חתם סופר/נדה/נב/א

חתם סופר נדה נב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איש כתיב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה יל"ד דלא הו"ל לאתוי הך דאיש כתיב בפרשה אלא הכי הו"ל לומר כיון דלא כתיב אשה למעוטי מה"ת לחלק. ואיפכא הו"ל למימרא מ"ט דרבנן ולשנויי איש ולא קטן ומקשינן אשה לאיש ור' יוסי אמר לך לא מקשינן. ע"כ נ"ל דר' יוסי נמי מהכא יליף דודאי לא צריך טעם לרבנן למעוטי קטנה דמה"ת תחלוץ ולאו בת מצוה היא. אך ר' יוסי ס"ל מדאיצטריך איש ולא קטן ולגופיה לא איצטריך דמה"ת יתיר קטן זיקתו של אחיו הגדול. ואפי' ביאת בן ט' דהוי ביאה גמורה ולא אתא לאנתוקי אדרבה לקנות זיקת אחיו ואפ"ה לשיטת תוס' לא מהני מן התורה ולרש"י נמי לא מהני אלא לקנותה ולא להתחייב עליה משום א"א עי' קידושין י"ט ע"א מכ"ש חליצה דאתא לנתקה פשיטא שלא יכול לנתק מה שקנה אחיו הגדול אלא ע"כ מדאיצטריך איש ולא קטן ע"כ לדיוקא אתא אבל אשה אפי' קטנה:

והשתא לפי דמשמע דרבנן דר' יוסי פסלי חליצת קטנה מן התורה דהרי משו"ה חיישינן שמא נשרו צ"ל דס"ל כשיטת הר"י הברזילי שבתשובת מהרי"ק הביאו הרב"י בא"ע סימן מ"ג דהאב יכול לקדש אשה לבנו קטן מטעם זכין לאדם שלא בפניו. ומה שהקשה מהר"י מטראני בתשובה מש"ס דקידושין י"ט הנ"ל דאם כן מצינו אשות לקטן. י"ל דכיון שזינתה תחתיו שוב אין כאן זכיה ולא חלו קידושין למפרע וקרא דהתם באיש כי ינאף את אשת איש מיירי ע"ש ולק"מ. נמצא לפ"ז ס"ל לרבנן דר' יוסי כהנ"ל ושפיר משכחת קידושין לקטן ע"י אביו וה"א כשמת זה הקטן יבוא אחיו הקטן ויחלוץ קמ"ל דאפ"ה גדול בעי וה"ה נמי לאשה ולא מייתרי קראי כלל. ור' יוסי צ"ל דס"ל דלא כהר"י הברזילי הנ"ל וזה תליא אי יש זכיה לקטן ושליחות דאורייתא עי' זה במסכת כתובות י"א ע"א ובחי' מורי הגאון בספר הפלאה שם ועי' היטיב במ"ש תוס' באריכות נפלא ר"פ בן סורר ומורה:

ובזה י"ל עוד מ"ש עוד במהר"י מטראני לשיטת ר"י הברזילי הנ"ל מש"ס דב"ב קנ"ו ע"א דפריך כיון דבדקנא לקידושין לגירושין ל"ל ומאי קושיא הא משכחת ליה בשקידש לו אביו אשה דלא בעי בדיקה לקידושין ולגירושין בעינן וכ' בנב"י חלק א"ע בסימן ס"ב דהיינו לשיטת הר"ן בכתובות י"א הנ"ל דמחאה כשהגדיל דוקא בעינן וא"כ צריך בדיקה לגירושין וק"ל. ולפי הנ"ל יתיישב דאי הוי משני הכי א"כ ע"כ ר"נ אמר שמואל לית ליה דר' יוסי דקטנה חולצת א"כ מאי קאמר בתר הכי לחליצה לאפוקי מדר' יוסי הא זה כבר נשמע מלגירושין וק"ל:

ובזה י"ל הא דקאמר רב ביבמות דף ק"ה ע"ב אר"י אמר רב זו דברי ר"מ דאמר איש כתיב בפרשה ע"ש ויל"ד מנ"ל דר"מ היא ולא אמר זו דברי חכמים אבל ר' יוסי אמר אשה אפי' קטנה. ונ"ל דתוספות כתבו שם בירושלמי גרסינן בסדר המשנה דהתם תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה כשרה ומשמע דמדרבנן בעלמא פסולה חליצת קטנה ואם כן לא אתיא מתני' דהתם כר' יוסי דהרי מוכח התם דלר"י אפי' לכתחלה תחלוץ בקטנותה כמ"ש תוס' מעובדא דאבדן וכרבנן נמי לא אתיא דהא ס"ל דאפי' מדאורייתא פסולה כדמוכח מדחיישינן שמא נשרו כמ"ש לעיל. והיינו משום דע"כ איכא רבנן דס"ל יש זכיה לקטן מדמטבילין גר קטן וכדאמר ר"י גופיה בכתובות ואם כן יכול האב לקדש אשה לבנו קטן וממילא קטנה לא תחלוץ מן התורה. ואם כן מתני' דהתם דפוסל מדרבנן ומכשיר מן התורה אמאן תרמי' וע"כ ר"מ היא דס"ל הכי בהכרח. והוא דבנוב"י שם כתב דוקא לקידושין שייך לומר זכות הוא לו דמשכחת ליה בשאין קרובים להאשה כלל שיאסרו עליו והו"ל זכות במה שמקדשין לו אשה. אמנם לנישואין חוב הוא בלי ספק שמתחייב בשאר כסות ועונה. ולדידי משום הא לא איריא דמ"מ משכחת בנושא ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה וכתובה נמי לאו דאורייתא והתם אקרא קאי ע"ש. מ"מ אנן הא לר"מ קיימינן דס"ל כתובה דאורייתא וס"ל נמי מתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל. מיהא בשלמא משום כתובה דאורייתא אכתי משכחת באלמנה דגם לר"מ דרבנן אבל משום שאר כסות ועונה בודאי לא משכחת נישואין של זכיה בקטנותו. וא"נ איתא לדר"י הברזילי לר"מ לא משכחת אלא באירוסין. והנה אירוסין נמי לא הוה זכות אלא אם סופו לישא אותה לדידן אפי' בקטנותה ולר"מ עכ"פ לכשיגדיל משא"כ אם ימות קודם שיגדיל. ולר"מ ליכא נישואין בקטנות נמצא דלא הוה זכות באירוסין ולא מהני מידי ולא צריכי יבום בכה"ג. ונמצא לר"מ איש דפ' יבמין ל"ל ע"כ צ"ל דס"ל נמי כר' יוסי דאיש למעוטי אשה בקטנות דשפיר חלצה. וא"כ קשה הא במתני' ר"פ בא סימן משמע לר"מ קטנה לא חולצת וע"כ צ"ל דר"מ מחמיר מדרבנן מיהת וא"כ יפה אמר רב יהודא מתני' דהתם ר"מ היא בדוקא. ועי' היטיב מ"ש תוספות יבמות ל"ב ע"א ד"ה ונעשת כו' מה שהקשו ארש"י ולשיטת הר"י הברזילי לק"מ ועי' משנה למלך פ"ד מאשות ה' ז' ופ"ו מגירושין ה' ג':

ואמרתי ליישב ע"ד דרוש קצת הא דמסיים התם ביבמות בעובדא דאבדון מיד נצטרע אבדון וטבעו ב' בניו ומיאנו ב' כלותיו ופי' מהרש"א בח"א דהיינו נשי בניו הנטבעים ולא זכו להבנות ע"י יבום להקים לשם אחיהם המת. וי"ל שהיה הכל במדה א' כי לכאורה בניו הנטבעים בעונו לא היו גדולים כי איך ימותו בחטא אביהם אלא ע"כ קטנים היו והיה ס"ל לאבדן כדעת הר"י הברזילי דהאב יכול לקדש אשה לבנו בקטנותו. אך עתה שנתחדש הלכה ע"י ר"י בר"י אומר משום אביו אשה אפי' קטנה א"כ ליתא לקידושי קטן אלא דלא היה ברור כולי האי שהיו קטנים בשעת טביעה כי מי בדקום אולי הביאו ב' שערות [ומיירי שכבר הגיעו לשנים] ואם כן היה לנו להחמיר לייבם אלא שהכלות היו ג"כ בזה השיעור שהגיעו לשנים ולא היה להם ב' שערות הראוים ואלמלא לא היה ספק בבניו הוה אזלינן להחמיר שמא נשרו כיון שנבעלו משהגיעו לשנים אבל השתא שגם בבניו היה ספק הו"ל ס"ס ספק היה לכלותיו ספק לא היה להם ב' שערות ואת"ל היה להם דלמא הנטבעים היו קטנים ואין קידושי האב כלום כיון דאיפסק הלכתא כאביו של ר' ישמעאל בר"י. נמצא עי"ז מיאנו כלותיו. אלא שעדיין היה מקום להחמיר עליהן דאפשר מיירי שהיה להם שערות קטנות בשיעור לקרוץ בצפורן ואולי הלכה כמ"ד דסגי בהכי וה"ל ודאי גדולה. אלא שבאותה שעה נצטרע אבדן ולא שנצטרע ונטמא אלא נולד בו נגע וב' שערות לבנות בשיעור קטן לקרוץ בצפורן. והשתא אי מקלינן לטהרו לאמר דשערות אלו לית בהו שיעורא ע"כ א"א להחמיר על הכלות ואי נחמיר על הכלות א"א להקל עליו נמצא דכל הני עונשים מישך שייכי אהדדי והכל מסתעף מהך דהורה זקן אשה ואפי' קטנה וק"ל:

והיא לא נתפשה אסורה כו' פי' דקרא מיירי בקידושי רצון וזינתה ברצון וממעט מלא נתפשה קידושי רצון וזנות אונס ומוהיא אימעט קידושי אונס היינו טעות או קטנה דכל מעשיה אונס וזנות ברצון. ומיתורא דהך קרא גופיה מוכח דאדם עושה בעילתו בעילת זנות דאלת"ה קרא ל"ל. דדוחק לאוקמי קרא במקדש על תנאי ובועל כל בעילתיו על תנאי ובעדים. אמנם רבנן י"ל דס"ל דאפילו אי נימא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות מ"מ י"ל קרא קמ"ל דמסר הכתוב לחכמים בתקנותיהם שעתידין לתקן להפקיע קידושין כגון במגרש ע"י שליח ומבטל גיטא או אונס בגיטין וכה"ג טובא דאפקעינהו רבנן לקידושין מניה מטעמא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וא"כ אפי' בועל סתם מ"מ כל בעילותיו ע"ד משה וישראל הם ומקיים ביה קרא והיא לא נתפשה הא יש לך אחרת שאפי' נתפשה שריא ואין להאריך בכאן יותר:

איוב בסערה חירף כו' המאמר תמוה ולפע"ד ליישב בקיצור כי הנה השערות הם בחי' הצינורות שמהם יושפע השפע כמ"ש והאריכו המקובלים. והנה הראש הוא בחי' צדיקים גמורים אשר לכל א' צינורי שפ"ע מושגח בהשגחה פרטית אשר עליה נאמר ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב וכתיב על כפים ישאונך וגו' על שחל ופתן תדרוך וגו' וכתיב מדבר באופל יהלוך. ואפי' יהיה ח"ו דבר וחרב ורעב במדינה ינצלו הם בפלא. ולכן שערות הראש כל נימא יונק מגומא שלו. משא"כ שארי בני אדם הם בחי' גופא הנגררים בתר רישא וטפלה לו. והם מושגחים רק בהשגחה כללית וכמה יונקים מצינור א' ולגבי דידהו שייך יש נספה בלא משפט בפ"ק דחגיגה שנתחלף בין מרים מגדלת נשיא למרים אחריתי. ובכה"ג כתיב במצרים ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר פירש"י שהקב"ה עובר כמלך שעובר במדינה ואספקלטירו לפניו שאינו מבחין. והענין כי אין לאנשים אלו זכות להנצל במקום סכנה ואם נגזר דבר במדינה ח"ו אפשר שגם עליהם יעבור כוס אפי' בלא עתם. והנה ידוע כי רוח סערה הוא קליפה מד' קליפות העוברים לפניו ית"ש המוזכרים במרכבה. וכתיב לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו והמ"י. והנה איוב אמר אולי רוח סערה עברה לפניך פי' שהיה שעת הדין והיה המלך עובר ואספקלטירו לפניך והיינו רו"ח סער"ה עברה לפני"ך דייקא ונתחלף בין איוב לאויב ומילתא בעלמא קאמר והכוונה שיתחלף בין גברא לגברא שהאמת כן הוא אפשר להיות ע"ד יש נספה בלא משפט. והקב"ה השיב לו ממ"נ איוב סותר א"ע אם מחזיק עצמו מבעלי שער הגוף ששנים יונקים מגומא א' ואפשר שיתחלף בין איוב לאויב א"כ איננו צדיק גמור ואיך אמר והרבה פצעי חנם הלא לא חנם הוא רק שעדיין לא נתמלא סאתו אבל מ"מ איננו חנם ואם מחזיק עצמו בצדיק גמור ושפיר קאמר חנם א"כ הרי הוא בבחי' ראש ואיך נתחלף בין איוב לאויב הלא גבי שערת הראש לא יתחלף לו בין גומא לגומא דאל"כ יכהו מאור עיניו הוא השגחה הפרטיות. נמצא איוב סתר א"ע בזה והעושה תרתי דסתרי הו"ל כסיל בחשך הולך כמבואר ר"פ א"ט לכך א"ל שוטה שבעולם וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף