חתם סופר/שבועות/מ/ב

חתם סופר שבועות מ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טענו כלים ופרוטה הכל נתבאר כבר לעיל בחידוש' ע"א ע"ש:

חזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו עליו כו' דקדק מוז"ה במהרשש"ך מה לנו להתחכם על תורת אלהינו שפטרה כופר בכל ולא חייש' להך חזקה. ולדידי צ"ע גם כן הא אמרינן פ"ק דב"מ שלא יהא כל אחד הולך ותופס בטליתו של חבירו ויאמר שלי הוא משמע שתובע אע"פ שאין לו עליו ובספר שיטה מקובצת לב"מ הרגיש קצת בזה וכ' שבימי ר"נ רבו המשתמטים מנושיהם וכל זה דוחק ואינו במשמע לשון הש"ס: ולפע"ד י"ל דודאי אדם תובע אף ע"פ שאין לו ואיכא אנשי חמס טובא ולכן ירדה התורה לסוף דעתן של התובעין שאינו בצדק כ"כ והנתבע בודאי אינו יכול להעיז לכפור משום שחבירו עשה לו טובה כפירש"י בב"ק ק"ד או כפי' התוס' דלשם משום שיודע בשקרו ופטרה התורה מכל וכל שלא יהא כל אחד תובע חבירו ומחייבו שבועה דאורייתא על מגן והצדיק אשר לא ירצה לשבע אפי' באמת מפני שהחטא על שניהם כדלעיל אפי' בנשבע באמת עי' ריש פרקין ע"כ יתפשר עמו ולא שבקית חיי לכן פטרה התורה מכלום. אך עתה מזה נולדה האי חזקה שאין אדם תובע כו' כי מי פתי יתבע לחבירו ואין לו עליו הלא ישיב להד"מ ויפטר ומה היה לו שעשה עצמו רשע וגלה נבלותו בעיני חבירו הנתבע שיודע בנפשו שמשקר והוא יצא בנקי והלואי שכל הנתבעים בדין ובאמת לא יעיזו פניהם לכפור הכל מכ"ש האי שאין לו עליו יטעון להד"ם ויפטר ומאי אהני לרמאי ברמיותא. ע"כ חזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו עליו ע"כ התחכם ר"נ ותיקן על זה שבועות היסת ולא על הנתבע דוקא כ"א על א' משניהם והרשות ביד הנתבע אם ירצה ישבע ויפטר ואם ירצה יהפכנה על התובע והשתא תקן הכל דתו ליכא למיחש שכל א' יתבע חבירו ז"א דממ"נ מה מהני ליה תביעתו אם ישבע חבירו ויפטר הרי יצא נקי ולא נשאר לתובע כ"א שגרם שבועת שוא של חנם. ואם יהיה ירא שבועה אפי' שבועת אמת לא יצטרך להתפשר עמו כי אם יהפכנה עליו ואיהו אינו יכול לשבע. ואין לומר אכתי יתבענו שלא כדין כדי שיהפך השבועה וישבע על שקר ויגבה שלא כדין ז"א דכ"כ לא נחשדו ואם נחשדו לתבוע ממון שאינו שלהם אבל לא נחשדו על השבועה והשתא מיושב קו' תוס' דשפיר מוכח במסכת ב"מ מדר"נ דלא אמרינן מיגו דחשיד אמומנא חשיד אשבועתא ולא מהנתבע מוכח דאיהו ודאי משתמיט כ"א מהתובע מוכח דאיך לא חייש אם יתקן שבועה יהיה כל אחד תובע לחבירו כמו שחששה התורה ופטרה הכופר בכל ואף שסמך על תקנתו שתקן להפוך השבועה מ"מ ליחוש שיתבע שלא כדין וגם ישבע על שקר אלא ע"כ מגו דחשיד אמומנא חשיד אשבועה לא אמרינן:

אך עדיין יש לחקור למה לא תקנה התורה להפוך השבועה על שכנגדו ומ"ש שבועת ר"נ משבועת התורה. הנה מה שדקדקו המפורשים מדוע שינה ר"נ שבועתו משבועת התורה הא כל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקן יש לישב בקיצור כך דטעמיה דר"נ משום דאם ירצה הנתבע לשלם ולא לשבע כי ירא השבועה א"כ אחר ששילם לו מנה שתבעו יחזור הוא ויתבענו מנה בדין שהרי לפי דעתו יש בידו ממנו מנה שלא כדין ואם יכפור ישביענו היסת א"כ הפוכי מטרתי למה לי ישבע מיד ויטול כיון שע"כ סופו לשבע ועי' בטור סי' פ"ח (מביא פלוגתא אי מצי למימר השבע לי מיד אך התם מיירי בשחייב לו ממון מדאורייתא והשבועה הוא רק מדרבנן והכא הכל דרבנן) וכל [זה] בדר"נ אבל בדאורייתא שפטר כופר הכל אם כן אפי' במודה במקצת הטענה לא מצי למימר אינו רוצה לשבע כ"א לשלם ואח"כ אתבעך בדין על החצי שאתה נוטל שלא כדין ותתחייב שבועה אם כן השבע לי מיד ז"א שהרי יכפור הכל אם יתבענו על החצי ומן התורה יהיה [פטור] לכן לא מהפכינן:

אמנם לפמ"ש לעיל דזה תליא בהיפוך דלכן פטור כופר הכל דאם כן כל אחד יתבע חבירו ומדאורייתא לא מפכינן א"כ הדרא קו' לדוכתיה למה לא גזרה חכמתו ית' לחייב כופר בכל ויהיה יכול נמי להפוך ויתוקן הכל ואי לא חששה התורה לכל הנ"ל א"כ הדרא קו' לדוכתא איך נתחכם אנחנו יותר מהתורה. וי"ל משום דמן [התורה] אין משביעין כ"א בטענת ב' כסף ופרוטה ויכפור בשתי כסף ויודה בפרוטה כרב לעיל. וכך גזרה חכמתו ית' שלא להשביע בפחות ואם כן אי יתבענו בב' כסף ופרוטה והלה יודה בפרוטה ויכפור בשתי כסף ויתחייב שבועה ע"כ לא יכול להפכו ולומר ע"כ תתחייב לי שבועה שאתבעך בב"ד אחר כך ז"א דא"נ חייבה רחמנא כופר בכל מ"מ לא תהיה הטענה ב' כסף ופרוטה וכיון דחסרה ליה טענה לא יתחייב אידך וא"כ לא יכול להפוך עתה וממילא כיון דא"א להפוך בשתי כסף ופרוטה אין להפוך גם ביותר דדין פרוטה כדין מאה דשא"ה ר"נ תיקן לשבע אפי' בתביעת פרוטה לדעת ה"ה הר"ר ישעיה שהביא הטור א"כ לעולם מצי להפוך וכיון דמצי להפוך ממילא יכול להשביע כופר בכל דהא בהא תליא ולק"מ. והא"ש מה שהקשו אהפוסקים דס"ל שבועות היסת בפרוטה הא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והשתא לק"מ דאי לאו דמחייב בפרוטה לא הו"מ לתקן שבועת היסת כלל והא"ש נמי מה שהקשה ב"י בשם המפרשי' דא"כ מ"ט לא קאמר דאיכא בין דאורייתא לדרבנן דבדרבנן סגי בפרוטה והא"ש דהיינו מיפוך שבועה וכנ"ל ודו"ק:

והטור כ' בשם הר"ר שמואל בן חפני דבדאורייתא לא מפכינן שבועה אפי' אם שניהם רוצים ונלאו למצוא טעם לזה אם שניהם רוצים מ"ט לא נהפוך ואולי י"ל עמדו חז"ל שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אם יכול להציל ע"י שבועה אם לא שיודע שחייב לאחרים ובין כך ובין כך יצא נקי מנכסיו ויבואו אחרים ויבוזו חילו. ע"כ מוחל ממונו להתובע נגד שבועה. וכל זה בשבועה חמורה בנקיטת חפץ משא"כ שבועה קלה דרבנן אינו ירא לשבע ונשבע בעצמו כדי לפרוע חובותיו מבלי להיות לוה רשע ולא ישלם וכיון שמהפך ע"כ דלא חב לאחרים לכן מהפכין והא"ש דלא קאמר נקיטת חפץ איכא בינייהו דהיינו מיפך שבועה ודו"ק:

אדרבה חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח בב"ק ק"ז פירש"י הטעם משום שעשה לו טובה והלוהו אין יכול להעיז לפניו לשלם לו רעה והתוס' כתבו הטעם משום שמכיר בשקרו והנה בקום אלינו אדם תובע לחבירו וחזקה שיש לו עליו ואידך כופר בכל וחזקה שאינו מעיז על כרחיך א' יצא מחזקתו (ומפני זה דחקי' לומר אשתמוטי) ולפע"ד אדון כך היה מעשה שהתובע יש לו עליו מנה באמת אלא שתובעו מאתים כדי שיודה במנה ויתחייב שבועה דאורייתא והנתבע כשראה שתובעו יותר מחובו העיז פניו לכפור הכל לפטור משבועה דאורייתא דלא חייש במה שעשה לו טובה שהרי גדלה עתה רעתו לתובעו בכפלים וגם לא חייש במה שידע בשקרי' שהרי לא נתבייש ממנו לתובעו כפל אף ע"ג דידע הוא בשקרי' ע"כ אמר עם עקש תתפתל וזה למדתי מלעיל ל"א ע"א מנין לנושה כו' ע"כ רמי שבועה עלייהו שיודה במנה שחייב לו ואין לומר אם כן מאי הפסיד הרמאי שכיון שאינו יכול לשבע היסת שאינו חייב לו כלום ע"כ יודה במנה ויתחייב שבועה דאורייתא ז"א דהרי הרשות בידו להופכה אכשנגדו והלה לא יכול לשבע שחייב לו כ"א מנה ויטול מנה ויפטור. ואין לומר אם כן מה לו לכפור בכל יודה במנה ויאמר הילך ויפטור משבועה דאורייתא ז"א דההיא מנה לית ליה השתא ומשתמיט מניה. ומיושב קושית תוס' ד"ה אדרבה כו' דודאי בכפר בכל לא שייך אישתמוטי כלל דה"ל העזה לכפור בכל אך מהשתא דאית לן נמי חזקה דאין אדם תובע א"כ חייש לכנ"ל ומה שאמר הש"ס אשתמוטי היינו ליתן טעם שלא אמר הילך וק"ל:

אשתמוטי הוא דקא משתמיט בב"מ כתבו תוס' בשם ר' האי אפי' בתובעו קרקע דלא שייך אישתמוטי אפי' הכי משביעין אותו שבועות היסת משום לא פלוג. ולפע"ד לא צריכין לזה דלכאורה קשה לי מאי מקשה חזקה אין אדם מעיז אה"נ ומש"ה רמינן שבועה כיון דיש חזקה לכל אחד א"א לברר כ"א בשבועה ואי לא ה"ל חזקה דאינו מעיז היה צריך לשלם מפני חזקה דאין אדם תובע כו' וי"ל דהא בלא"ה אית ליה חזקה מה שביד אדם הוא שלו כמ"ש תוס' לעיל ל"ב ע"ב ד"ה הוה כו' ושפיר מקשה וע"כ צריך לשנוי' אשתמוטי ואם כן בקרקע דליכא הך חזקה דמה שביד אדם הוא שלו בלאו אשתמוטי נמי משביעין אותו:

ומ"ש התוס' עוד שם דגם אם טוענו על מה שביד חבירו שזהו פקדונו והלה כופר משביעין היסת אע"ג דלא שייך אישתמוטי שהרי בידו הוא י"ל דהתם אמרינן נהי דאינו תובע אלא א"כ יש לו עליו מ"מ דלמא מלוה הוא וטוענו פקדון והוא כופר משום אשתמוטי שהרי באמת הוא מלוה ומשתמיט א"נ כלי אחר פקדון יש לו אצלו והוא טוען עליו שזהו והלא כופר להשתמט עד דבחשנא ליה משום שאינו זה שבידו וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף