חתם סופר/שבועות/כה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png שבועות TriangleArrow-Left.png כה TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמ' אמר אביי ומודה רב כו' צריך להבין מאי ענין הודאה זו לפלוגתתם דפליגי בלהבא וההודאה בהן ולאו ואפשר משום דאמרינן דלהכי פליג רב בליתא בלהבא משום דאתא מרבויא דקרא ואם כן ה"נ האי שאיני יודע לך עדות לולי מיעוטי דלאחת אתה מחייבו ולא שתים היה מחייב שתים ואז הוה איתא בלאו וא"כ ה"נ דכתיב לאחת ה"א כיון דמ"מ דרשא בעלמא היא לא מודה רב בהא קמ"ל. והא דקאמר ידעתי ולא ידעתי העדתי ולא העדתי מחלוקת נלפע"ד דאשמועינן דאף ע"ג דהעדתי איתא שפיר בלא העדתי ואיתא נמי בלהבא אעיד מ"מ כיון דלא העדתי ליתא בלהבא גם בהעדתי לא מחייב ודו"ק:

אימא במזיד מחייב חדא בשוגג מחייב תרתי כו' צ"ע איך עלה כן על דעת הנהו רבנן ואולי משום דאיכא תרי גוונא שוגג בשבועות בטוי לשעבר חדא שנעלם ממנו ממש ולא ידע אלא בעשה ואידך שלא נעלם ממנו אלא הקרבן וזהו קרוב למזיד וחייבו רחמנא בשבועות טפי מבשאר איסורים משום דחידוש הוא כמבואר לקמן כ"ו ע"ב ובתוס' ד"ה אפי' כו' והיינו דאמרו רבנן דהכא ולא מזיד גמור כוונו כ"א כנ"ל ואביי לטעמיה אזיל דס"ל במסכת שבת ריש פרק כלל גדול דלא משכחת שבועות בטוי כ"א שישגוג גם בלאו שבה ושפיר קאמר אי במזיד איכא תרתי ודו"ק. ועי' מ"ש לקמן אי"ה בישוב דעת הרמב"ם:

מכלל דאביי סבר איתא לשבועה בעולם בכאן רבו הפירושים עי' היטב והרז"ה פי' דקו' הש"ס מה צורך לאביי לשנויי דלהכי אפקיה רחמנא לחייב אמזיד כשוגג תיפוק ליה דאיצטרך לפוטרו בשבועה שאני יודע משום דליתא באינו יודע ע"ש. והקשני ידידי המופלא מהרמי"י נ"י דלמא מ"מ הוצרך לשנויי משום דר' יהודה בן בתירא דלית ליה לאו והן ולהבא ולשעבר. ולמאי הלכתא אפקא רחמנא ע"כ לחייב במזיד כשוגג:

ונלע"ד לישב דלכאורה קשה מאי קושיי' למאי הלכתא אפקא דלמא בנשבע לא אעיד לך לא היה מתחייב משום דה"ל נשבע לבטל המצוה ולא ביטל דפטור לכ"ע ולהכי איצטרך קרא לחייבו וצ"ל דאי לאו קרא דשבועות העדות דונשא עונו לא הוה ידעינן כלל דלא אעיד לך הוה נשבע לבטל כ"א כמו שלא איטיב לך דלקמן כ"ז ע"ב דקיי"ל דאיתא בלא איטיב ודוקא להרע לאחרים הוה נשבע לבטל וא"ש ואם כן לריב"ב דס"ל לקמן דנשבע להטיב לאחרים ליתיה בלא איטיב אם כן ל"ק כלל למאי הלכתא אפקא ולק"מ וא"ש:

הדר ביה אביי מההיא כו' זה לשון הרמב"ם פרק ט' מהל' שבועות הלכה י"ד כל מקום שאמרנו פטור פטור משבועת העדות אבל חייב בשבועת בטוי כו' אבל הנשבע בשבועת העדות אע"פ שנשבע על שקר ואע"פ שהוא מזיד אינו חייב משום שבועת בטוי אלא משום שבועת העדות בלבד שהרי הכתוב הוציא שבועות העדות מכלל שבועות בטוי לחייב המזיד בה כשוגג בקרבן אבל לא במלקות שנאמר לאחת במין אחד ממיני שבועות אתה מחייב הנשבע ואי אתה מחייבו בשני מינין עד שיהיה חייב בדין שבועות העדות ובדין שבועות ביטוי עכ"ל ושם בהלכה י"ח פסק הא דאביי ג"כ דשבועה שאני יודע לך פטור משום דליתא באיני יודע לך ע"ש. וע"ש בכ"מ ובלח"מ ולא אאריך בקושייתם:

והנלע"ד דהא צריך להבין מה עלה על דעת הנהו רבנן דלאחת קאי אמזיד וכבר ישבתי בזה לעיל. והנה יש לומר כעת כך דקשה לכאורה אאביי איך לא הוה ס"ל דדבר שהיה בכלל ויצא לידון כו' והוא אחד מי"ג מדות וצ"ל דאביי ס"ל דלא יצא מכלל שבועות בטוי בשוגג כלל דעדיין חייב קרבן עולה ויורד ולא נקרא יצא מכלל אלא מכלל שבועות בטוי במזיד יצא שחייב מלקות והכא חייבו רחמנא קרבן והיינו דקאמר הש"ס מכלל דאביי סבר איתא לשבועה בעולם פי' מדלא ס"ל דיצא מכלל וזהו פשוט בכוונת הרי"ף מדאיצטרך קרא דלאחת ולא שנים כדרבא משום דבר שיצא מהכלל ש"מ דלא יצא מכלל בטוי בשוגג לדידיה הבן זה. והנהו רבנן הכא אקשי ליה לאביי דלמא לאחת אתא למעוטי ממלקות דמזיד ולהורות דאינו מחייב אלא משום שבועה אחת ולא משום ב' שבועות זדון עדות שבקרבן וזדון בטוי דבמלקות ע"ז משני דא"א דאי במזיד מי מחייב שתים דלהכי יצא מכלל מזיד ואי אתה יכול להחזירו לכללו אבל רבא ס"ל כקו' הנהו רבנן דלאחת קאי לפוטרו ממלקות במזיד דלא נימא דקרא בא להחמיר עליו בקרבן ולא להקל לפוטרו ממלקות אבל בשוגג לא צריך קרא דיצא מכללו ואי אתה יכול להחזירו ואם כן לרבא נתקיימו דברי אביי הראשונים דהנשבע שאני יודע לך עדות פטור דליתי' באיני יודע לך דיצא מכלל שבועות בטוי לגמרי וא"ש פסקו של הרמב"ם כרבא לגבי אביי והיינו דדקדק וכ' אע"פ שנשבע על שקר אע"פ שנשבע במזיד פי' לא מיבעיא בשוגג דה"ל דבר שיצא מהכלל אלא אפי' במזיד נמי פטור ממלקות מדכתיב לאחת כרבא ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף