חתם סופר/שבועות/ג/א

חתם סופר שבועות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוס' ד"ה ועל הזקן ב' מכאן כו' ואפילו איסורא דרבנן ליכא כו' משמע דלדידיה ניחא כו' צ"ע דילמא ה"ק לדידי בגדול המקיף הקטן ליכא אלא איסורא דרבנן אם כן באשה אפי' איסור דרבנן ליכא ופשיטא דאשה מגלח להו אבל לדידך דבגדול המקיף הקטן איכא איסורא דאורייתא א"כ באשה איסורא דרבנן מיהת הוה וצ"ל דפשיטא להו דאשה המקיף הגדול אסור מדאורייתא כשיטת תוס' דנזיר ואם כן הוה גזרינן ואסרינן לגדול להקיף הקטן ה"ה היה לנו לאסור אשה מדרבנן כיון דמדאורייתא דינם שוה וא"ש אך לפ"ז קשה קו' מהרש"א ממ"ש לקמן במצורע ימתין עד שימצא אשה ונכרי הלא אשה נמי אסורה להקיף כמו איש ותי' לא שייך הכא כלל ועי' בסמוך:

בא"ד מדלא קאמר איש דאמר לקטן או נכרי אקיף לי גדול כו' צ"ע דהא התם מטעם שליח לדבר עבירה אתאינן עלה וקיי"ל אין שליחות לנכרי ולקטן וכ"כ תוס' התם בב"מ להדיא גבי מסר את הבערה ביד חש"ו ע"ש ונ"ל דס"ל כדמשמע לי מס' שיטה מקובצת שם דלפעמים מחייב שולחו אפי' בלא שליחות מפני שפשע וע"י נעשה המעשה הלז ע"פ צוואתו ושפיר הקשו תוס'. ובהכי ניחא נמי מאי דקשי' לכאורה אי אמר להקיף הגדול ואי אמרינן נמי שלוחו כמותו ה"ל כאלו הגדול בעצמו מקיפו וה"ל המקיף והניקף שניהם בני חיובא. והא"ש דאין שליחות לנכרי לענין זה להיות כמותו כאלו הוא הקיפו רק שחייב שולחו מטעם פשיעותא. והא"ש נמי קו' המהרש"א דלא הוה מצי למנקטי אשה משום דיש לה שליחות והרי היא כמותו ושניהם בני חיובים ויש ליישב בזה נמי קצת מה שהקשתי לעיל בסמוך. ועי' עוד בסמוך:

בא"ד אפשר לקיים שניהם דאין שם אשה ונכרי כו' עי' מהרש"א וכבר כתבתי לעיל בסמוך. ולפע"ד עי' ביו"ד סי' קפ"א בש"ך ססק"ח משמע דהקפה חמור מהשחתה גבי אשה א"כ יש לומר דנהי דאשה אסורה להקיף מדאורייתא מ"מ מותרת להשחית לרב אדא בר אהבה ושפיר כ' תוס' דעכ"פ ימתין המצורע אולי ימצא אשה להשחתת זקנו ולא צריכין לומר דפליגי תוס' דהכא אתוס' דנזיר ומיושב קושית המהרש"א וגם מה שהקשתי לעיל בסמוך ודוק:

ובמה שכ' תוס' כאן והוכיחו אע"פ שאם ימתין ימצא אשה מ"מ עשה דוחה ל"ת דלא אפשר לקיים שניהם עכשיו עי' בזה ר"פ ר"א דמילה בתוס' דמתני' ומפרש"י שם ומ"ש בחי' שם ודוק:

ד"ה אי כו' וא"ת תקשי ליה נמי ידיעות כו' וקשה דילמא אין ה"נ דקשיא ליה ידיעות והא דמקשה מרישא דעדיפא ליה למפרך מרישא וא"ל דמשבועות אכתי איכא למימר ב' שהן ד' אזרוק ולא אזרוק. וצ"ל דסמיך אמתני' דפ"ג א"כ עדיפא ה"ל להקשות מידיעות ממתני' דהכא לחוד זה אינו דא"כ לבתר שתירצו תוס' דאיכא למימר ידיעת בית רבו שמיה ידיעה מאי הקשו ממתני' דפ"ב אה"נ דקשה מפ"ב מיהו מרישא דשבועות עדיפא למיפרך. וצ"ל דעיקור קושייתם דלא משני הש"ס מידי דלמלקות קאמר דעכ"פ קשיא ידיעות:

גמ' אי ר"ע האמר אינו חייב אלא על העתיד לבוא ויש להקשות דלמא בהעלם טומאה לחוד משכחת לה ב' שהן ד' ב' ידיעות בתחלה וב' בסוף עי' לקמן רפ"ב ולעיל ב' ע"א תוס' ד"ה ידיעות כו' וצ"ל נמי דסמיך ג"כ אמתני' דפ"ב דקתני להדיא ידיעות ב' שהן ד' וקחשיב העלם מקדש וקדש. והא"ש דהנך ב' קו' בין לר' ישמעאל בין לר"ע אפירקין דלעיל סמיך וק"ל:

תוס' ד"ה מהן לחיוב מהן לפטור אהאי שינויי ואשינויי דמלקות ה"מ למפרך מסיפא דמוכח דמתני' לענין קרבן עכ"ל לפע"ד נ"ל הפי' מסיפא דמסיפא דהכא דקחשיב כל אופני כפרת טומאת מקדש וקדשיו ולא קחשיב נמי במה יתכפר מי שידע הטומאה ונעלם ממנו מקדש או קדש אלא ע"כ דגם המה בכלל קרבן עולה ויורד הם וכבר נשנו בשנים שהן ארבע ברישא ולק"מ מה שהקשה המהרש"א ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף