חתם סופר/ביצה/לט/א

חתם סופר ביצה לט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משום דהוה דשיל"מ מ"ש תוס' כאן בתחומין החמירו ובעירובי' כתב להיפוך מ"ה ע"ב ד"ה איבעי' אימא וכו' ולק"מ דלענין ספיקא קיל טפי אבל הכא לענין ביטול מחמרי' לא משום חומרא דתחומי' אלא משום דעכ"פ עיקרו ממונא הוא וממונא לא בטיל אע"ג דמסקינן דה"ל איסורא מ"מ כיון שמצורף לזה שהוא דשיל"מ ויש בו ג"כ כח ממון לא בטיל. משא"כ ספיקא אדרבא ספיקא דממונא קיל טפי להמוחזק למימר הני מיא אינהו נינהו ולא אזלא לעלמא:

כגון שהוציאו בקיסם לפי סוגי' דברכו' נ"ג ע"א הומ"ל תרוויי' איירו בקיסם ופליגי אי אמרי' קמא אזל ומה שעקר לא הניח או נימא איסורא קיימא. ולא צריכי' למוקמי' בתרי טעמא חדא בדאדיי אדויי וחדא בקיסם. ותו דדוחק גדול לומר משנתינו בדאדיי אדויי דרישא בתחומין שלהבת בכל מקום לא שייך לומר כן. ולוקי מתני' רישא בקיסם וסיפא בדאדיי אדויי ה"ל תרי טעמי' עיין בזה ונ"ל משו"ה לא מייתי לי' רמב"ם דמיירו בדאדויי אדויי ומשמע אפי' בקיסם נמי אחרי שהעליתי כן מצאתי ממש קרוב לזה במרכבת המשנה סוף הלכות שבת ונהניתי:

כרגלי אנשי אותה העיר מ"ש תי"ט על שיטת הטור ממתני' דלעיל ל"ו ע"א שאין מיוחדין הרי אלו כמקום שהולכי' ע"ש י"ל ולחלק התם אפי' אלף שותפי' א' יכול לעכב על כולם בכל עניניהם שלא יעשו נגד רצונו. משא"כ בני העיר אע"ג דדינם כשותפי' מ"מ אין היחיד יכול לעכב על הרוב ודעתו ורצונו בטיל בדעת ורצון רוב בני העיר כמבואר בש"ע חו"מ סי' קס"ג. ועמ"ש עוד תי"ט בישוב דעת הרשב"א לחלק בין ברירה דלעיל לדהכא יובנו דבריו יותר עפ"י מ"ש ר"ן בנדרי' מ"ו ע"ב ד"ה אבל יש בה וכו' אבל הרמב"ן ז"ל כתב וכו' דהכא לא שייך שיהי חצי שבת למזרח וחציו למערב דאין קנין שביתה לחצי היום כמבואר במתני' דעירובי' ל"ח ע"א ע"ש וכו' ע"ש. אבל לדעת רשב"א לשיטתי' בחידושיו שם לא א"ש כולי האי דברי תי"ט:

כרגלי הממלא פירש"י דלחומרא יש ברירה ותי"ט הוסיף דבדרבנן יש ברירה ודברי' תמוהי' לכאורה דבדרבנן אמרי' יש ברירה לקולא. והנלע"ד עפ"י מה שפי' ר"ן ר"פ השותפים דטעם דאין ברירה דאין קנין חל על ספק וצ"ל רבנן תקנו קנין שלהם היינו קנין עירוב שתקנו הם יקנה מספק ולרוב פעמי' הוא קולא שיקנה עירובו והשתא אע"ג דהכא אירע שהוא חומרא מ"מ אין כאן ספיקא דנימא ספק דרבנן לקולא אלא הקנין נקנה אפי' על דבר מסופק וממילא נולד מזה חומרא ומיושב נמי קו' מהרש"א אפירש"י מלקמן חלקו גדיי' וכו' עיי' וק"ל:

מר סבר בירא דהפקרא מה שקשה מפירש"י דכאן על מה שפירש"י פ"ק דב"מ דבשעושה שליח יכול לתפוס לבע"ח ועיי' היטב בש"ך ח"מ רס"י ק"ה. כתבתי במקום אחר אפשר לא כ"כ רש"י אלא לפי הסוגי' דב"מ דאמר המגבי' מציאה לחבירו לא קנה חבירו משום דהוה תופס לב"ח משמע תופס לב"ח פשיטא לי' מסברת חוץ. ובפ"ק דגיטין אמרי' תופס לבע"ח באנו למחלוקת ר"א ורבנן משמע תופס לבע"ח אתי' ממציאה ותלי' בפלוגתא. ע"כ ס"ל בלא עשאו שליח פשוט דאינו יכול לתפוס לבע"ח ואתי' מציאה מבע"ח. אך בעשאו שליח אין הסברא פשוטה כל כך ומזה לא מיירו ר"נ בפ"ק דב"מ ובגיטין מיירו בעשאו שליח ובזה באנו למחלוקת ר"א ורבנן ולרבנן דקיי"ל כוותי' אפי' בעשאו שליח נמי לא קנה וה"ה וכ"ש תופס לבע"ח דלדינא לא קנה נמצא לדינא מודה רש"י לכל הפוסקים:

ועוד כתבתי בחי' פ' הכותב דא"נ נימא מקרא לא תלקט לעני מוכח אפי' עשאו שליח לא מהני. מ"מ חידוש דבכל התורה שלוחו כמותו ואין לך בו אלא חידושו דומי' דהתם לבעה"ב אזהר רחמנא שלא יהי' שליח לעני והבעה"ב א"א בשום [אופן] שיזכה לעצמו דאם יפקיר נכסי' אינינו שוב בעה"ב וכיון שאין שום מציאו' שיזכה בעה"ב אינינו נעשה שליח אבל שליח לתפוס חוב אם אותו חוב יכול לכתוב הרשאה עליו נמצא אלו הי' הבעלי' כותבין הרשאה זיל ואפיק לנפשך הי' יכול לתופסו א"כ השתא נמי אע"ג דלא כ' לי' הרשאה נעשה שליח ולא דמי לקרא דלא תלקט דהתם א"א דאיהו עביד. ומשו"ה בשמעתין דעיקר מילוי מים הוא להוליכו חוץ לתחומו וזה א"א לו בשום אופן א"כ ואינו נעשה שלוחו אע"ג בעלמא אדם נעשה שליח לקדש אחותו אע"ג דאיהו לא מצי לקדשה לעצמו. מ"מ כיון דאיתי' בקידושין דעלמא נעשה שליח. אבל הכא גזירת הכתוב הוא לא תלקט לעני כיון שאינו יכול למיעבד אותו דבר עצמו אע"ג דאיתי' בלקט דעלמא וה"נ כיון שהוא לא מצי אזיל בתחומו של זה לא נעשה [שליח] וכן האי דר' יימר בפ' הכותב י"ל בזה דהתם לא הו"מ למכתב הרשאה אמטלטלי דלא הי' יכול להוציא בדייני' אלא ע"י תפיסה וממילא אינו נעשה שליח לתפוס:

וראיתי בפני יהושע פ"ק דב"מ שהקשה אי ס"ד דהמגבי' מציאה לחברו קנאו המגבי' א"כ מה הועילו חכמים שלא יקנה מי שהגבי' בשבילו משום דחב לאחרים הא אכתי לית להו לאחרים מידי שהרי יהי' להמגבי' ולפע"ד לק"מ שצריך להסביר מאי חב לאחרים שייך במגבי' מציאה ע"כ היינו שהקב"ה הפקיר עולמו לברואיו ויהי' כ"ע שוים זה כזה ולא שיזכה א' בד' ידים ולכ"ע לית להו אלא ב' ידים והיינו זה שעושה לו שליח לקנות מציאה זו בעדו והוא בעצמו יעסוק לעצמו במקום אחר. ולכ"ע ליכא זכי' אלא במה שהם עושים לעצמן ולא יתכן כן אבל אם כל א' יזכה לעצמו אין זה חוב דכמו כן יזכה כל אדם לעצמו במקום אחר אשר יזמין לו ה' ולכן במה שזכה המגבי' לעצמו לא הוה חב לאחריני אבל אם יזכה בשביל פלוני ה"ל חב לאחריני והבן זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף