חתם סופר/שבת/מה/א

חתם סופר שבת מה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה"נ מסתברא דרב כר' יהודה ס"ל וקשה הא לקמן מסקינן רב במוקצה לאכילה סבר לי' כר"י. במוקצה לטלטול ס"ל כר"ש. בשלמא אי גרסינן לה לקמן בשר טבוח שפיר במוקצה לאכילה ס"ל כר"י אבל במוקצה לטלטול ס"ל כר"ש משום דמקיים איסור מוקצה באכילה אבל היכא דלא מקיים איסור מוקצה באכילה ס"ל בטלטול אף כר"י ושפיר אכל לר"א ז"ל דגרס לה בשר סרוח א"כ לא מקיים התם איסור מוקצה באכילה דהא בלא זה לא ראוי' לאכילה ואעפ"כ סבר בטלטול כר"ש. אך י"ל לשיטת ר"ת דהא הכא אפי' רש"י מודה ג"כ שפיר אך רב אלפס לא סבר כשיטת ר"ת א"כ קשה עליו קושי' גדולה וצ"ע ודו"ק:

בתוס' ד"ה היכא דדחי בידים שאני ואע"ג דנר שכבה שרי ר"ש וכו' דהתם שאני כיון שכבר פסק דיחוי שלה עכ"ל והקשה הרשב"א א"כ גבי כוס וקערה ג"כ אזיל לה הדחוי ומאי קאסר ר"ש ותי' דבשלמא גבי נר כשמדליק לא מדליק אלא לשעה או קצת יותר אבל כוס כשמדליק מדליק לכל שבת וא"כ מדחה בידים לכל שבת ואסור אע"פ שפסק הדחוי. ובזה נבוא לבאר שיטת המחבר דמג"א הקשה על המחבר שפסק חיטין שזרען בקרקע אם לא נשרשו מותרין ולקמן גבי פת וצנון אע"פ שלא נשרשו עדיין אסורין. אבל לק"מ בשלמא התם גבי לפת עסקינן שטמן בקרקע וא"כ אע"פ שאירע שלא הושרשו כיון כשטמן הוה דיחוי בידים אבל הכא עסקי' כשנותן בקרקע ע"ש או יום מקודם ולא דחו בידים לגמרי כמו התם ודו"ק:

תוס' ד"ה אלא שבנר וא"ת אמאי לא מייתי גרוגרות וצימוקין. אבל המעיין ברש"י יראה שרש"י הרגיש בזה דהנה גרוגרות וצימוקין דיחו בידים וגם לא חזי' כדמצינו בירושלמי אבל נר הוא שמן המטפטף חזי' הוא לכל מילי רק משום איסור אבל דחי בידים וחיטין שזורעין ג"כ חזי הוא לאכילה רק דיחוי בידים וא"כ להכי מביא נר דהוה דומיא לחיטין שזורעין וגרוגרות וצימוקין ולהכי כ' רש"י ג"כ אין מוקצה בדבר הראוי:

עד מוצאי יו"ט האחרון. פי' רש"י אי משום סתירת אוהל בחה"מ לכל הפחות לשתרי משמע קצת מרש"י דבנוי סוכה ג"כ שייך משום סתירת אוהל ובפ' המביא פי' רש"י גבי נוי סוכה ליכא משום סתירת אוהל וי"ל דהא ע"כ התם מיירי בלא קבעו לשם דאי קבעו לשם בטל לגבי סוכה אע"כ דלא איירי שם אלא בשלא קבעו וא"כ שפיר ליכא משום סתירת אוהל אע"פ שהוא סתירת אוהל ומדרבנן הא התם אבין השמשות קאי ומשום מיגו ובאיסור דרבנן לא אמרינן מיגו דאתקצאי אבל הכא איום וא"כ לכל הפחות מדרבנן הוה אסורן משום סתירת אוהל ודו"ק:

מני אילימא ר"י ומה היכא וכו' והקשה הרשב"א דלמא ר"מ היא ומתרץ דלית הלכתא כר"מ. וקשה הא אדרבא כל הפוסקים מודים דאיסור מוקצה מחמת מיאוס ליכא ומוקצה מחמת איסור אמרינן. אלא בל"ה לק"מ דהא מ"ל להגמרא לחלק בין גרוגרות וצימוקין לשאר פירות אלא ודאי סברא הוא לא חזי' לי' ושאר פירות אפי' העלין לגג חזו להו וא"כ אי דחזו להו א"כ מסתמא ר"מ נמי סבר כר"ש וכ"ת ר"מ סבר לה בשאר פירות נמי לא חזו להו מנ"ל לחלק ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף