חתם סופר/פסחים/סא/ב

חתם סופר פסחים סא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איזה חידושים בסוגי' דמולין וערלים:

ר"ש אתא לקמי' דר"י א"ל ניתני לי מר ס' יוחסין א"ל מהיכן את א"ל מלוד והיכן מותבך בנהרדעא א"ל אין שונין לא ללודים ולא לנהרדע' פירש"י שאינן מיוחסין כו' שקל קלא פתק בי' כו' כי שקיל ואזיל א"ל רבי מה בין לשמו ושל"ש לאוכליו ושלא לאוכליו א"ל הואיל וצורבא מרבנן את תא ואימא לך לשמו כו' ע"ש בפסחים ס"ב ב'. במכילת אפ' בא במכסת נפשת אין מכסת אלא מנין שישחטנו למנוייו כו' ת"ל לפי אכלו תכסו שנה עליו הכתוב לפסול ד"א במכסת נפשת ריבה לפי שנאמר איש אין לי אלא איש אשה טומטום אנדרוגנוס מניין ת"ל במכסת נפשת ריבה כו' תכסו על השה ר"י לשון סורסי היא זו כאדם האומר לחבירו כוס לי טלה זה עכ"ל המכילתא ומשמע מהמכילת' דהני תרי לישני פליגי דלישנא קמא דלא דרש לשון סורסי מוקי במכסת ותכסו תרוי' למנוייו לעכב ולישנא בתרא דדריש לשון סורסי א"כ תכסו לא משמע מנוייו ה"ה במכסת נמי לא אתא למנוייו דאין לומר דמודה דמכסת אתא למנויו ומנפשות מרבה נשים מדכתיב נפשת לשון רבים דא"כ מאי ד"א דקאמר דלמא לישנא קמא נמי מודה בי' אע"כ כולי' להכי הוא דאתא וא"כ קשה לי תרתי חדא וכי להך לישנא בתרא לא יהי' מנוי' מצוה כלל ולא לשתמיט תנא בשום דוכתא דס"ל הכא דאפי' מצוה נמי לא הוה תו קשי' לן הא הוכיחו תוס' בפסחי' ס"א א' ד"ה ר"א דמאן דדרש לשון סורסי מודה לת"ק דתרווייהו שמעי' מיני' לשון סורסי ומנויו מדלא אשכח רב תנא דס"ל אכילת פסחים לא מעכבא אלא ר"נ ולא מוקי לי' כר' ש"מ דמודה והא לא קשי' מדוע לא מוקי לי' כר"י דמכילתא הלז ז"א דמה לי ר' נתן מה לי ר' יאשי' וע"כ לא קשי' להו אלא משום דבש"ס גריס רבי והוא סתמ' למשנה ועדיף לאוקמא מתני' כוותי' אבל הא קשי' מנ"ל לרב דרבי מודה לת"ק דלמא ס"ל כר"י דמכילתא ואי פשיטא לרב דתרתי שמעי' מיני' א"כ מנ"ל לבעל מסדר המכילתא דר"י פליג את"ק דידי' דלמא ס"ל נמי כוותי' וחוץ לענינ' יש ליישב ק' זו כך בשנבין אי נניח דמאן דדריש לשון סורסי מודה לדינא לעכב במנוייו א"כ מ"ט נאיד מסברת ת"ק דשחיטה נפ"ל מדכתי' בההוא ענינא ושחטו אותו כפרש"י בשמעתין וי"ל דהך ושחטו אותו כתי' ב' פסוקים אחר הפסוק איש לפי אכלו ורבי לטעמי' דמשמע בשבת ל"ב ב' דלי"ל מקרא נדרש לפני פניו עש"ה וע"כ דרש לשון סורסי משא"כ ת"ק מצי סבר מקרא נדרש לפני פניו ולא צריך לשון סורסי כ"ז א"ש לרבי אבל במכילתא דגרסי' ר' יאשי' דלא מצינו לי' דסבר אין מקרא נדרש לפני פניו ומסתמא ס"ל כהלכתא דנדרש לפני פניו דהכי קי"ל כר' יוחנן דאית לי' הכי בחולין קי"ח ב' וא"כ במאי פליג את"ק אי לאו דבדינא פליגי דלא מפיק מהאי קרא מנויין כלל אבל לענינינו נתרץ אי"ה הכל בחדא מחתא:

הרמב"ם פ"ב מה' ק"פ פסק דזרק ע"מ שיתכפרו בו מולין וערלים פסול וכן השוחט למולין ע"מ שיתכפרו בו מולין וערלים פסול אבל שחט לאוכליו ע"מ שיתכפרו בו שאינם אוכליו כשר והק' עליו הראב"ד דזהו לפי הה"א דס"ל לרב חסדא דזריקה אפי' מקצתה פסלה אבל למסקנת רב אשי ל"ש שחיט' ל"ש זריקה לא פסל עד דאיכא כולה ערלה ומ"ש הכ"מ דרב אשי בדרך דלמא קאמר אינו מובן דהא מסיק אלא אר"א כו' משמע דדחי סברא קמייתא ומ"ש הלח"מ דאין קי"ל כמ"ד כל כולה משמע ומייתי ראיות טובא וממילא אדחי' דרב אשי צ"ע ארב אשי גופי' מאי מקשה דלמא כו' ומסיק אלא בהאי קרא קמפלגי ואמאי הא קמ"ל כל כולה משמע ושפיר פליגי בקרא דכל ערל ונהי דכ' רש"י ותוד"ה דלמא כו' דהקו' היא דברייתא מצי אתי' כמ"ד כל כל דהו וכן מורה לשון הברייתא כמ"ש תוס' מ"מ ה"ל לאסוקי דבהאי קרא פליגי בלא ברייתא בשגם גוף הדבר צ"ע טובא הא רבה גופי' קאמר מנא אמינא לה ומייתי האי קרא איך השיאו רב אשי לדעת אחרת תו צריך להבין בדעת הרמב"ם דמחלק בין מולין וערלים לאוכליו ושלא לאוכליו ודלא כדעת התו' כמ"ש הלח"ש מנ"ל הא לחלק בכך וע"ד הפשוט י"ל דס"ל השתא שחט ע"מ לזרוק לערלים פסול מכ"ש זורק גופי' דפסול וא"כ קשה האיך אמרי' דאין מחשבת אוכלין בזריקה אע"כ שלא לאוכליו לחוד וערלים לחוד וא"ש ויש להוכיח דעת הרמב"ם דהתי"ט דקדק במתני' דנקט מולי' וערלי' אוכלי' ושלא לאוכליו וא"כ ה"ל למנקט נמי ברישא טהורי' ואח"כ טמאי' ובמתני' גרסי' איפכא לטמאים ולטהורים ומסיק דלקמן במתני' ע"א ב' באמת גרסי' בירושלמי טהורי' ואח"כ טמאי' ע"ש וצריך להבין מ"ש דשם גרסי' טהורים ברישא והכא טמאים ברישא וי"ל דבמתני' דלעיל תנן לשמו ושל"ש פסול ומסיק דהיינו שחט לשמו ע"מ לזרוק של"ש דאלו שחט לשמו וזרק שלא לשמו כבר תנא לי' רישא אע"כ דהיינו שחט לשמו ע"מ לזרוק שלא לשמו פסול וע"ש בהרע"ב ז"ל וא"כ משנתינו דקתני לאוכליו ושלא לאוכליו כשר לא הוה דומי' דלשמו ושל"ש דלעיל דהא ליכא לפרושי לאוכליו ע"מ שיזרק שלא לאוכליו וכן בערלים דהא קי"ל כר"ח דפסול כה"ג ואיך תנן כשר אע"כ דמשנתינו מיירי דשחיטה גופי' הוה למולין וערלי' דכיון דפתיכי בי' מולין כשר כמ"ש תו' ולא הוה דומי' ובלא"ה אמרי' לעיל דמשנתינו לא הוה דומי' לדלעיל והשתא אי הוה נקט הכל בסדר א' לטהורי' ברישא ה"א דמשנתינו מתפרשת כדלעיל שחט ע"מ לזרוק ואפ"ה כשר כרבה לכן תנן פ"א איפכא לטמאי' ולטהורי' דליכא למימר שחט לטמאי' לזרוק לטהורים דכשר דז"א דהא שחט לטמאים לחוד וליכא מאן דמכשר בכה"ג ואין לומר ליתני כולי' מתני איפכא לערלי' ולמולי' שלא לאוכליו ולאוכליו ז"א דנהי דלא הוה אפשר למיטעי דמיירי בשוחט ע"מ לזרוק כרבה מ"מ לא מוכח נמי כר"ח והי' הדבר בספק אבל השתא מוכח כר"ח דפסול והשתא מיושב מאי דמייתי רבה מנא אמינא לה מברייתא ולא מייתי סתם מקרא דכתי' כל ערל וקי"ל כל כולי' משמע וזאת מיעוטא למעט זריקה והא"ש דממתני' מוכח דלא כוותי' ואי לאו דאשכח תנא דס"ל כוותי' להדי' לא מצא ידיו ורגליו בב"ה וא"ש דרב אשי דחי לי' באפשר ודלמא משום דכיון דלא מוכח בברייתא כוותי' א"כ המתני' עומדת נגדו כראי מוצק ולפ"ז לא נדחה רק סברת רבה ומש"ה נאיד דפליגי בפלוגתא אחריתי אבל מ"מ כ"ע מודה לסברת ר"ח דמקצת ערלים פסלי בזריקה דאע"ג דרב אשי קאמר ל"ש בזריקה ול"ש בשחיטה היינו דברייתא מצי ס"ל הכי כמ"ד כל דהו ואין ראי' לרבה נגד המתני' אבל דינו של ר"ח אמת דקי"ל כמ"ד כולה משמע ומיושב מאי דפסק הרמב"ם דלא כק' רב אשי ומיושב נמי במתני' דלקמן גרס הירושלמי איפכא משום דהתם תו ליכא למטעי בשום דין דכבר נשמע ממשנתי' זאת דשוחט ע"מ לזרוק פסול וממילא דחייב עלי' בשבת כמבואר לקמן דמשנה שאינה צריכה היא לקמן ולא קתני לה רק משום סיפא ומיושב נמי מה דמחלק הרמב"ם בין אוכלי' למולי' דאל"ה היא גופי' קשי' כיון דבמתני' דלעיל נקט לשמו ושל"ש פסול וכוונתו שחט לשמו ע"מ לזרוק של"ש ובמשנתי' נקט לאוכליו כו' נקט כשר וכוונתו דפתיכי בשחיטה גופי' ה"ל למיתני גם כאן פסול ויתפרש אשוחט ע"מ לזרוק כדלעיל אע"כ דשוחט ע"מ לזרוק דפסול ליתנהי בכולהו בבי דוקא בערלים אבל בשלא לאוכליו כשר בכה"ג לכן נקט היכי דפתיכי בשחיטה גופי' ב' מחשבות דכשר בכל המחשבות:

אמנם לפ"ז קשה כיון דלפי הנ"ל לא פליג הרמב"ם אשינוי דרב אשי א"כ ה"ל לאתויי הך פלוגתא דונרצה לו לכפר עליו בשוחט לערלי' שאינן מנוי' ולמיפסק או כרבה או כר"ח ודוחק לומר דסמך עצמו הואיל ופסול למנוייו ערלים מכ"ש שלא למנויו וכמ"ש תוד"ה כי לי"ל בסוה"ד ע"ש ז"א דהא מ"מ בש"ס מסיק לרבה פסול למנויו וכשר שלא למנויו תו ק' מנ"ל מן התורה לחלק בין אוכלי' למולין כיון דפשטי' דאיש לפי אכלו קאי נמי למולי' וערלים וכמ"ש תוד"ה שחטו כו' א"כ מנ"ל מן התורה לחלק בכך. בתחי' ניישב ק' תוד"ה רבה אמר כו' דנילף ק"ו משינוי בעלי' לפסול שוחט ע"מ לזרוק ומה שתי' תו' דאיכא למיפרך כו' הלא הם בעצמם דחו זה דא"כ היא גופיה נילף דזורק לשם פלוני יהי' פסול וממילא מופרך נמי מה שתי' תוספות דרבה מפיק לי' מקרא דכתי' זאת הא רבה קאמר ומאי קולא דזריקה דאין מחשבת אוכלין בזריקה והשתא דאמרי' היא גופי' נילף דיש מחשבת אוכלין בזריקה תו ליכא למדרש מזאת מיעוטא לשוחט ע"מ לזרוק וק' תוס' במ"ע ומה שתי' שכן פוסל בכל הקדשים אינו נכון דאינו פוסל כ"א בפסח וחטאת דבשארי קדשי' אינו אלא למצוה ולא לעכב ומסתמא שלא לאוכליו נמי איכא מצוה בכל הקדשים שלא להביאן לבית הפסול ונמצא ק' תו' במ"ע:

ליישב ק' תו' ניישב תחלה מדוע לא מקשה תו' בקיצור כי היכי דניקש אוכלין למנוי' לפסול בשוחט שלא לאוכליו ה"נ ניקש למנוי' לענין שוחט ע"מ לזרוק שלא למנויו דפסול משום שינוי בעלים ה"ה בשלא לאוכליו יפסול דהא אין היקש למחצה ועמ"ש תוד"ה ואיתקש כו' וי"ל דהא דפסול שלא לשם בעליו בפסח היינו מדאתקש לשלמים וכתיב נמי קרא ואמרתם זבח פסח היא ילפי' מיני' דפסול עי' בזבחים ז' ב' מסקנת ר"א שם וא"כ ה"ל דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש ולק"מ וזהו כוונת תו' לעיל ד"ה ואתקש כו' אכל מק"ו מקשו תו' שפיר דקי"ל בפ' איזהו מקומן דלכ"ע דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו ומקשו שפיר ולפ"ז מיושב ק' תו' דלכאורה ק' מ"ט דכתב רחמנא עיכובא במנוי' במכסת ותכסו וילפי' מיני' אוכלי' לא לכתוב מנוי' כלל ולכתוב עיכובא באוכלי' ונילף מנוי' מיני' בק"ו השתא אוכלי' דלא פסל בע"מ לזרוק פוסל בשוחט דהא כתיב עיכובא גבי' מינוי' דפוסל בע"מ לזרוק מזבח פסח הוא והקישא דשלמים כנ"ל מכיש דפוסל בשוחט שלא למנוי' אע"כ מדלא כתיב הכי ש"מ דחשש רחמנא דנילף נמי ק"ו איפכא אוכלי' ממנוי' לפסול בשוחט ע"מ לזרוק שלא לאוכליו אע"ג דסתרי אהדדי מ"מ קי"ל דאמרי' ק"ו וכה"ג כמבואר בחולין כ"ג ב' תוד"ה ותהא כו' וה"א דיהא שוחט ע"מ לזרוק שלא לאוכליו נמי פסול לכן כתיב עיכובא במנוי' וילפי' אוכלי' בהקישא ולא מצי למילף מני' שינוי' בעלים בהך הקישא דה"ל דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש כנ"ל ומיושב ק' תו'. ובזה נבוא נמי ליישב מה שהקשינו לעיל ארב אשי דמקשה דלמא כל דהו משמע והאנן קי"ל כולה משמע גם ליישב ק' תו' לקמן ד"ה כתב רחמנא שהק' תימא לשתוק מכל י"ל דהנה מבואר בכמה דוכתי דהא דקי"ל כל כולה משמע היינו משום דאי לא הוה כתיב כל הוה מפרשי' אפי' מקצתו אתי כל עד דאיכא כולה עי' תו' בכורות ג' א' ובחולין פ' כיסוי הדם ובלח"מ כאן וא"כ אי הוה סברא חצונה הכא דערל יהי' פירושו כולו ערלות דוקא בודאי הוה לן לפרושי כל כל דהו משמט אלא דרבה היה ס"ל דסתם ערל נמי מקצת ערלות משמע ומפרשי' כל כולה ערלות והשתא שפיר מקשה ר"א דלמא כל דהו משמע דהא אי לא הוה כתיב כל נמי הוה ידעי' דמקצת ערלות לא פסלי מדכתיב במכסת תכסו ש"מ דלא נילף אוכלין משינוי בעלים לענין שוחט ע"מ לזרוק דלא פסיל מכ"ש שוחט לאוכליו ושלא לאוכלי' דכשר דפתיכי מולי' בשחיטה דעדיף טפי כמ"ש תוד"ה ר"ח כו' וא"כ מוכח מקצת אוכלי' לא פסל' וה"ה למקצת ערלים דמ"ש אוכלי' מערלים וא"כ אסברא חצונה ידעי' דערל כולה ערל משמע ואתא כל לאפוקי ממשמעותי' דאפי' כל דהו נמי פוסל וה"א דאפי' אי פתיכי בשחיטה נמי לפסול כתיב זאת עד דאיכא כולה ערל והשתא מוקמי' מיעוטא דזאת בשוחט למולי' וערלי' דפתיכי בי' מולי' בשחיטה ומוקמי' ריבוי דכל דהו אשוחט ע"מ לזרוק ומכ"ש לזורק דפסול מק"ו דשינוי בעלי' ואתא קרא וגלי לן אק"ו דלא נימא כי היכי דלא ילפי' ק"ו באוכלי' ה"ה במולי' קמ"ל ושפיר הק' ר"א ולפ"ז מיושב נמי מה שנתקשה תוד"ה כי לי"ל לקולא כו' שזהו נגד הסברה דלמנוי' גרע משלא למנוי' והשתא לא נצטרך לזה הדוחק בשנבין לפי הנ"ל עדיין קשה מה מקשה ר"א אדרבא אי לא הוה כתיב כל הוה ידעי' מקצת ערלות מק"ו דשינוי בעלים ואתי כל למימר עד דאיכא כולה ואין לומר הא גלי רחמנא במכסת תכסו דלא נילף הך ק"ו באוכלי' וה"ה לערלים ז"א דלמא ה"א אוכלי' הא דליכא למילף משינוי בעלים משום דעיקר דשינוי בעלים נפ"ל מונרצה לו לכפר עליו חברו דומי' דידי' דבר כפרה אף חברו דבר כפרה משא"כ שלא לאוכליו היינו חולה וזקן וקטן שאינם ראוי' לאכול כזית דלאו בר כפרה הוא כלל שאינו ראוי לעשות פסח לכן גלי רחמנא דלא נילף בק"ו משא"כ ערל דהואיל ואי בעי מתקן נפשי' ורבה אית לי' הואיל בכל דוכתא ה"א דשפיר נילף בק"ו דאפי' מקצת ערלות פוסל משום דהוה בר כפרה כ' רחמנא כל עד דאיכא כולה ערלות משום דלא אמרי' הואיל היכא דמחוסר מעשה וא"כ לא מקשה ר"א מידי וי"ל היינו דמשני ר"א דבהאי קרא פליגי ולא כפרש"י אלא כמ"ש ולעולם בכל פליגי אלא פלוגתתם תלי' בהך סברא כמ"ש לרבה כדאמרן ולר"ח אמרי' בהיפוך דמסברא חצונה נמי ידעי' דכולה ערלה בעי' דהרי גלי רחמנא באוכלי' דלא נילף משינוי בעלי' וה"ה לערלים דלי"ל לר"ח הואיל ובעי מתקן נפשי' גלי רחמנא כל אפי' כ"ד ערלה משום דלחומרא אמרי' הואיל ואתא זאת עד דאיכא כולה ערלה ואמרי' כנ"ל דאהני הך קרא והך קרא חד לשוחט וחד לזורק כנ"ל וא"ש פסק הרמב"ם ג"כ אפי' למסקנא דר"א ושפיר נמי דלא מייתי הך דונרצה לו לכפר עליו דלאו פלוגתא אחריתי היא כפרש"י אלא כמ"ש:

ובזה א"ש פי' המכלתא שהתחלנו בו דהאי מאן דפליג את"ק ס"ל כקושיין דלא כתיב שום קרא אמנויין דבמכסת נפשת קאתי לרבות נשים ותכסו הוא לשון סורסי לשון שחיטה אע"ג דכבר כתיב ושחטו אותו שנה עליו הכתוב לעכב באוכלי' אבל במנוי' לא כתיב שום קרא רק ילפי' מק"ו מאוכלי' וה"ה בהיפך ילפי' אוכלי' בק"ו ממנוי' לפסול בע"מ לזרוק ובדינא פליגי ת"ק ור' יאשי' וא"ש הכל:

והשתא נבוא ליישב המאמר שהתחלנו בו דר' שמלאי דשאל מ"ש לשמו ושל"ש מלאוכליו ושלא לאוכליו כוונתו לשמו ע"מ לזרוק שלא לשמו מלאוכליו ע"מ לזרוק שלא לאוכליו דמוכח ממתני' דכשר כמ"ש לעיל בתחלת דברינו וק' מ"ש דה"ל למילף בק"ו משינוי בעלים ואין לומר מדכתיב במכסת תכסו כנ"ל ז"א דלמא תכסו הוא לשון סורסי ומכסת נפשות לרבות נשים ולא כתיב שום קרא אמנוי' ואתי' בק"ו מאוכליו וה"ה בהיפך בשלמא בל"ז הומ"ל דלרבות נשים לא צריך קרא דלא גרע מעבד דכל מצות שהעבד חייב בו אשה נמי חייבת בו וכתיב בעבד ומלתה אותו אז יאכל בו אע"ג דדרשי' אאדון שמילת עבדיו מעכבתו מ"מ פשטי' אעבד נמי קאי וה"ה לנשים ולא צריך במכסת נפשת אלא למנוי' אבל השתא דאמר אין שונין ללודי' ולנהרדעא משום שאינם מיוחסים ומבואר בקידושין ע' ע"ב דמעורבי' מעבדי דבית חשמונאי ודפשחור ב"א ע"ש וס"ל לר"י דאין מוסרי' תורה כ"א למיוחסי' שבישראל (דאין לומר דוקא ס' יוחסין ז"א דהאי ס' יוחסין היינו בריתא דדברי הימים שאינו ענין לכאן) דכתי' תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ולא קהל עבדים א"כ לפ"ז הא דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל נמי ה"א למעוטי עבדי' וע"כ מוקמי' אז יאכל בו למילת עבדיו דוקא וא"כ ה"א דעבדי' ונשי' לא עבדי פסחא ואצטריך שפיר מכסת נפשת לנשי' ותכסו איכא לאוקמי ללשון סורסי ולעכב באוכלין וגילף אוכלין ממנוי' וה"ה בהיפך וא"כ מ"ש לשמו ושלא לשמו מלאוכליו ושלא לאוכליו והשיב פירכות טובא עי' ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף