חתם סופר/גיטין/מז/ב

חתם סופר גיטין מז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טבל וחולין מעורבי' זה בזה. עפירש"י ותוס' ולבאר זה אעתיק פה מ"ש כבר לעיל רפ"ג בסוגי' דברירה. עיין משנה ח' פ"ו דדמאי ובירושלמי דמייתי ר"ש שם ועיי' מפרשי משניות ומפרשי ירושלמי. ולפע"ד הפי' כפשוטו דאם חלקו הקרקע למ"ד יש ברירה אמרי' הוברר שזה חלקו משעה ראשונה משמים. ולמ"ד אין ברירה וחלקו הקרקע חיישי' חלקו של זה נפל לזה והחליפו והיינו מכר כפירש"י בשמעתין. אך כל זמן שלא חלקו וגדלו פירות ותלשום ועדיין הקרקע בשותפות. אזי אין כאן מחלוקות בודאי כל גרעין גרעין יש לשניהם חלק דבגידלתם ינקו מהדדי. ואפי' חלקו אח"כ החיטי' לא שייך ברירה הוברר שחטה זו הגיע לו מה בכך הלא בכל חטה וחטה יש חלק לשניהם. כי פליגי רבי ורשב"ג כשחלקו הפירות במחובר לקרקע וחלקו השדה עם הפירות רבי ס"ל כיון דאמרי' ברירה אגוף הקרקע והוברר שמזרח קרקע הגיע לו עם הפירות שעלי' ומערב הגיע לזה עם הפירות ורשב"ג ס"ל גם בכי האי גוני אין ברירה על הפירות שגדלו במחובר טרם חלוקה ובכל גרעין יש חלק שניהם ולזה נתכוון רש"י ס"פ השולח ומיושב קו' תוס' שם שהקשו מ"ט לא יכלו אחין להביא ביכורים ע"י שיקדישו חצין של חיטין ולק"מ דבחלוקות קרקע אמרי' חלקו של זה הגיע לזה והחליפו כפירש"י. אלא מ"מ מצינו ביכורים באחין כל זמן שנשארו בתפיסת הבית וחולקים הפירות. ומקדישי' חצין וזהו דוחק. ודברי אלו נעלמו גם משאגת ארי' רסי' נ':

כיון דחזו דמקרי וזבני. הרמב"ם גרס דמתיקרי וזבני שהגוים מייקרים השער. ועיין תוס' יו"ט ומזה ראי' ברורה למ"ש מג"א סי' רמ"ב בשם צמח צדק ועיין מ"ש סי' תרנ"ו ריש הסי' ע"ש:

בעזהי"ת בסוגי' דקנין פירות:

המוכר שדהו לפירות וכו' טעמא דמתה הא לא מתה לא. העלו תוס' דמסתמא בריתא אחר התקנה ועוד אפי' קודם התקנה או אחר תקנה ונאמר לר' יוחנן נהי בעלמא קנין פירות כקנין גוף מ"מ כיון דלא הוה רק מדרבנן מתקנה מכח האשה לא הוה כלוקח פירות ממש וכמ"ש תוס' ביבמות ל"ו ע"ב מ"מ לא הוה אלא כקונה פירות משוק ושוב כשמתה קנה קרקע בירושה. דמביא ואינו קורא והוא בירושלמי דבכורי' פ"א וע"ש בפירוש הירושלמי. וברמב"ם איתא דקונה פירות ואח"כ הקרקע מביא ור"ל אינו קורא ע"ש. וא"כ לר' יוחנן ק' אי מיירי שכתבה לו או אחר תקנה וס"ל התקנה הוה כקנין ממש א"כ טעמא דמתה הא אפילו לא מתה נמי. ואי קודם תקנה א"כ התקנה לא עשה הבעל כלוקח א"כ אפי' מתה נמי לא יקרא דה"ל כקונה פירות משוק. אבל לר"ל ניחא דמיירי אחר התקנה וקנין הפירות לאו כק"ג ומ"מ מהני כל כך שאם תמות וירש אותה לא הוה כקונה פירות ואח"כ קרקע כיון דכבר אגידא בי':

וכ' תוס' לפ"ז גם בריתא דלביתך מיירי במתה. ולולי דבריהם הייתי אומר עפמ"ש חי' רמב"ן ורשב"א דלביתך מיירי ממנהג קדמונים שכתבה לו פירות והיינו פר"א ופרא פרא"ן שבירושלמי אמוהר ומתן. והנה בפסוק הרבו עלי מוהר ומתן בפרש' וישלח מייתי רמב"ן הך ירושלמי ופיר' שהבעל נותן כתובה היינו מוהר והיינו פר"א בירושלמי. ועוד מתן פר"א פרא"ן היינו נכסי' משלו נותן לה שיהיה שלה כנכסי מלוג שהוא יאכל פירותיהם והגוף שלה ולכשתמות בחייו יחזור וירש הוא ע"ש א"כ זה הי' נהוג בזמן התורה ועלה קאי ולביתך דמהפירות של אותה קרקע מביא וקורא כצ"ל. ולפ"ז י"ל בפשיטות ריש לקיש ס"ל ע"כ לא גלי קרא ולביתך אלא בפר"א פרא"ן שהגוף להבעל ונותן לאשתו ומשייר לעצמו הפירות אע"ג דאפי' בכי האי גוני ס"ל לר"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מ"מ הכא בבכורי' גלי קרא אבל אשה שהכניסה הנכסי' וכותבת הפירות לבעל ומשיירה הגוף לעצמה בכי האי גוני אפי' בבכורי' לא גלי קרא ובהכי מיירי בריתא דמתה אין לא מתה לא וחילוק זה מבואר בתוס' ב"ב נ' ע"א גבי על מנת שישמשני שלשים יום ע"ש. וכל זה לר"ל אבל ר' יוחנן דס"ל אפי' המכר שדהו לפירות מביא וקורא קשה שפיר מבריתא דמתה אין לא מתה לא. ובזה א"ש מ"ש רשב"א משו"ה לא מייתי ש"ס הכא הך פלוגתא דר"י ור"ל דפ' יש נוחלין דמייתי ש"ס ביבמות ל"ו ע"ב משום דשאני הכא בביכורי' גלי קרא ע"ש וק' לפ"ז אמאי התם בב"ב כדמצריך להו ש"ס מחדש צריכותא דה"א אבא לגבי ברא אחולי אחיל דהוא דוחק שלא אליבא דהלכתא דקיי"ל אפי' לגבי ברי' נפשי' עדיפא לי' כמבואר בכתובות ע"ט ע"א. ואע"ג דתוס' בשמעתין כ"כ אליבא דרבא היינו רבא לשיטתו דס"ל הכי התם בכתו' הנ"ל אבל אנן לא קיי"ל הכי וא"כ האי צריכותא דפ' יש נוחלין הוא רק צריכותא דהיה מקום לטעות לומר אחולי אחיל. ואמאי לא אמר כמ"ש רשב"א הנ"ל דה"א ע"כ לא קאמר ר' יוחנן אלא בביכורי' דגלי קרא אבל להנ"ל א"ש דס"ל לש"ס דולביתך מיירי כנ"ל וא"כ לא גלי קרא אלא במשייר פירו' לעצמו אבל מוכר שדהו לפירו' מנ"ל לר' יוחנן אי לאו דס"ל גם בעלמ' קנין פירות כקנין גוף משו"ה הוה צריך למימר דה"א אחולי אחיל:

אמנם בירושלמי פ"ח דכתובות הל' ה' מייתי הך בריתא דולביתך לרבות בכורי אשתו. וקאמר עלה מוקי לי' אחר מיתתה ור' יוחנן אמר בין מחיים בין אחר מיתה. ר"ל כטעמי' דירושת הבעל לאו דאורי' ע"ש. ופירוש למ"ד ירושת הבעל דאורי' א"כ הוה כבן היורש אביו וליכא למימר דהוה כקונה פירות ואח"כ הקרקע ולא צריך קרא אלאחר מיתה אלא לומר אפי' מחיים אם הכניסה וכתבה לו הפירות קנין פירות כק"ג ומביא וקורא. ור"ל ס"ל ירושת הבעל לאו דאורי'. ומיירי קרא באשה שכתבה לבעלה פרי מחיים וגוף עם פירות לאחר מיתה ואיצטריך קרא לאחר מיתה כשתלש הפירות מחיים ושוב מתה האשה וקנה גם הקרקע וה"א הוה כקנה פירות מן השוק ואח"כ קנה קרקע דאינו קורא קמ"ל ולביתך כיון דאגיד בי' מעיקרא לפירות הוה כשלו ומביא וקורא. הרי מבואר בירושלמי כמ"ש תוס' דקרא ולביתך לר"ל אחר מיתתה מיירי אבל מחיים לא:

ובבה"ז פ"ז דעירוכין הקשה על הרמב"ם דפסק סתם מביא וקורא ולא חילק בין מחיים לאחר מיתה וכן הקשה פנ"י דשמעתין. ולפי הנ"ל דמבואר כן בירושלמי ק' טפי ולפע"ד לק"מ דבתר תקנו' אושא דלוקח היה וס"ל לרמב"ם אפי' מחיים הוה לוקח בגוף הקרקע כמ"ש בש"ע ח"מ סי' ק"ג ועי' סמ"ע פי' קי"ב בסופו וא"כ נהי דקרא ולביתך דמיירי באשה שהכניסה לבעלה פירות מהיום וגוף לאחר מיתה אינו מביא וקורא בחיים דקנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי אבל השתא שנעשה לוקח גם בחיים בגוף ופירות פשיטא דמביא וקורא:

והא דמייתי רמב"ם קרא דולביתך משום דאי לאו קרא ה"א אע"ג דלוקח הוה בחד צד שאם תמות היא יהי' לוקח כבר מחיים. מ"מ גם לה יש צד בגוף שאם ימות הוא או תתגרש יהי' שלה למפרע. וצ"ל כיון שהוא אוכל פירות ג"כ אע"ג דקנין פירות לאו כקנין גוף דמי מ"מ מועיל דאגיד בי' טפי. וזה מוכח מולביתך כנ"ל דע"י דאגיד בי' לא הוה כקונה פירות מן השוק ואח"כ קרקע כנ"ל:

מתוך הדברים למדנו דר"מ דלקמן בשמעתין דס"ל דבן שלקח קרקע מאביו והקדיש אתי' קנין פירות ומבטל הירושה וה"ל שדה מכר ולא שדה אחוזה דס"ל קנין פירות כקנין הגוף. לטעמי' אזיל דס"ל בבכורות דהבעל היורש את אשתו אינו חוזר ביובל דירושת הבעל דאורייתא וכיון דירושת הבעל דאורייתא ע"כ איצטריך ולביתך אמחיים ובאשה שכתבה פירות לבעלה כנהוג וקנין פירות כקנין גוף דמי. וצריך לומר הא דאינו חוזר ביובל אע"ג דקנין פירות לבעל מתקנת חכמים מיהת וכקנין הגוף ואתי מכר ומבטל ירושה י"ל דכיון דלא כתבה לו ותקנת אושא לית לי' רק מתקנת פירות דחכמים והם לא עשו את הבעל כלוקח פירות וכמ"ש תוס' ביבמות ל"ו הנ"ל:

ולפ"ז הומ"ל שם בבכורות כ"א דס"ל חוזר ביובל לאו משום דירושת הבעל לאו דאורייתא אלא אית לי' תקנות אושא ואתי מכר ומבטל ירושה ודלא כרב אשי ספי"נ דטבא לי' עבדא לי' אלא משום דמבואר ב"ב נו"ן ע"ב וב"ק פ"ט דר"א ס"ל גבי יום או יומים קנין פירות לאו כקנין גוף וא"כ ע"כ ס"ל ירושת בעל ל"ד דאי הוה דאורייתא אם כן מוכח מולביתך דקנין פירות כקנין גוף ולכל הפחות במשייר פירות לעצמו והתם הא פליג בע"מ שימשנו שלשים יום אע"כ ס"ל ירושה לאו דאורי':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף