חתם סופר על הירושלמי/שבת/א/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
תוספות הרי"ד
חתם סופר
עמודי ירושלים
גליוני הש"ס




חתם סופר על הירושלמי TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והא תני דלתות ההיכל. וכתב בשיורי קרבן וזה לשונו קצת קשה וכו' ועוד י"ל כיון וכו' ונראה לי דיש לומר התם לא נפקא מיניה לדינא כלל משא"כ דלתות ההיכל נפקא מיניה לשלמים ששחטן קודם לפתיחת הדלתות עיין היטב בזבחים נ"ה ע"ב:

תמן תנינן ר"מ אומר אם היתה שבת וכו' שזה חייב משום מהלך וכו' לפענ"ד ה"פ דחיוב שבת משום מהלך ואינו חייב עד שיניח במעיו וחיוב אכילה משום הנאת גרונו וכשיניח בבית הבליעה כבר חייב וקשה למ"ד מהלך כעומד ומסיק דלא מיירי במוציאו ע"י עקירת גופו דבהא לא קאמר ר"מ אלא מיירי שהוא מונח בפנים ברה"י וראשו על האסקופה ופיו בחוץ ברשות הרבים ונוטל המאכל בידו ברה"י ונותנו לתוך פיו שבחוץ דכיון שאינו הולך רק מונח. ובידו הוציא המאכל לחוץ. הוה עקירה ברשות היחיד והנחה בפיו מיד ועל הנאה לא חייב אלא בבית הבליעה. וקדם חיוב הוצאה לחיוב אכילה. ולקמן בדף הסמוך מקשה ירושלמי על זה אמאי יתחייב כשמוציא מידו לפיו תהוי כנותן מימינו לשמאלו. ומשני מימינו לשמאלו לא נשתנה ממה שהיה והכא נשתנה ונעשה אוכל בפיו משום הכי חייב טפי:

א"ר יודן תיפתר שהיה מוטל על האסקופה מקצתו בפנים וכו' לפ"ז אין מכאן שום ראיה דמחשבתו משוי ליה מקום דע"ד דכיון שהוא מונח ע"ג קרקע שפיר הו"ל צוארו מקום דע"ד. אמנם הש"ס בבלי ס"ל בפשיטות דבמשנה לא משמע הכי אלא שהוא הולך ברגליו מרה"י לרה"ר ובולע בהליכתו ע"כ אמר אף אנן נמי תנינא. ונ"ל דהירושלמי לא רצה לפרש כש"ס בבלי משום קושית התוס' דף ק"ב ד"ה והוציאו ולא ס"ל לירושלמי הך כתיבתן זו היא הנחתן:

ואפשר שלא יעשה בינו לבין הכותל כרמלית וכו'. לפע"ד ה"פ דאדם העומד ברה"ר פחות מד' טפחים סמוך לכותל נעשה בינו לבין הכותל צידי רה"ר דאית ליה חפופי שהוא עצמו נעשה חפופי ואותו מקום פנוי שבינו לבין הכותל דהוה צידי רה"ר נידון ככרמלית לכן כשבא לו מחוץ ונכנס לפנים ומשאו לפניו הרי עוברת דרך כרמלית. וההיפוך כשיוצא מביתו ומשאו לאחוריו עוברת המשא דרך כרמלית. ועד"ז יובנו כפשוטו דברי בבלי וי"ו ע"א ולא צריך למ"ש תוס' שם ד"ה מדי דהוי ע"ש. ועיין מ"ש לקמן:

אמר ר' יוסי תפתר שהיו פניו הפוכות לכותל ומשואו לאחריו. מבואר דכל אדם היוצא מביתו או נכנס כשבא סמוך לכותלי ביתו פחות מד"ט נעשה בינו לבין הכותל צידי רשות הרבים והמשא שעל כתיפו ביציאתו או שבידו בכניסתו עוברת בצידי ר"ה. וא"כ לא צריך למ"ש תוס' שבת דף ו' ע"א ד"ה מידי דהוה וק"ל:

על דעתיה דבן עזאי וכו'. עיין בתוס' שבת ה' ע"ב ד"ה בשלמא ובירושלמי פריך על דעתיה דבן עזאי כו' ומשני בקופץ. צ"ע תינח מעביר ד"א לבן עזאי יש לומר בקופץ אבל זורק ד' אמות לר"ע דקלוטה מאי איכא למימר ויש לומר דהירושלמי לשיטתו דסבירא ליה ר"פ הזורק דזריקה ד' אמות הוי במשכן שזרקו מחטיהן ואם כן לא קשה מידי אפילו אם יהיה קלוטה בתוך ארבע אמות כמי שהונח על כל אמה מכל מקום כיון שכך היתה זריקה במשכן מיחייב כך:

ופיו לאו כלאחר היא. וכא שמאלו כאחר הוא. פי' משנה דכריתות אם היה שבת והוציא בפיו ומפרש שהיה גופו מונח ברשות היחיד וראשו על האסקופה והוציא פיו לחוץ ונתן מאכל לתוך פיו ובלעו דחייב ומאי שנא מפיו לבית הבליעה חייב ומימינו לשמאלו דפטור ומשני התם נשתנה הענין דהשתא הוה בליעה ואכילה אבל מיד זה ליד זה לא נשתנה הענין כלל ועיין מ"ש תוס' שבת דף י"א ע"א ד"ה לא יעמוד:

מאן דמר מותר בשיש שם רוחב ד'. פי' שיש בידו טרסקל רוחב ד' ונעשית כרמלית ולא ס"ל אין כרמלית בכלים וה"ל מקום פטור ומותר להחזירה. וכשאין שם רוחב ד' בטל הוא לגבי רה"ר ואסור להחזירה וע' תוס' דף ה' ד"ה כאן וחי' הרשב"א שם והג"א דף ח' ע"א ולא ס"ל להך מ"ד ידו חשוב דע"ד:

א"ר זעירא ברחוק מן הכותל ד' וכו' כרמלית הוא. היינו כדלעיל כשעומד סמוך לכותל פחות מד"ט הוה צידי ר"ה שהוא כרמלית נמצא כשמושך ידו אצלו מפנים לחוץ נחה בכרמלית ולא מתחייב אלא או שעומד רחוק מד"ט מהכותל. או כשפניו הפוכות כלפי חוץ. ולא מיקרי ידו נח אלא עד שתבא נגד פניו ולא באחוריו. נמצא נח ברה"ר:

א"ר יוסה ואפילו תאמר גבוה עשרה. פי' ואפילו הלכתא גמירי לה שהיה גבוה עשרה מכ"מ היינו עם הקמרסטא שעל גבה אבל הושטת הקרשים לא במקום גבוה עשרה ודחי ש"ס כיון דעכ"פ העגלה היה רשות היחיד והושיטו הקרשים דרך חלונות לרשות הרבים מכל מקום הוה ליה מוציא מרשות לרשות וחזר והקשה דלא הוציאום דרך חלונות אלא בשעת הושטה היה העגלות תרוטות פי' בערוך טרטות פתוחות קצת. פי' שפתחו גגות שלהן ואז לא היה גבוה עשרה שהרי פתחו הקמרסטא והדרה קושיא לדוכתיה ולא תירץ כלום ומ"ש ק"ע דבערוך פי' כחצי גורן עגולה ט"ס הוא וצ"ל ולא כחצי גורן עגולה ע"ש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף