חתם סופר/עבודה זרה/ע/א

חתם סופר עבודה זרה ע א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קל שיפורי דבי שמשי מכאן הוכיח הרא"ש בתשובה דאפי' בלילה אומר הגוי השתא מידכר חמרא ואתא עב"י וק' על מ"ט השמיטו הרי"ף:

המוצא כיס בשבת בפ' מי שהחשיך מבואר דיותר נקל להתיר ע"י גוי וחמור וחשו"ק מלהוליך פחות פחות מד' אמות ושם מבואר דבמציאה דלא אתי לידי' לא שרי' ע"י גוי א"כ מכ"ש ע"י פחות מד' אמות ורמב"ם פ"ו מהל' שבת וגם בפ"כ ס"ל מציאה ע"י גוי אסור ופחות מד"א שרי וזה קשה לכאורה וכ"מ פ"ו כ' בשם רמב"ן להסביר ע"ש אלא שלא מצא ראי' מש"ס וכ' קרבן נתנאל ר"פ מי שהחשיך שהרמב"ם גרס המוצא ולא המוציא ור"נ המוצא מציאה ע"ש ולכאורה זה מוכרח דאלת"ה דלמא ע"י גוי וחשו"ק אע"כ במציאה מיירי דלא התירו ע"י גוי ורק פחות מד' אמות ודבר זה לא נודע לגוים שאפי' בבהמ"ד אמרו בסתר כמבואר שם ר"פ מי שהחשיך ע"ש:

הנכנס לבקעה מלשון זה משמע דוקא נכנס לבקעה אבל עומד בדרך וספק נכנס לבקעה גם לרבנן טהור ואין לומר טעמיהו דרבנן משום דספק ביאה וגדל כזה גם רבנן מודו דא"כ בע"ז ע' ע"א מנ"ל למימר דשמואל כר"א דלמא ספק ביאה דהתם כספק כניסה לבקעה דמי אלא ע"כ הטעם משום דכשעומד על אם הדרך וספק אם נכנס לבקעה הוה נולד ספק בר"ה אבל כשעומד בבקעה הוה עומד ברה"י והן הנה דברי רמב"ם סוף הלכות שאר אבות הטומאה גבי חנויי וכתב ראב"ד פי' זה חשך ולא אור ועמש"כ כ"מ עיין ותראה דברים נכונים למבין וישרים למוצאי דעת:

שהי' ר"א אומר ספק ביאה טהור וכו' תוס' מס' בכורות כ"ז ע"ב נתעוררו שחז"ל האריכו וקצרו במשנה כי כך סדר המשנה כל שאתה יכול לרבות ספיקא וס"ס וכו' ר"א אומר ס' ביאה טהור ס' מגע טמא ושוב תנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים ר"א מטהר וחכמים מטמאין ותל"מ ובשמעתין האריכו והוסיפו סיפא דמתניתן דלעיל ס' ביאה טהור וכו' ובע"ז ע' ע"א קיצרו ולא הביאו אלא הך דס' ביאה ולא פלוגתא דר"א ורבנן דבקעה כלל, והיינו דשמעתין א"ש דהוה צריך לאתויי משום בקעה משום דקאי אהפסק מצר בין שדה לשדה והי' צריך להוסיף טעמא דר"א משום ס' ביאה דאל"ה אינו ענין לכאן כלל וק"ל. אך בפסחים וע"ז קשה מ"ט מייתי מתניתן דבקעה ולא מתניתן קמייתא דרבנן מחמרי בס"ס ור"א מטהר ס' ביאה ותו קשיא אמתניתן גופי' כיון דמוכח משמעתין דטעמא דפלוגתא בבקעה היינו מטעמא דס' ביאה דמשנה קמייתא א"כ תרתי למה לי והי' נלע"ד ליישב בזה כל דברי רש"י בע"ז ובפסחים ואומר לפי המבואר במס' טהרות פ"ד משנה י"א דאב הטומאה דרבנן ס' א' טמא ס"ס טהור לכ"ע והיינו טומאת בית הפרס דרבנן שדה שנאבדה או נחרש בה קבר והשתא י"ל משנה קמייתא כל שאתה יכול לרבות ס' וס"ס היינו בטומאה דאורייתא מטמאים רבנן ור"א מטהר רק בס' מגע מטמא שהוא הס' האחרון ועוד מקיל בס' א' אם הוא ס' ביאה טהור מטעם שיבואר לקמן אי"ה. ושוב תנן טומאה דרבנן השייך לבקעה כגון שנאבד או שנחרש בה קבר ומיירי סתם בין שדה מליא טומאה ובין לא מליא דר"א מטהר אפילו מליא טומאה דהרי אפי' בדאורייתא מטהר בס' ביאה ורבנן מטמאים אפילו לא מליא טומאה והטעם אע"ג דבדרבנן מטהר ס"ס מ"מ הכא לא מחשיב ס"ס דכל ההפסק שבין שדה לשדה אפי' נחל ושלולית וכדומה לא מיחשבי הפסק לרבות בהן ספיקות אלא דוקא מחיצה וס' נכנס לפנים ממחיצה או לא זה הוי ס' ואם יצרף עוד ספק ה"ל ס"ס אבל הפסק כי האי מחשב הכל חד ספיקא ולר"א אפי' שינוי שם דקרא לה גרגותא דפלניא או מצר וחצב הוי הפסק למחשב בהן ס' ביאה, והשתא במס' ע"ז דלא צריך אלא לאתוי' דשמואל כר"א מייתי רק הא דבקעה ומייתי מהא דמיירי אפי' במליא טומאה מטהר ר"א בס' ביאה וה"נ ביי"נ ודחי ש"ס שם ביי"נ ס"ס הוא ואפי' רבנן מודו בס"ס בטומאה דרבנן ולא מטמאו בבקעה בס"ס אלא משום דלא מיחשבי הפסק שבין שדה לשדה לס"ס אבל בכניסה למרתף ביי"נ מודו רבנן דמיחשב ס' כניסה לס' א' וספק פתחו לשם ממונא לס' שני ומותר, ובפסחים נמי דמייתי מבקעה מס"ס דבדיקת חמץ ס' נכנס מחצר לבית וס' אכלה ומייתי מבקעה מההיא אופן דמיירי מבקעה דלא מליא טומאה והתם הוא דמטמאים רבנן משום דליכא ס"ס ממש כנ"ל אבל הכא בחמץ בכניסה מחצר לבית דמחיצה מפסקת אפי' רבנן מודו והיינו דדקדק רש"י בפסחים וכ' והכא גבי בתים ולא כ' והכא גבי חמץ מה לשון בתים אע"כ רצונו לומר בבית דמפסיק מחיצה בינו לחצר גם לרבנן מחשב ס"ס והשתא אפי' נאמר בס' בדיקה כס' טומאה מ"מ בס"ס לא נחמיר דגם בטומאה דרבנן לא נחמיר בס"ס:

ובטעם פלוגתתם כ' תוס' דר"א ס"ל אין לך בו אלא חידושו ודאי נסתרה וס' אחד ובטעמא דרבנן כ' תוס' דמן הדין אפילו בחד ס' טהור וילפי' מסוטה דטמא וא"כ מה לי חדא ס' מה לי ס"ס ובריש נדה כ' תוס' גבי חד סוטה אע"ג דאיתרע חזקה שהרי קינא לה ונסתרה מ"מ מדאסורה לבעלה בוודאי ולא מטעם ספק ש"מ ספיקא טמא לגמרי פי' כאילו נאמרה הל"מ כל שאינו טהור בוודאי הוא טמא. והשתא י"ל מאן דס"ל ס' דאורייתא בכל התורה לקולא דלא מייתי אשם תלוי אלא היכא דאיקבע איסורא והכא בסוטה נהי דאיכא ריעותא גדולה שזינא לה ונסתרה א"כ מסתייען להחמיר זה שיהיה ספיקא אסור ס"ס כמו בעלמא דאיקבע איסורא אבל לאוסרה על בעלה בוודאי וללקות עליה ע"כ גז"ה הוא וילפינן טומאה מיניה ברה"י דטומאה מדקריא רחמנא ונטמאה וא"כ מה לי ס' א' ומ"ל ס"ס ומ"ל ס' ביאה אך ר"מ לטעמי' ס"ל לא בעי איקבע איסורא לאשם תלוי ובכל התורה ספיקא לחומרא וא"כ אין כ"כ חידוש מה שאסרה תורה ס' סוטה כוודאי כיון דאיכא ריעותא גדולה שקינא לה ונסתרה אבל היכי דליכא אפי' ס' ביאה או היכי דאיכא ס"ס מה"ת לאסור וילפי' מיניה טומאה כי האי גוונא דליכא אלא ס' מגע ולא ס"ס ולא ס' ביאה ובס' ביאה דלא אתי מסוטה טהור לגמרי ואפי' מספק לא טמא דאע"ג דס' דאוריי' מה"ת לחומרא היינו בס' איסורא אבל ס' טהרה היכי דלא אתי מסוטה קיל משאר איסורים כידוע זה מה שנלע"ד בטעם פלוגתייהו נכון:

ועיין פני יהושע בק"א דכתובות הקשה למ"ד ס"ס מטעם רוב ועדיף מחזקה א"כ מאי מייתי תוס' ראי' דחזקה לא מהני דלמא חזקת טהרה דקיל הוא דלא מהני אבל ס"ס דעדיף מהני ולהנ"ל לק"מ דאי הוי ס' טומאה ביש חזקת טהרה טמא מספק משום דחזקה לא מהני הומ"ל דס"ס מהני אבל כיון שהוא כוודאי טומאה ולוקין עליה ש"מ דהכי אמר רחמנא כל שאינו כוודאי טהור יהיה במלקות א"כ מה לי חד ס' מה לי ס"ס כל שאינו בוודאי טהור לוקה עליו:

בזה י"ל פסק הרמב"ם דבסוף אבות הטומאה פסק כרבנן דר"א וע"כ לא גרסי' במס' ע"ז כגירסת ר"ת דא"כ הוה הלכתא כר"א כעובדא דשמואל בנהרדעי אלא ע"כ גרס כגירסה שלפנינו דהוה ס"ס משום דפתחי לשם ממונא והרמב"ם לא פסק בהלכות יי"נ כן ולהנ"ל י"ל דלעולם לא מחשב האי לס"ס וגרס כר"ת דלמסקנא אתי שמואל כר"א ואפ"ה לא פסק כן משום די"ל שמואל לשיטתי' דס"ל בר"פ חרש כר"א דמביא אשם תלוי ולא בעי חתיכה א' משתי חתיכות משו"ה פסק בנהרדעי דלא חמיר יי"נ מטומאה משא"כ לדידן וק"ל:

א"נ י"ל ביישוב פסק הרמב"ם הלכה ז' דס"ל דס"ס משם חד הוא דפתחו לשום ממונא לאו ס"ס הוא בשלמא ס' נכנס וס' נגע ה"ל ב' ענינים אעפ"י שאין הדין משתנה בין זה לזה ועיי' ש"ך סי' ק"י אות י"ב אבל ס' ישראל ס' כותי ואת"ל גוי לשום ממון ה"ל שם חד שמא ניסך שמא לא ניסך אלא בימי שמואל עדיין היה אוכלין חולין בטהרה ואיכא נפקותא לענין טהרה דאם הגנב הוא גוי אפי' לא ניסך מ"מ טימא בהיסט משא"כ כשהגנב ישראל כדאיתא חגיגה בגנבא שנכנס בבית עיי"ש שלהי חגיגה אבל בימי רבא שכבר אזדא להו אפר פרה כמבואר במס' בכורות ע"כ לא היה שוב נפקותא בין ישראל לגוי מחמת ממון וליכא ס"ס ע"כ הוצרך רבא להתיר מטעם רוב גנבי דפומבדיתא ישראל נינהו וכן פסק רמב"ם:

ונ"ל דמהאי טעמא גופיה פסק הטור להיפוך דהיכי לשם ממונא אפי' ברוב גנבי נכרים מהני אע"ג דליכא ס"ס ותמה בש"ך סי' קכ"ט סקכ"ח ע"ש ולהנ"ל י"ל דס"ל להטור דאלו מטעם ס"ס אתאינן עלה לא ה"ל להתיר דשם אונס חד הוא אלא לישנא בעלמא קאמר ש"ס ס"ס אלא רוצה לומר רובא דעלמא אינם מנסכים דהבא לשם ממון אינו מנסך וכל ישראלים אינם מנסכים נמצא רובא גנבי אינם בני ניסוך בכניסתם לגנוב וזה כמעט מוכרח דהרשב"א בתוה"א הקשה מה מועיל רוב גנבי ישראל בפומבדיתא הא רוב דעלמא גוים ורוב וקרוב הולכי' אחר הרוב ותי' דהוה שכונת ישראל שאין דרך הגוים מפסקת וכן בש"ע סי' קכ"ט סעי' י"א וע"כ צ"ל בנהרדעי ה"ה בשכונת ישראל דרך הגוים מפסיק וא"כ ניזל בתר רובא דעלמא ואפי"ה מהני ס"ס וע"כ כנ"ל ועיין בפ"י בק"א פ"ז דכתובות בעניני ס"ס מ"ש אדברי תוס' דשמעתין ולהנ"ל יש לדחות ואין להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף