חתם סופר/שבועות/מט/ב

חתם סופר שבועות מט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סיום המסכתא לא ראיתי לכתוב אריכות הדברים ע"ד החידוד כ"א הכל בקיצור:

אמר רב וכלן פטורין משבועת שומרין כו' שמואל סבר ליתא בלהבא ורב סבר איתא בלאו והן ופירש"י איתא בלאו והן נגנב ולא נגנב ליתא בלהבא ימות ולא ימות כו' והנה הא דנקט בדרב נגנב ולא נגנב א"ש דקמא קמא נקט דש"ח הוא הראשון שבמתני' שעליו נשבע נגנב אבל הא דנקט בדשמואל ימות ולא ימות קשה וי"ל לפמ"ש לעיל כ"ה ע"ב דאמרינן ידעתי ולא ידעתי מחלוקת העדתי ולא העדתי מחלוקת וכתבתי דאשמועינן בהא דהעדתי מחלוקת דאף ע"ג דאיתא בלהבא אעיד לך כיון שכבר יודע העדות מ"מ כיון דאי הוה נשבע אעיד לך היה פטור משום דליתא בלאו לא אעיד דהוה שבועת העדות א"כ ממילא העדתי ליתא בלהבא דאעיד לך משום דאז ליתא בלאו ע"ש. והאי מילתא גופא אשמועינן רש"י הכא לא נגנב דליתא בלהבא שיגנוב שאין בידו כלל דאף אם יניחנו במקום גדודי לסטים אפשר שלא יקחנו ופשיטא דפטור אלא אפי' מת דשפיר איתא בימות שדעתו להאכילה סם המות שתמות מ"מ פטור משום דכשנשבע שתמות פטור דליתא בלאו דלא תמות אם כן פטור נמי במת דליתא בלהבא תמות משום דאז פטור משום דליתא בלאו. והא"ש נמי מאי דפרש"י בהיפוך בתחלה לאו והן ואח"כ ליתא בלהבא ובש"ס שלפנינו הגי' בהיפך והא"ש דלרש"י ע"כ הגי' כך דאז קאי שמואל אלאו והן דקאמר רב דבעי איתא בלהבא ולאו והן כנ"ל:

אך לפ"ז הדר חל עלינו חובת ביאור מדוע לא פירש נמי בדרב ימות ולא יומת אע"ג דכתבנו דקמא נקט מ"מ כיון שע"כ נקט בדשמואל ימות כנ"ל אם כן בכה"ג ממש ה"ל לפרש בדרב ועוד שאין צריך לפרש כלל והדבר מובן מאליו. והיה נלע"ד בפשיטות משום דמסקינן בב"ק ק"ו ע"א אליבא דרב דכולא משנתינו איירי בקפץ ונשבע חוץ מבבא היכן פקדוני אמר ליה נגנב כו' ע"ש דמיירי בהשביעו בב"ד ע"ש וכיון דמסקי' דרב אשמועינן הכא לאפוקי מדרבי אמי כל שבועה שהדיינים משביעין אותו כו' וע"כ לא קאי אהנך דקפץ ונשבע ע"כ אנגנב קאי עיקר מילתא דרב דשם הדיינים משביעין אותו כך היה אפשר לומר:

א"נ י"ל על זה הדרך בעצמו דצריך להבין כיון דקיי"ל בש"ח משביעין אותו ג' שבועות שאינו ברשותו ושלא פשע בה ושלא שלח בה יד א"כ תו לא איכפת לן אי נגנב או נאבד וא"כ לאיזה צורך ישביעהו ב"ד שנגנב ממש מאי איכפת לדיינים בזה ומכ"ש דקשה בכה"ג שחייב בכל טענותיו מדוע ישביעהו הדיינים שנשבר או מת כיון שע"כ ישלם מאי איכפת לן היכא הוי עובדא רק שנשבע שאינו ברשותו להחזיק עצמו בבהמת חבירו. וע"כ צ"ל אה"נ שהוא מעצמו דקדק לישבע בכך או שהתובע השביעו על כך והוא ענה אמן בלא צוואת ב"ד כלל וא"כ קשה אר' אמי דקאמר כל שבועה שהדיינים משביעים אותו אהיא קאי דהא ליכא שבועה שהדיינים משביעין אותו כלל וי"ל מ"מ בטוען טענת גנב מגלגלין שישבע שנגנב ממש כדי שאם יבואו עדים שהוא גנבו ישלם כפל לבעלים דאי לא נשבע על זה אינו משלם כפל וא"כ כיון דרב אתא לאשמועינן הכא לאפוקי מדרבי אמי עיקר מילתא בנגנב ולא נגנב הוא ושפיר פרש"י:

והשתא נוכל לומר על זה הדרך בעצמו ישוב אחר במה שפרש"י בדשמואל ימות ולא ימות דלעיל כ"ה ע"א קאמר לימא רב ושמואל בדר' ישמעאל ור"ע פליגי כו' ע"ש והנה לפי אותה ההו"א איכא למימר דמ"מ אשמועינן שמואל טובא אף ע"ג דלא קאמר אלא מילתא דרבי ישמעאל והוא דשם כ"ו ע"א קאמר ר"ע שמש את נחום איש גם זו ודרש ריבויי ומיעוטי לכן מרבה הכל חוץ מדבר מצוה ור"י דרש כלל ופרט וממעט כל דלא דמי ליה לפרט לכן מרבה מידי דליתא בהרעה והטבה וממעט מידי דליתא בלהבא ומקשה ומאי ראית פי' כיון דשקולים הם יבואו שניהם ומשני בעי שבועה קודמת לבטוי ע"ש והנה לפי אותה הה"א איכא למימר אה"נ דר' ישמעאל מחייב נמי על העבר דשקולים הם ויבואו שניהם ולא ממעט כ"א מידי דליתא בהרעה והטבה וליתא נמי בלהבא כגון שזרק פלוני צרור לים דליתא בהרעה והטבה וליתא נמי בלהבא וזהו אשמועינן שמואל בשלמא הא ליכא למימר דאליבא דר"ע פליגי רב ושמואל וס"ל לשמואל דע"כ לא מרבה ר"ע אלא חדא לריעותא משא"כ שזרק פלוני צרור לים דה"ל תרתי לריעותא לא די"ל כיון דר"ע שמש את נחום איש גם זו ודרש ריבויי ומיעוטי ע"כ מרבה כל מילי שכן הוא מדת ריבויי ומעוטי אבל כנ"ל איכא למימר דשמואל כר' ישמעאל ואפ"ה אשמועינן טובא דגם ר' ישמעאל לא פטר אלא בכה"ג דתרתי לריעתא:

וצ"ל הא דלא משני הש"ס הכי לעיל חדא דעדיפא מיניה משני דמתוקים שמואל כר"ע כהלכתא ועוד דפשיטא להש"ס הך סברא דקדמה שבועה לבטוי ולא הוה שקולים וכאשר נבאר עוד אי"ה להוכיח ג"כ ממשנתינו:

מ"מ בדברי שמואל דלעיל מצינן למטעי דהוא לא פטר אלא בתרתי לריעותא ומהכא מוכח דליתא דנהי דמשנתינו ליתא בלהבא יגנב ולא יגנב וליתא נמי בהרעה והטבה דכיון שכבר נשבע שאינו ברשותו ונפטר בב"ד בש"ח או נתחייב בשואל א"כ תו ליכא רעה וטובה בנגנב או לא כדלעיל והוה נמי תרתי לריעותא מ"מ בש"ש בימות ולא ימות שפיר משכחת הרעה והטבה כשנשבע מפטור לחובה שמת והוא נשבע שנאבד ולא מת ואשתכח דמת שהרע לעצמו ואפ"ה פוטר שמואל ש"מ דלא בעי תרתי לריעותא לכן פרש"י ימות ולא ימות דלא נימא כיון דפירש בדרב נגנב ולא נגנב מטעם המפורש לעיל נטעי דשמואל לא פליג כ"א בהאי גווני קמ"ל רש"י אפי' בחדא לריעותא נמי פליג כנ"ל ודו"ק:

ובזה יש לישב במשנתינו דקאמר זה הכלל כל המשנה מחובה לחובה כו' זה הכלל כל הנשבע להקל כו' ובתוי"ט כ' דהירושלמי לא גרס רק זה הכלל בתרא והר"ן גרס זה הכלל קמא ע"ש ובאמת אם באנו למחוק אחד מהם בודאי גי' הירושלמי עדיפא שכולל הכל בלשון קצרה ולעולם ישנה אדם לתלמידיו בלשון קצרה:

אמנם לפמ"ש לעיל בדרב יש לישב דכללא בתרא לא א"ש קצת דא"כ בנגנב ונשבע שנאבד היה לו להיות חייב דנהי דבשניהם פטור מ"מ השבועה היא להקל עצמו שכשנשבע אבד אין לו לדאוג תו שאם יעמדו עדים שהוא אכלו מ"מ אינו משלם לא כפל ולא קרן לדברי רב דלעיל בב"ק ע"ש משא"כ אי היה נשבע שנגנב הוה להחמיר על עצמו אף ע"ג שהוא יודע בעצמו שלא גנבו ולא אכלו מ"מ השבועה מקרי מאידך שבועה לכן הדין עם כללא קמא:

אכן לשמואל אפשר לקיים שניהם ור' סתם מתני' ככ"ע לר"י ולר"ע וכה"ג כתב פ"י לעיל ג' ע"א תוס' ד"ה אי כו' ע"ש וה"נ לר"ע ע"כ לא סגי בכללא בתרא דקשיין דיוקא אהדדי כל הנשבע להקל חייב הא בשוין פטור ובסיפא נשבע להחמיר פטור הא בשוה חייב ע"כ בעי למימר כללא קמא דמפורש ביה מפטור לפטור ומחובה לחובה פטור. אמנם לר"י אתי שפיר כללא בתרא שהוא לשון קצרה דאיכא למימר כללא אתא לרבות דפטור אף משבועות בטוי לשמואל ולא מבעיא קאמר לא מבעיא מפטור לפטור ומחובה לחובה דפטור אפי' משבועת בטוי דהא ליתנהו בהרעה והטבה וגם בלהבא ליתא אלא אפי' מפטור לחובה דישנו בהרעה והטבה מ"מ פטור משום דליתא בלהבא:

ובזה א"ש נמי מתני' דריש פרקין דנקט ד' שומרין ש"ח ושואל ש"ש והשוכר והתוס' הרגישו בשינוי הסדר. ולפי הנ"ל לר' ישמעאל אליבא דשמואל א"ש תחלה נקט ש"ח דפטור מן הכל דליתנהו בהרעה והטבה ולא בלהבא וגם הוה שבועה שהדיינים משביעין אותו כדלעיל שישבע שנגנב כדבריו דאולי יבואו עדים ולא זו אף זו השואל דאין הדיינים משביעין אותו מ"מ פטור מכלום משום אינך תרי טעמי ואף זו ש"ש דאיתא בהרעה והטבה מ"מ פטור משום חדא דליתא בלהבא:

וע"ד חידוד י"ל הדרן עלך שבועות השומרין תמצא דנקט שואל קודם לש"ש ע"כ מטעם הנ"ל וסליקא מסכת שבועות ותבין כללא בתרא דלא סתרי דיוקא אהדדי. וכל כך למה משום דר' ישמעאל ס"ל לפטור אפי' בחדא לריעותא דבעי קדמה שבועה לבטוי ובזה תוכל להתחיל שבועת שתים שהן ארבע ומקשין תוס' לעיל ג' ע"א ד"ה שהן כו' לתני שהן שמונה שאזרוק ולא אזרוק ע"ש ותי' בחידושי הרשב"א שם דלא קתני אלא מה שקדמה שבועה לבטוי והיינו כנ"ל דהסברא מוכח לחלק בכך ודו"ק:

סיימנו בעזהב"ה יום ה' ד' לחודש אב החדש אשר יהפך מהרה מתוגה ויגון, לששון ושמחות, וה' ינהלנו על מי מנוחות, להתחיל ולסיים ספרים אחרים ולחדש דברים נכחות, אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף