חתם סופר/נדה/כ/ב

חתם סופר נדה כ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

האי דם חימוד הוא כ' הר"ן בחי' דדם חימוד טהור הוא והא דאמרינן תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים היינו משום דחיישינן שמא מחמת התעוררת החימוד נתעורר נמי טפה [של] דם נדה ע"ש וצ"ל דבחימוד כל דהוא דנשואה לא חיישינן לתערובת דם נדה. א"נ י"ל דארחי' והכיר שלא נתערב בו אפי' טפה וה"ה אי תבעוה להנשא נמי אי ראתה מיד וקמורח [ליה] שלא נתערב ביה טפה טהורה. אלא מי שאינו בקי וא"נ בקי אלא שראתה דם וחיישינן שמא נפל טפה לארץ ונאבד בהא צריכה לישב ז' נקיים. ובזה מיושב קו' ט"ז סי' קצ"ב שהקשה מיהודא ובועז הרי תמר ורות לא הו"ל ז' נקיים. וי"ל שראתה ואורח ליה ואינהו הוי בקיאי בלי ספק:

ההוא בתרא דם כנים הוי ולא ידע. לפמ"ש תוס' דהוה בקי בדם א"כ הא דלא ידע ע"כ משום דדם נדה היינו כמו דם מאכולת וכמ"ד הכי לעיל י"ט ע"ב. ולרש"י נמי דניסא איתרחיש ליה פי' דאתיהב ביה בינה יתירא להבין. הא דלא אתיהב ליה נמי בינה להבין את זה היינו נמי מהאי טעמא משום דדם נדה דומה לדם מאכולת. ובלאה"נ כ' הראשונים דהני לישני דלעיל י"ט ע"ב לא פליגי דהכל חד אלא מר שיער במאכולת ומר [שיער] במכה וכו'. ואם כן מכ"ז משמע דהלכה כמ"ד כדם מאכולת של ראש. וא"כ קשה לעיל י"ד ע"א דפריך וניחוש דילמא דם מאכולת הוא. מה ענין מאכולת של ראש לאותו מקום. ונ"ל דכיון שנדחק מהשמש בשעת תשמיש ניחוש דאשתני. ואפי' דם מאכולת של גוף משתנה למראה דם של ראש ע"י זיהום דתשמיש. ולעיל כדפריך מתולה במאכולת מאי לאו דכולי גופא. המ"ל אה"נ ובאזדהום דאשתני מחמת הזוהמא אלא דמה"ת להקל כולי האי כיון דלא ידעה אלא שהרגה מאכולת מה"ת לה למימר דאזדהום. ועוד אפשר דוקא מחמת זיהום התשמיש משתנה ולא מחמת דבר אחר. אלא דלפ"ז קשה מאי משני לעיל דף י"ד ע"א אותו מקום בדוק או דחוק הוא מ"מ איך מייתי קרבן ניחוש שמא מראה דם טוהר הוי ואשתני ע"י הזיהום וי"ל דכיון דליכא למיתלי במאכולת וע"כ נפיק מגופה לא נימא דמראה טהורה הוה דרוב דמים היוצאים מגופה מראה טמאה להן ודוקא במאכולת הוה תלינן כמ"ש תוס' שם כיון שנמצא רק על א' מהם על שלו או על שלה אבל בדם כיון דע"כ מגופה הוא דאותו מקום בדוק ודחוק הוא אצל מאכולת א"כ תו לא תלינן במראה כשרה נגד הרוב. ומזה מוכח שאין לחשוב ספק כלל שמא מראה כשרה היא וק"ל וכ"כ להדיא בבעלי נפש שער הוסתות וע"ש ברז"ה אות י' וי"א:

ילתא כ' תוס' מ"ט לא הראה לר"נ בעלה. וע' מ"ש הר"ש פ"ב דנגעים. והתם מחלק בין איתחזק איסורא ללא איתחזק. ונ"ל דלא הוי מצי לשנויי דילתא בימי ליבונה היתה דאין לה חזקת טהרה. י"ל חדא דמשמע דכל יומא הוה דכי לה ומשמע כל ראיותיה היתה מראה לרבב"ח. ועוד דהכא לא שייך חזקת טומאה אלא שאין לה חזקת היתר אבל אין חזקה שיהיה הך מראה טמאה. ועי' מ"ש בתשובת חו"י סימן קכ"א ונדחק הרבה ע"ש. ולפע"ד דבמלתא דתליא בסברא יש לבעל נפש להחמיר לעצמו דהוי בכלל אין אדם רואה חובה לעצמו ולבו נוטה להקל. ובזה יש לומר סוגיא דבכורות שהביא בחו"י ע"ש. וע"ז קאמר התם דת"ח הרואה טריפה לעצמו ומחמיר מהדרינן ליה אבידה בט"ע שנתקשה [בו חו"י] נמי מיירי בכה"ג במילתא דתליא בסברא (וליכא) [וליבא] ואם רואה לעצמו ומחמיר ואין לבו נוטה אחר ממונו הא קמן דממונו קיל בעיניו ומהדרינן ליה אבידה בט"ע. ובהא דחכם שטימא עי' מ"ש בחי' לחולין פא"ט ובחי' פ"ק דע"ז ע"ש:

אודה לך צורי וקוני. אשר עזרתני בפרק שני. לך אלהי הקיווי והתוחלת. תעזרני בחי' פרק המפלת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף