חתם סופר/ביצה/מ/א

חתם סופר ביצה מ א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא יוליכו בידם מנו' פירש"י לאחר סעודה מנו' בידם לסעודת הלילה עכ"ל צ"ע בלי איסור תחומין נמי מי שרי להוליך מנו' מי"ט לחול או לי"ט ב' ועמג"א סי' תרס"ד סק"ג אפי' להביא יין לי"ט ב' אסור. וצ"ל דסעודת הלילה סועד ביום עיי' לשון רש"י שבת קי"ח ע"א ד"ה אוכלי' דשבתא וכו' ע"ש ומשמע קצת דרש"י ס"ל כמו שהבין טור בשיטת רמב"ם שצריך לעשות ג' סעודת בי"ט ועיי' מג"א סי' תקכ"ט סק"ה ועתו"ס לעיל י"א ע"ב ד"ה מערים וכו':

אמרי בי רב כגון שייחד לו קרן זוי' הרי"ף לא מייתי האי שינויי וכן הרע"ב וראיתי מ"ש בתמים דעים להראב"ד ושוב ראיתי בגליון משניו' בתוס' חדשי' ואולי נתכווין לדברי הראב"ד ועכ"פ לשונם מגומגם ולפע"ד כן כוונתם דמסברא חיצונה פלוגתא דרב ושמואל איירי במפקיד שלא ע"מ להביאו אצלו בי"ט אלא במפקיד דעלמא ואח"כ אירע מקרה שהנפקד רוצה להביא הפירות עמו ובהא פליגי אבל משנתינו מיירי במפקיד בעי"ט ע"מ שיבואו פירותיו אצלו בי"ט והוא עירוב ע"ד כך א"כ מה"ת נימא שהקנה שביתת פירות להנפקד להפסיד לעצמו ולא צריך לאוקמי משנתינו בקרן זוי'. אך בתר דפריך לימא רב ושמואל לטעמי' ודחי ש"ס הכא מי ניחא לי' לאינש דליקום פירותיו ברשותי' דחברי'. משמע גם פלוגתתם איירי היכי שמפסיד להמפקיד א"כ ק' ממתני' והוצרך לומר בקרן זויו'. וכל זה דיחוי בעלמא דלא נימא דאזלי לטעמא. אבל לקושטא דמילתא נימא דאזלא באמת לטעמא ומיירי באין לו להמפקיד הפסד ומתני' רישא מיתרצי' כמ"ש תוס' ד"ה תנן וכו' וסיפא משום דלא ניחא לי' למפקיד להפסיד ולא נצטרך לאוקימתא דקרן זויו' כנלע"ד כוונת הראב"ד ז"ל אלא גם הראב"ד בעצמו לא קאי במסקנא הכי ע"ש:

עיין לשון הרא"ש ודוקא כשקיבל עליו שמירה אבל ייחד לו קרן זויות הוי כרגלי המפקיד עכ"ל נ"ל כוונתו כשלא קיבל עליו שמירה אפי' לא ייחד לו קרן זויות נמי הוי כרגלי המפקיד וכשייחד לו קרן זויות אפי' קיבל אחריות שמירה מ"מ הוי כרגלי המפקיד דה"ל כמקבל אחריות פירות חברו בבית חברו וכשיטת הפוסקים גבי חמץ ע"ש טוש"ע ומג"א סי' ת"מ סק"א ודבריו שם תמוהים דבייחד קרן זויות לכ"ע כמקבל אחריות בביתו של חברו ע"ש בב"י וא"כ הכא לא משכחת אלא כשקיבל אחריות ולא ייחד לו קרן זויות אבל כשחסר א' מהם ה"ל כרגלי המפקיד:

אין משקין ושוחטין את המדבריות מדלא נקיט אין משקין ואין שוחטין ונקט ושוחטין היה אפשר לפרש נהי דאין משקין אבל שוחטין גם את המדבריות. והוא דנימא דהני מדבריות דת"ק דרבי אינם מוקצה בהחלט אלא סתמא עומדין לגדל ולאכילה נשחטה הובררה וכו' כדלעיל ד' ע"א ובפ"ק דחולין ולכן מותר לשחוט אך להשקותה קודם שחיטה כיון דהך השקאה דמתני' אינה לצורך מזונות דנימא הואיל ומזונותן עליך מותר להטריח וכמ"ש הר"ן דזה אינו למסקנא דמיירי בהשקאה שאין הבהמה צריכה לה אלא אין משקין אותה משום סירכא דמשכא וא"כ במדבריות אין להשקותה דילמא מימלך ולא שחיט ונמצא טרח שלא לצורך נמצא אעפ"י ששוחטין מ"מ אין משקין לצורך שחיטה אך לפמ"ש הרי"ף והרמב"ם בפי' המשנה סירכא דמשכא היינו סרכות שבריאה ואם לא ישקה תחלה אפשר שימצא סירכא ויטריף הבהמה שלא כדין ויתבטל משמחת י"ט ובכי האי גווני לא היה לנו להחמיר משום חשש דילמא אתי לאימלוכי וליתא לפירושו הנ"ל אך זה תלי' בפלוגתת רבה ור' יוסף לעיל ז' ע"ב פיסקא השוחט וכו' ע"ש ובפלפול יש להאריך:

משום סירכא דמשכא הא דתהי' ניחא להפשיט כבר אשמועינן במס' תמיד השקו התמיד בכוס של זהב ושם פי' הרמב"ם משום שתהא נוחה להפשיט ונ"ל התם ליכא לפרושי משום סירכות הריאה דקי"ל בגדיים וטלאים לא שכיחי סירכות והחליט בשמ"ח שבתוך שנתם מיקרי רכים לענין זה. וקרבן תמיד הוא כבש בן שנתו ולא שכיחי סירכות וע"כ ההשקאה משום נוחה ליפשוט ושלא ישאר בשר עולה דבוק אל העור שפלטתו סכין ויפסיד קדשים. אבל הכא בי"ט מה"ת להתיר טרחת ההשקאה משום שתהיה נוחה ליפשוט וע"כ משום סירכות הריאה ויתבטל משום שמחת י"ט או יהיה מלאכת השחיטה שלא לצורך:

והנה בהג"א לעיל פ"ד סי' ז' כתב היכי שהטריפות מצוים כמו כשרות אסור לשחוט בי"ט ועיי' מג"א סי' תצ"ח סקי"א אלא שהיש"ש שם כ' דלמאי דקי"ל כמ"ד צריך לחסמן ומותר לשחוט אפי' עוף הנדרס מכ"ש שמותר לשחוט גם בזה"ז שהטריפות מצויין ע"ש וא"כ ה"נ בשמעתין דקאמר מילתא אגב אורחא קמ"ל היינו למאי דקי"ל צריך לחסמן אבל למ"ד צריך לבדקן י"ל דינא קמ"ל שאסור לשחוט בלי השקאה שאז יהי' סירכות מצוי' וא"כ אם לא ימצא מים אסור לשחוט ולכאורה יש לעיין קצת לר' יוחנן דס"ל בעגל שנולד בי"ט הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ע"ש היטב וברז"ה ורמב"ן שם א"כ ה"נ הא ר' יוחנן ס"ל לעיל ל"ג סוף ע"ב צריך לבדקן ואסור לשחוט קודם השקאה וכיון שהיתה אסורה שעה א' לשחוט עד שיעשה תקנה בהשקאה שוב מתירה עצמה בשחיטה ה"נ יש להתיר איסור מוקצה ויש להתיר אפי' המדבריות ועיי' כיוצא בזה בכרתי ובס' בינה לעתים על הלכות י"ט לענין עגל שהפריס ע"ג קרקע. וי"ל דוקא ר' יוחנן דלית ליה מוקצה רק בגרוגרת וצמוקים ועגל כגרוגרת וצמוקים דמי כמ"ש תוס' וא"ו ע"א ד"ה הואיל וכו' מקיל נמי להתיר מוקצה ע"י שמתיר עצמו בשחיטה. אבל משנתינו דאסרה מדבריות מצי אתי כר' יהודה דמחמיר בכל מוקצה ולזה לא יועיל הואיל ומתיר עצמו בשחיטה. כן צ"ל לר' יוחנן דס"ל צריך לבדקן וס"ל נמי הואיל ומתיר עצמו. ומיושב קו' תוס' מס' שבת קנ"ז ע"א ד"ה אין משקין וכו' דהתם נמי לר' יוחנן אזלא וק"ל:

רבי אומר אלו ואלו בייתו' הן עיי' בירושלמי מבואר להדיא דאיכא כאן איסור תחומין ורוצה להוכיח מכאן דמותר לטלטל מה שבא מחוץ לתחום. ואנן לא קי"ל הכי וא"כ מוכח מזה דרבי לא ס"ל מוקצה מחמת איסו' דרק מוקצה מחמת ייחוד לסחור ולחלוב ולגדל וכדומה וכהס"ד דש"ס דחולין דמוקצה מחמת איסור קיל משארי מוקצה ויבואר זה למעיין בתוס' שבת י"ט ע"ב ד"ה הני כרכי וכו' ומיושב קו' תוס' שבת מ"ה ע"ב ד"ה ולדבריו וכו' דמנר ליכא לאקשויי דה"ל מוקצה מחמת איסור ועיי' מגי"ש שם מ"ה ע"ב יישוב קו' תוס' בטוב ועיי' מ"ש אני עני בחי' לשיטת מוקצה גבי הורה במנורה כר"ש בנר ויובנו דברי אלו:

פצעילי תמרה לר"ש הקשה מהרש"א דלמא בשבת מיירו דקיל וי"ל דא"כ לא ה"ל למימר לר"ש מהו אלא בשבת לדידן מהו ולהרז"ה ריש מכילתין דוקא מאי דאסר בשבת כגון שחיטה הא דמתירין בי"ט אבל מאי דמותר בשבת שפיר פשיטא דמותר בי"ט דליכא מידי דבשבת שרי ובי"ט אסור לק"מ קו' מהרש"א דאכתי תינח אין שוחטין אבל מאין משקין תיקשי וי"ל עמ"ש תוס' ר"פ אין צדין סוף ד"ה ואין נותני' וכו' ע"ש. ובפני יהושע כתב ביישוב קו' מהרש"א דשבת קובע למעשר ולא י"ט ע"ש. ובשעה"מ פ"ה מהו' מעשר מייתי פלפול ארוך ופלוגתא אי י"ט קובע והנה ממ"ש תי"ט במתני' עומד על המוקצה ערב שבת בשביעית אין ראיה כלל דהתם מרא דשמעתין ר"א דס"ל רפ"ב או כלו לה' או כלו לכם ואין שמחת י"ט מצוה הכרחי' כמו עונג שבת ולדידיה באמת אין י"ט קובע אבל לר' יהושע דקי"ל כוותיה י"ל דקובע. ואולי י"ל די"ט אינו אלא בשמחת בשר ויין ואם יש לו בשר ויין אינו יוצא בשארי שמחת לכן אינו קובע פירות למעשר משא"כ שבת דכתי' עונג תלוי בדעתו של אדם בכל מה שהוא עונג לו וא"כ דעתו ורצונו של כל אדם קובע הפירות למעשר וכמ"ש ד"מ סי' תקכ"ט סק"ב. אמנם שעה"מ מייתי לשון רמב"ם פ"ו מהו' י"ט הלכה ט"ז דוקראת לשבת עונג קאי נמי אי"ט דולקדוש ה' מכובד היינו י"ט א"כ הדרא קו' לדוכתי' גם י"ט קובע. אך נ"ל דתלוי בפלוגתא דבר"פ כל כתבי קי"ט ע"א מפרש ליה רב המנונא קדוש ה' זה יוה"כ מכובד כבדהו בכסות נקיה וכן פסק בטוש"ע או"ח סי' תר"י סעי' ד' וא"כ י"ט אינו קובע למעשר וא"כ ירושלמי רפ"ד דדמאי דמייתי שעה"מ הנ"ל ראיה ממנו די"ט קובע פליג וס"ל דאי"ט קאי וכרמב"ם פ"ו מהו' י"ט הל' י"ז הנ"ל ומהתימה בש"ע אע"ג בסי' תר"י סעי' ד' פסק כרב המנונא דשבת קי"ט הנ"ל מ"מ בסי' תקכ"ט ס"א פסק כרמב"ם דחייב לענג י"ט נוסף על מ"ע של שמחה:

סיימנו בשמחה של תורה. עם בני החבורה. בני ציון היקרים. ה' קרנם ירים. ויתקלס שמו לדור דורים. פוק"ק פ"ב עמוד בית מדרשינו יום שנכפל בו כי טוב ג' אלול לישרי לב שמחה לפ"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף