חתם סופר/עבודה זרה/סג/ב

חתם סופר עבודה זרה סג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חושש משום שביעי' משמע דמיירי בחששא בעלמא ולא ברירא מילתא דיאכלו שביעי' ומעשר ויי"נ ובהא מסקי' דלא אסר אלא במקדים דינר אבל צאו ואני פורע שרי אבל אם א"א אלא שיאכלו איסורא אפי' צאו ואני פורע אסור וכן הוא להדי' בתוס' כתובות ע' ע"ב ד"ה ופרנס וכו' וזה דעת מג"א סי' ת"נ סק"ח אלא לפ"ז החולקי' ס"ל אפי' אמר בהדי' קנו חמץ ואני פורע נמי שרי ודלא כתוס' כתובות וס"ל כמ"ש שם בשיטה מקובצת לחלק בין נהנה למהנה התם האיסור תלוי שהיא נהנה ממה שנאסר לה בהנאה לא יועיל אומרו ואני פורע דעכ"פ היא נהנה והכא האיסור תלוי במהנה שהוא מאכיל פועליו איסורא מהני כשאומר ואני פורע לא הוה כמאכיל בידים ואפי' אומר להדי' אכלו חמץ או יי"נ ואני פורע:

אמנם בהגה' פרישה בי"ד סי' קל"ב כ' דמשום חומרא דחמץ דלא בדילי מיני' החמיר הטור ומשמע אפי' אינו מייחד להם חמץ וקשה הדבר שהטור המציא חומרא מעצמו ונגד דעת א"ז שבמרדכי ר"פ כל שעה והנה מצאתי באגודה פ' השוכר את הפועל מייתי ברייתא זו כפשוטה דצאו ואני פורע חושש משום יי"נ ולא מייתי כלל אוקמתא דש"ס והי' נלפע"ד לשיטת רש"י לפי שהבינו תוס' דהקו' משביעי' דמוסר דמי ז' לע"ה אבל ממעשר ויי"נ לא הוה ק' לי' מידי ולפ"ז כל אוקמתא דש"ס דמוקי בהקדים דינר או נו"נ ביד הכל משום ז' אבל משום מעשר ויי"נ צאו ואני פורע נמי אסור והא דפריך ליפלוג ולתני בדידי' היינו ליתני' ז' בפ"ע וליפלוג בדידי' כך צ"ל לשיטת רש"י וא"כ למסקנא ביי"נ צאו ואני פורע נמי אסור ופסק האגודה כרש"י וא"ש ולפ"ז תלי' בפלוגתא לרש"י אסור צאו ואני פורע ולתוס' מותר וי"ל הטור הכריע בסתם יינם בזה"ז לקולא כהתוס' ובחומרת חמץ החמיר כרש"י ודברי ב"ח בתשובתו סי' קמ"ג אין להם טעם במ"כ, ועיי' בסמוך אי"ה:

משום שביעי' דעת התוס' דלרש"י אין הקו' אלא מז' דמוסר דמי פירות ז' לע"ה דהוה ממש דומה לדר' ינאי והנה ממש לדר' ינאי לא דמי דהא בדר' ינאי בזמן דאיכא ז' ליכא שמיני' ובזמן דאיכא שמיני' ליכא שביעי' משו"ה לא נעשו חליפי' זל"ז משא"כ הדינר בעולם אלא הדמיון הוא מאתנן דנמי הטלה בעולם מ"מ בא עלי' ואח"כ נתן לה מותר לפ"ז לפירש"י עיקור הקו' מכח אתנן ומשו"ה הקשו תוס' אפירש"י אדמקשה ש"ס מרבא דערב לא משתעבד תיקשי מאתנן דהא אדר' ינאי בלא"ה לק"מ רק מברייתא דאתנן וא"כ איך תי' ר"ח בחנוני שאינו מקיפו אכתי תקשי מאפותקי דאתנן משא"כ לשיטת תוס' דהקושי' גם ממעשר ויי"נ ומפורע חובו מפירות שביעי' והק' על ר' ינאי עצמו ולא רק אברייתא דאתנן משו"ה לשיטת תוס' כ' דאה"נ הו"מ לאקשוי' מאפותיקי דאתנן אלא ניחא לי' לאקשוי' מרבא וק"ל:

אמנם לפע"ד אין כאן מחלוקו' דהרי גם להתוס' נהי דמפרש לשביעי' דומי' דמעשר ויי"נ ומשום פורע חובו משום פירות ז' נגע בי' ומ"מ מוכח מזה דלא כר' ינאי כמ"ש תוס' א"כ כיון דלא כר' ינאי א"כ ממילא נאמר שביעי' מיירי מכל מיני ז' אפי' ממוסר דמי פירות לע"ה דהרי אפי' אי מיירי רק מפורע חובו מ"מ מוכח דמשום מוסר דמי פירות ז' לע"ה נמי איכא וא"ש לשון המקשן כי קא פרע דמי איסור קא פרע. וכן נ"ל דעת רש"י ג"כ אלא רש"י מפרש דהקושי' ממוסר דמי ז' לע"ה דדמי טפי לדר' ינאי אבל לא הו"מ למידחי ולמימר דלא מיירי מדמי ז' לע"ה אלא מפורע חובו דז"א דמ"מ תיקשי לר' ינאי וכהתוס' ולא פליגי רש"י ותוס' כלל וזה מוכרח דלקמן בד"ה שנשא החנוני וכו' פירש"י ואשתכח שלקח דמי יי"נ ע"ש וה"ה פורע בדמי ז' והיינו משום בשינוי' דנשא ונתן ביד תו לא מצי למימר משום דמי ז' לע"ה דמה יועיל לזה נותן הפירות ביד לפועלי' וע"כ השתא מוקי רבא לברייתא רק משום פורע חובו דומי' דיי"נ ולא משום דמי ז' לע"ה אבל קודם דמוקי ביי"נ ביד לא הו"מ לאוקמי משום פורע חובו ולא משום דמי פירו' ז' דז"א דמ"מ תיקשי לר' ינאי וכמו להתוס' ולא פליג רש"י כלל:

תירגמא רב חסדא התוס' גרסו תירגמא ר"פ ועפ"י אותה גירסא כ' ריטב"א דגרסי' לקמן אלא הכי אר"פ בשהקדי' לו דינר פי' בתר דהקשה אדר"פ מערב מסיק רבא אלא הכי אר"פ דהיינו ר"פ לא אמר מעולם הך שינוי' דחנוני המקיפו דטעותא הוא אלא הכי אר"פ בשהקדים לו דינר ולפ"ז גרסי' הכי ביו"ד פי' כך אר"פ, ורש"י לא נ"ל דרבא יפרש דברי ר"פ תלמידו ע"כ גרס תירגמא רב חסדא ובתר דנדחו דברי ר"ח קאמר והכא באל"ף פי' ברייתא דהכא דקשי' אמר ר"פ דמיירי בהקדי' לו דינר, עיי' לקמן רש"י ד"ה ה"ג והכא אמר וכו' ע"ש:

והנה מה שהקשו תוס' דה"ל להקשות מאתנן דמיירי באפותיקי ואין לך שיעבוד גדול מזה אין זה ק' כל כך דהרי אין תי' זה מוכרח בברייתא דאיכא שינוי' אחרינא בזונה נכרי' או כמ"ש תוס' ד"ה כגון וכו' ולא ק' אגוף הברייתא אלא אאקמתא דש"ס ע"כ יפה כ' תוס' דהו"מ להקשות מאתנן אלא דניחא לי' להקשות מדרבא דערב אך כל זה לגי' תוס' דר"פ מוקי לי' בחנוני המקיפו אבל לרש"י דגרס ר"ח א"כ בודאי ה"ל להקשות ר"ח אדר"ח דהא איהו גופי' מוקי לברייתא באפותיקי וגם כ' תוס' ד"ה בזונה נכרי' דלר"ח דס"ל כסף קונה לית לי' אוקמתא דזונה נכרי' ואליבא דנפשי' משני בקאי בחצרה ועשאה אפותיקי א"כ שפיר הקשו תוס' אפירש"י דה"ל להקשות מאתנן דר"ח אדר"ח והניחו בק' אפירש"י עמהרש"א וק"ל:

מיהו לפמ"ש לעיל דרש"י גרס לר' יוחנן משיכה קונה ותי' קמא בזונה נכרי' לר' יוחנן ותי' דקאי בחצרה ר"ח לדנפשי' אמרה לתרוצי ברייתא אליבי' דידי' וא"כ לק"מ דלה"מ להקשות מאתנן דממ"נ ר' יוחנן דמדמה אתנן לדר' ינאי הא לא מוקי ברייתא בקאי בחצרה ור"ח דמוקי בקאי בחצרה יאמר אין אתנן ענין לדר' ינאי אלא משום דאין חליפות אתנן נאסרי' כמ"ש תוס' וא"כ ניחא לי' להקשות מרבא דערב:

מדין ערב כ' תוס' דטעותו של התרצן הי' דערב אין נכסיו משתעבדי' פי' דהרי הלוה גופי' אין משתעבד אלא גופו במצות עשה דפריעת בע"ח מצוה ושוב אפי' למ"ד שיעבודא דאורייתא מיוציא לך העבוט חוצה אין הנכסים חלף ההלואה אלא ערבים הם בעד גופו כמבואר שלהי מס' ב"ב ובארתי יפה במס' גטין נ' ע"א ע"ש היטב ומזה הטעם נראה להסביר סברת ר"י דשמעתין דמכיון שמשך האיסור ויצא מרשות מוכר בהקפה שוב אין הדמי' נתפסי' באיסור דכיון שמשך אין עליו אלא פריעת בע"ח שהגוף משועבד והנכסי' ערבי' בעדו ואינם נכנסים תחת האיסור הנקנה מ"מ נחזור להנ"ל דהנכסי' ערבי' בעד גוף הלוה ושוב גלי רחמנא דגם ערב אע"ג דלא מטי' לי' הנאה משתעבד מבני אם ערבת לרעך או מיהודה מ"מ די שישתעבד גופו אבל לא שיכנסו גם נכסיו לערוב בעד ערב:

עוד כ' תוס' טעותו הי' דדוקא לוה ומלוה פי' אי איכא לוה דמטי' לי' הנאה והי' ראוי ומחוייב שיחול עליו השיעבוד אלא שהערב דלא מטי' לי' הנאה קבל עליו שיעבודו של זה אבל בנותן לפועליו ולבניו שמתחלה לא לדדהו הלוה ולא חל שיעבוד עליהם מעולם והערב הזה דלא מטי' לי' הנאה מהיכן ישתעבד זה הי' טעותו:

ואומר אני עוד למעט טעותו י"ל שפיר ידע במלוה ולוה יחול השיעבוד על נכרי הערב ולא טעה בזה וידע נמי אפי' היכי דליכא לוה כגון בדבי ר' ינאי משתעבד נמי הערב אך גופו ולא נכסיו דהוה תרתי לריעותא כולי האי לא אמרי' כיון דליכא לוה דמשתעבד ולדידי' לא מטי' הנאה מסתיין דנימא גופי' משתעבד אבל נכסיו לא ישתעבדו ודחי ש"ס מלשונו של רבא תן מנה לפלוני משמע שהפלוני לא נעשה לוה ולא נכנס לשיעבוד אלא הערב אומר תן מנה לפועלים או לבני ומ"מ משתעבדי' נכסי הערב:

דאקדים לי' דינר דעת הרשב"א וכגון שהדינר קיים בשעה שהפועלי' אוכלים ושותים וזהו לשון מחשב עליו אבל אם אין הדינר קיים מותר דהרי באתנן נתן לה ואח"כ בא עלי' אם אין הטלה קיים לא הוה אתנן והטור סי' קל"ב פליג וס"ל אפי' נאכל הדינר מ"מ ה"ל דמי יי"נ ודברי ש"ך מגומגמי' אין להם מובן דס"ל אינו ענין לאתנן דאפי' בזונה נכרית ונימא ישראל מנכרי קונה בכסף מ"מ כשישראל נותן לה הטלה אין הבעילה בעולם שיהיה קנוי לו ע"כ אם אין הטלה בעולם בשעת בעילה לא יחול עליו אתנן אבל הכא בחנוני גוי המוכר יי"נ וס"ל להטור כהסמ"ע רס"י קצ"ד דישראל מגוי קונה בכסף יפה כ' הטור דמיד שנתן לו הדינר נקנה לו יי"נ כנגדו ואפי' אכל הדינר מ"מ זה כבר קנה יי"נ נגד הדינר ואולי רשב"א ס"ל כהש"ך שם סי' קצ"ד דפליג אהסמ"ע וס"ל ישראל מגוי נמי אינו קונה אלא במשיכה אבל הטור ס"ל כהסמ"ע ונקנה לישראל יי"נ מחנות הגוי נגד הדינר ולא קשי' מלשון הש"ס דקאמר מחשב כנגדו משמע שהדינר קיים ומחשב כנגדו היינו משום דש"ס קאי נמי אשביעית ומעשר דהמוכר ישראל וישראל מישראל אינו קונה בכסף ע"כ צריך שהדינר קיים ומחשב כנגדו ועוד אפי' יי"נ דברייתא אפשר מיירי בחנוני ישראל עם הארץ וכשמוכר להפועל גוי אינו יודע להזהר במה שאמר רב לסוביתא לקמן ע"א ע"א ע"ש וממילא הוה יי"נ ומיהו אוקמתא דרבא דנו"נ ביד שהחבר נותן בידו לפועלי' לדידי' ע"כ מיירי יי"נ מוכר נכרי מ"מ שביעי' ומעשר מיירי בישראל והטור מיירי במוכר נכרי וא"ש:

תני טלו ואכלו וכו' הקשו תוס' ליפלוג וליתני בדידי' וכן הקשה ש"ס וצ"ל דדינר זה לא הוה שום רבותא דכיון שנתן להם דינר כבר נסתלקו ממנו ואין מזונתם עליו ובני הרבני מה"ו שמעון נ"י אמר דלפירש"י שהוא משום דמי שביעי' לעם הארץ והרי פחות משלש סעודות מותר למסור לו כמבואר פ' לולב הגזול שם וא"כ ברישא באומר להם דינר זה וכל א' מוסר לעם הארץ דמי סעודה א' אין בו איסור כלל אפי' מאה נכנסי' בפ"א אבל כשהבעה"ב פורע מה שאכלו כמה פועלים הרי מוסר דמי כמה סעודות בפ"א והוה רבותא טפי ודפח"ח:

טלו ואכלו הרמב"ם לא מייתי הך דנו"נ ביד ועיי' בכ"מ ובימי חורפי אמרתי דהרי כ' הב"י בסי' ת"נ בשם הריב"ש דאסור לישראל ליקח חמץ בפסח במעותיו של גוי דאין שליחות לגוי והוה ישראל קונה לעצמו חמץ בפסח וק' לכאורה ממ"ש תוס' דישראל שלוחו של גוי וצ"ל רב אשי לטעמי' דהוה ס"ל פ' איזהו נשך בלישנא קמא דוקא בשליחות תרומה אימעט גוי אבל לא בשאר שליחות וא"כ למאי דמסקי' רב אשי בדותא היא לא קיי"ל הך אוקמתא דנו"נ ביד ומשו"ה לא מייתי לי' רמב"ם. וטעותא הוא דאין ענין לדריב"ש שהישראל קונה חמץ במעות אבל הכא כבר קיבל הגוי מעותיו מהפועלים או יקבל מעותיו אח"כ כשיפרע לו הבעה"ב והיין קנוי להם כבר ואין הבע"ה הנו"נ בידו איננו שליח כמותו אלא מעשה קוף בעלמא נוטל מזה ונותן לזה ואין זה ענין לאין שליחות לגוי:

שכרו לשבור עמו ביי"נ מהו פירש"י מהו שיהי' שכרו מותר פי' כיון דלא שאלו מהו להשתכר לשבור ביי"נ משמע דפשיטא להו לאסור משום משתכר באי' הנאה אך מבעי' אם קנסו' בשכרו או לא והא נמי פשיטא להו דשכר רוצה בקיומו בעלמא אסור אך מבעי' להו במיעוטא תפלה נהי לכתחלה אסור להשתכר דלמא שכרו לא קנסו אמנם ר"נ פשיט להו אפי' לכתחלה מותר להשתכר דהרי אמר ישבור ותבוא עליו ברכה וכן מסייע מברייתא אבל עוקרי' אפי' לכתחלה:

אין עודרי' עם הנכרי בכלאים דעת תוס' דלא כר"ת דכלאים אינו נוהג בשל נכרי בח"ל ונ"ל שכן דעת תוס' ב"ב מ"ד ע"א דס"ל יאוש מועיל בקרקע ושכן מוכח בירושלמי ועיי' מ"ש רי"ש בפי' משנה ד' פי"ח דאהלות דלא כפירש"י מ"ק ה' ע"ב והנה הך ירושלמי מייתי תוס' בסוכה למ"ד ע"ב ד"ה וקרקע וכו' ופירשו לפי שטתם שם דאין יאוש בקרקע אך לפי שיטת הסוברי' יאוש בקרקע נראה לי לפרש הירושלמי בריווח בעזה"י רק אציע הוצעה א' הנלע"ד נהי כל זמן שלא נתיאשו הבעלים ה"ל קרקע של ישראל ונוהג איסור כלאים בקרקע זו מ"מ מכיון שנשתקע שם והאנס עושה בקרקע כאדם העושה בתוך שלו שוב לא מקרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דהרי עכ"פ הפירות שלו הם והוא עתיד לבוצרם ולקוצרם הגע עצמך כלאים של נכרי' שבארץ ישראל בזמן הזה נהי דאין קנין לנכרי להפקיע מ"מ לא מקרי אוסר דבר שאינו שלו כיון שעכ"פ לפי שעה כשלו הם והתם נמי דכוותי' והן הנה דברי הירושלמי ומיירי באנס נכרי שדהו של ישראל הלכך אם לא נתיאשו בעלי' אעפ"י שכבר נשתקע שם בעלי' מקרקע זו מ"מ כל זמן שלא נתיאשו ה"ל קרקע של ישראל ונוהג בקרקע זו דין כלאים והוי הגוי אנס אוסרו משום דנשתקע שם בעלי' וה"ל לענין זה כאוסר את שלו ומשו"ה איסורו דבר תורה אבל נתיאשו הבעלי' ולא נשתקע שם הואיל ומחזי כשל ישראל כיון שלא נשתקע שמם נהי שנתיאשו מ"מ מדברי סופרים אסור ומינה בנשתקע ונתיאשו מותר משום דה"ל קרקע של גוי וכן בלא נתיאשו ולא נשתקע נמי מותר משום אין אדם אוסר שאינו שלו ולא משכחת איסורא אלא בנשתקע ולא נתיאשו ואיסורו דבר תורה ונתיאשו ולא נשתקע שאיסורו מדברי סופרים ואתי דברי ירושלמי על נכון בעזה"י:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף