ה"ל קלא:
(ז) אע"ג דלא היו עדים בשעת נתינה כו'. כיון דעכ"ר הוו בשע' שנתן לשלי' הסבלונות אמרי' חזק' שליח עושה שליחותו וה"ל כקידושי ביא' דודאי אין עדים על הביאה אלא כיון שיש עדים על היחוד לשם קדושין אמרינן דהוה כאלו רואין את הביאה שהי' נסת מן היחוד ה"נ בזה שהתחלת נתינ' הסבלונות הי' ע"י עדים א"צ אח"כ לגמר הנתינה דהיינו לאשה:
(ח) שעשה איסור כולי הרב רמ"א כלל כאן איסור שבת ואיסור מחמת חרם בהדדי ואינם שוים דלענין שבת צ"ל דהשידוך נעשה סמוך לשבת ממש שואח"כ בשבת שלח סבלונות דבזה אין חשש לא לרש"י ולא לר"ח דכאן לא נעשו בודאי קדושין בזמן השידוך דהא שבת הוא וכה"ג מפורש במהרי"ק בסוף סי' קע"א דמיירי בכה"ג ורמ"א העתיק בקיצו' דמשמע אפי' נעשה שידוך מזמן קדום אלא ששילוח הסבלונות הי' בשבת וזה ודאי יש חשש לר"ת דשמא כבר קדשה קודם השבת ובאיסור דכחם אין חשש דרש"י ולא דר"J כלל דודאי לא היה קדושין מקודם ולא עכשיו ע"י סבלונות ומ"ש אין חוששין בסבלונות שמא הם קדושין היינו לצדדיו דבאיסור שבת יש עכ"פ חשש לפר"ח ובאיסור חרם אין חשש כלל ובתשו' רמ"א סי' ל' כתב דאם היה הסבלונות שאולים הוה כמו בדבר איסור בזה ואין חשש שמא הם קידושין כזה לרש"י:
(ט) כתב לה כתובה אע"פ שלא הגיע כו'. דאלו הגיע ליד' פשיטא דחוששין דאין דרך לכתוב כתובה קודם קידושין וכתב הריטב"א דאין חוששין אלא א"כ אמרו שניהם לסופר לכתוב וכתב' מדעת שניהם עכ"ל משמע דהיינו דוקא בדל שדיך דאי בשדיך אפי' כתבה מדעת א' מלבד ומ"ש ואין דרך כל אנשי העיר שכותבין כתוב' קודם הקידושין אין חוששין כתב הריטב"א אפי' שלח לה ג"כ סבלונות אין חשש באתרא דמסבלי והדר מקדשי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |