חתם סופר/שבועות/מה/א

חתם סופר שבועות מה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שהפירות בידו ידו על העליונה ופי' רש"י דארישא לחוד פליג והיינו משום דס"ל לרש"י דלא מטעמא בידו לחוד פליג ר"י משום דמוחזק בפירות ואם כן ה"ה בסיפא שהחנוני מוחזק אלא משום דאין דרך חנוני להקיף ומ"מ לא אמרינן שגם בסיפא יקח הבעה"ב מה"ט שאין דרך חנוני להקיף ומסתמא כבר שילם הבעה"ב הפירות שלקח תוך ביתו ז"א דבסיפא הפירות ביד החנוני והוא רוצה להוציאם מידו ור' יהודה תרתי בעי פירות בידו ואין דרך חנוני להקיף לכן בעי החנוני שבועה בסיפא ובשבועה מיהת נפטר ונקט ר' יהודה בחנוני טעמא דפירות בידו וסמך מאידך טעמא דקאמר גבי שולחני אין דרך כו' וכן בשולחני נקט הך טעמא וסמך נמי אמאי דאמר לעיל בחנוני דתרווייהו צריכי אהדדי וכ"כ בספר המאור להדיא ע"ש הארכתי קצת בזה מפני שנתקשה הש"ך בזה ודע בפירש שחידש הש"ך כבר דחיא חכם צבי בהגהת ט"ז ובספר התומים ע"ש:

דמשתבע שקיל נ"ל ע"ד דמדקדק להקשות דמשתבע משום דאשכחן דתיקון רבנן שבועות היסת שהוא נשבע ונפטר אע"פ שמן התורה פטור בלא שבועה כח ב"ד יפה לתקן לו שבועה וכן מצינו בחשוד דמחויב שבועה מדאורייתא מ"מ תקנו שיהיה אידך נשבע ונוטל אבל זה לא מצינו שיתקנו שבועה מחדש וגם נשבע ונוטל לכן קמתמה דמשתבע ושקיל והא"ש דפירש"י בב"מ תקנות קבועות בלשון רבים משום דקאי נמי אנגזל ונחבל וחנוני ולא חשיב נמי חשוד והיינו כנ"ל דאחשוד לא הוה רק תקנה אחד שיהיה נשבע ונוטל מיהו התוס' דהתם חשבי נמי חשוד ואולי משום חשוד דרבנן דהוה נמי תרי תקנות שיהיה זה חשוד כלל ושיהיה שכנגדו נשבע ונוטל:

ועיין פרש"י דב"מ מה לשון תקנות קבועות. ולולי דבריו הייתי אומר לפי המסקנא נקרא תקנות קבועות משום שהנהו תקנות נקבעו במקום אחר ומשם למדו לכאן כאשר אבאר דבפוגמת כתובתה אמרינן דנשבעת משום דמפרע לא דייק ורמי שבועה עלה כי היכי דתידוק נמצינו למדין כל היכא דלא דייק בעי שבועה וה"נ טרוד הוא בפועליו ואינו מדייק אלא דהכי טרוד כ"כ עד שא"א לו לשבע ואם נאמר שיפטר נמצא השכיר יוצא בפחי נפש ואליו הוא נושא נפשו ואי נאמר שיטול בלא שבועה הנה מצינו בע"א מעידה שהיא פרועה תקנו שבועה להפיס דעתו של בעל ה"נ יש לתקן להפיס דעתו של בעה"ב והשתא הנך תקנות קבועות הם במקום אחר והיינו בפוגמת ועד מעידה שהיא פרועה ודו"ק: והתוס' כ' בשמעתין דה"ל ברי ושמא גמור עי' מ"ש בד"ה וניתיב ליה כו' ובד"ה אפי' כו'. וצ"ע לפמ"ש תוס' בב"ק התם וכן בכתובות י"ב דלא אמרינן ברי עדיף אלא בברי טוב ושמא גרוע ע"ש והכא ברי גרוע הוא ושמא טוב דהשכיר יודע שהבעה"ב טרוד בפועליו ולכן טוען ברי והשמא טוב דלא ה"ל למידע מפני שטרוד בפועליו:

גם מ"ש דה"ל איני יודע אם החזרתי צ"ע לפמ"ש פ"י בבא קמא הטעם דאינו יודע אם החזרתי משום דלא שייך אוקי ממונא אחזקה והיינו חזקה מה שביד אדם הוא שלו דהרי מעיד על עצמו שהיה בידו מה שאינו שלו שהרי מודה שהלוה ממנו ע"ש והכא לא שייך זה דמעולם לא היה בידו מה שאינו שלו דשכירות אינו משתלמת אלא בסוף והבעה"ב טוען שמיד בתשלום עבודתו שילם לו ולא היה בידו מה שאינו שלו והדרין לכללין אוקי ממונא בחזקת מרא ודו"ק:

גם מ"ש בסוף ד"ה וניתב ליה כו' רבנן מיהא חשיב ליה כודאי שכח עכ"ל סתרו עצמם למ"ש לקמן ד"ה מתוך שיכול לומר לא שכרתיך כו' בסוף הדיבור ומחמת שסבור שפרע טוען ברי כו' משמע שבאמת אינו יודע אי פרע ומשקר וטוען ברי וצע"ג בכל מ"ש. עי' היטב ואין פנאי להאריך:

וליתב ליה מעיקרא. פי' בעדים דהשתא ליכא למימר טריחא ליה מילתא כיון דבלא"ה ע"כ איכא עדים בשכירות דאל"ה נאמן בעה"ב כדלקמן ולא ניחא לי לפרש מעיקרא אינו טרוד בפועליו חדא מ"ש אי משלם לכל פועליו מעיקרא אם כן מיטרד נמי מעיקרא ותו דאם כן מה עלה על דעתו להקשות א"ה אפילו קצץ נמי דהא קציצה מעיקרא הוה אלא ע"כ דהוה ס"ד מעיקרא נמי טרוד והכי מקשה דליתב ליה בעדים מעיקרא כנלע"ד:

וזהו דלא כמ"ש פ"י בב"מ שהעלה דהאי ששכרו בעדים דקאמר הש"ס לקמן לא שכרו בעדים ממש שזהו מלתא דלא שכיחא כלל ולא עבדינן תקנתא בשביל זה אלא איכא עדים שראוהו עושה מלאכה אצל בעה"ב והיינו חביריו הפועלים דאית ליה לבהע"ב פועלים טובא עושים עמו מלאכה. ובזה ניחא לי לישב קו' תוס' לקמן בשמעתין ד"ה רישא וסיפא בראיה וכו' דלפי דבריו לק"מ דאיכא עדים ששכרו והיינו חביריו הפועלים ואינהו לא ידעי כמה קצץ. משא"כ באומן שהוא לוקח כלי בעה"ב לביתו לתקנם ואין כאן פועלים אחרים עמו ולא משכחת עדי שכירות אלא ששכרו ממש בעדים ואם כן מסתמא ידעי נמי הקציצה וא"ש קושיית תוס' מש"ס דב"ב ע"ש והדברים נכונים מאוד מ"מ לפמ"ש קשה מאי מקשה הש"ס וליתב ליה מעיקרא פי' בעדים ששכרו לפניהם והא לפי הנ"ל לא שכרו בעדים אלא הפועלין הן הן עדיו וא"ל ליתב ליה מעיקרא בפני הפועלים דאם כן מ"ש מעיקרא מ"ש בסוף כיון דלעולם לא ישלם אלא זה בפני זה ולא שייך טריחא מילתא. ויש לומר דהרי עכ"פ בפועל אחד ששכרו בעדים נמי עקרוהו משום לא פלוג כמ"ש תוס' ואהא שפיר טריחא מילתא כ"א מעיקרא דאיכא עדים בלא"ה כיון ששכרו בעדים:

ועדיין צ"ע כיון דאיכא פועלים הרבה מצי למיתב ליה בסוף בפני עדים בלא טירחא דלפי פ"י הן הן עדיו וא"כ עיקר התקנה שלא לצורך ומשום פועל אין לתקן שום תקנה וצ"ע:

א"נ קאמר וליתב ליה מעיקרא ואז יהיה הבעה"ב התובע שיעבוד עבודתו שכבר שילם ושכיר הנתבע ונשבע ונפטר ולא צריכין לתקן נשבע ונוטל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף