חתם סופר/כתובות/נא/ב

חתם סופר כתובות נא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חיישי' שמא תחלתה באונס וסופה ברצון. לענין חיוב ועונשין בודאי שאין חיוב דאפי' למ"ד אפשר ולא מיכוון אסור מ"מ חיוב ליכא על כוונה והנאה בלא מעשה ורק לבעלה אסורה דעכ"פ מעלה מעל באישה וכדעת מהרי"ק הובא בש"ע סי' קע"ח. בסוגיא זו הארכתי בקונטרס מיוחד בפ"ע ע"ש:

ופליגא דרבא עיי' מג"א סי' ר"ד סק"כ ועיי' תוס' ב"ק מ"א ע"א ד"ה וכמאן:

והיא לא נתפשה עיי' תוס' יבמות נ"ו ע"ב וצל"ע נהי לרבא לא צריך קרא להכי דפשיטא לי' מסברא דסופה ברצון אונס מיקריא. מ"מ לאבוה דשמואל נימא דקרא אתא לאפוקי מסברתו וסופו ברצון תשתרי מהאי קרא. ובאמת לא יהי' לו שום ראי' לאסור אשת כהן שנאנסה. דהרי בודאי פשטי' דקרא הכי הוא דוהיא ולא אחרת קאי אגופי' דקרא אלא נתפשה אסורה שאחרת אפי' לא נתפשה מותרת. מאשר נאמר דקאי אדיוקא הא נתפשה שרי' ויש לך אחרת שאפי' נתפשה אסורה. דמה"ת לומר דקאי אדיוקא אם אפשר למוקמי' אגופי'. ודוחק לומר דלאבוה דשמואל ס"ל שאין שום סברא בעולם שיתיר קרא לבעלה סופה ברצון שזה הוא סברות הפוכות דלרבא אין צריך קרא ולאבוה דשמואל לא יועיל קרא. ובפרט לפמ"ש לעיל דלענין חיובי' ועונשי' אין לחייבה רק משום מעלה מעל באישה א"כ מה"ת להחמיר כ"כ היכי דאיכא לפרושי קרא הכי:

תו קשי' לי בעיקר ילפותא יש לך אחרת. אעפ"י שהוא אסמכתא מ"מ הך אסמכתא היכי רמיזא דהא אי נימא דסופה ברצון מיקרי רצון א"כ היינו לא נתפשה ומיירי קרא אפי' אם נאנסה אלא שנתרצית בסוף אסורה ואיך אפשר לדיוקא היא ולא אחרת דלמא היא גופה מיירי בכי האי גונא. ומיהו לקו' האחרונה י"ל כיון דקרא מיירי בקנא לה ונסתרה א"כ אפי' לו יהי' שתחלת ביאה הי' באונס וסופה נתרצית הוה כתחילתה וסופה ברצון כיון שנסתרה עמו היא אלבשה יצרא לדידה והוה תחילתה וסופה ברצון והאונס שבאמצע כמאן דליתא ושפיר קאמר קרא היא ולא אחרת שתחלתה באונס ממש ועיי' מ"ש הא"ע בפסוק אם לא שכב איש אותה וסברא זו היא סברת רבנו שמחה שבהג"ה אשרי ספ"ב אמתני' אשה שנחבשה כו' ע"ש ונראה אפי' הראב"י דפליג היינו כשאמרה שהיתה אנוסה מתחילה ועד סוף האמין לה ראב"י במגו דלא נתיחדה עמו ור' שמחה לא האמין לה. אבל בנתרצית בסוף נימא כיון שתחילת סתירתה ברצונה הי' אע"ג שאמצעי באונס מ"מ לרצון גמור יחשב ושפיר איכא לדיוקא היא לא נתפשה אסורה הא אחרת שתחילתה באונס גמור אעפ"י שסופה ברצון שרי' וכן צ"ל:

וא"כ מתישבה גם קו' הראשונה דאבוה דשמואל לא ס"ל הך סברא דע"י היחוד והסתירה יחשב האונס לרצון לא כן הוא אלא בכל זאת יחשב לתחילתו באונס וסופו ברצון וא"כ א"א למידרש והיא לא נתפשה אסורה הא אחרת וכו' די"ל כקו' הנ"ל דמאי פסקת דלמא קרא גופי' בהכי מיירי וע"כ למידרש מיני' דיוקא ואיסורא אאשת כהן אסופה ברצון נשארה אסורה מסברא:

תניא אידך וכו' אצטריך לאתויי דלא נימא הך ברייתא קרא קא דריש ולעולם מדרבנן נאסר סופו ברצון אבל השתא דמייתי תני' אידך דעיקר לאסור אשת כהן קאי א"כ ע"כ ברייתא קמייתא אסמכתא הוא ואפ"ה שרי' אפי' מדרבנן:

במלכות אחשורש עיי' שיטה מקובצת בשם רמב"ן. והנה י"ל מאי דדקדקה אסתר לומר כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך ומה לה להיקש הזה. אבל כל זמן שלא ידע אחשורש שהיא יהודית היתה סבורה לכשיודע לו שהיא יהודית לא תמלוך ולא תנשא עוד והי' בעיני' כמלכות אחשורש דעלמא דשרי' למרדכי. אך באחרונה כשנכנסת להודיע לו שהיא יהודית אם אז תשא חן בעיניו תאסר למרדכי כמלכות בן נצר וכקו' רמב"ן. אך באמת צדקת גמורה היתה ולא נתרצית לעולם לאחשורש רק היא אמרה שעכ"פ מרדכי לא יאמין ותהי' אסורה עליו לפי מחשבתו. והנה במה שאמרה שנאבדה מבית אבא היינו שע"י כניסה זו למלך חשבו היהודי' שהמירה ח"ו וידה עם המן שזה א' מהטעמי' שזימנתה להמן שלא יאמרו אחות לנו בבית המלך. נמצא כאשר אבדתי מבית אבא בטענת שיחשבוני למומרת. כן אובד ממך שתחשבני לנתרצית לאחשורש אבל שניהם אינם אמת וק"ל:

והיינו דקאמר לי' מלאך לאבימלך ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. ובמדרש אשת האיש נביאה כמותו. רוצה לומר היא יודעת בנבואה שלא תנשא לך והוא יודע בנבואה שהיא יודעת כן וא"כ היא מותרת לחזור לו. דאל"ה אעפ"י שהיתה צדקת גמורה מ"מ לא הי' רשאי לחזור ולומר יודע אני בעצמי ובאשתי דלאו כל כמיני'. כמ"ש החולקים על התוס' עיין וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף