חתם סופר/ביצה/כ/א

חתם סופר ביצה כ א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ההוא דאמר הבו לי' ת' זוזי לפלני' וכו' יש כאן ג' שיטות. לרש"י ותוס' כפי מה שהבין תה"ד סס"י ש"נ טעמא משום תפוס לשון ראשון פי' שמתחלה אמר סתם הבו לי' ושוב הוסיף תנאי דברתי'. וכיון שמתחלה לא עלה דעתו על תנאי תפוס לשון ראשון ויקח בלי זוזי בתו ומשו"ה אי היפוך ואמר לינסוב לברתי תחלה לא יקח ת' זוזי. אלא שהקשה על שטה זו הא שכ"מ מצא הדר בי' כל שעה ואיך שייך תפוס לשון ראשון. שיטה ב' היא שיטת הרי"ף פ' מי שמת דב' דברים נפרדי' הם ואין להם שייכות זה לזה ע"כ ד' מאה זוזי שקול לעולם ונסיבת הבת ברצונו תלי' ושיטת הרז"ה דהוה תנאי גמור אלא כיון שהקדים מעשה לתנאי לא הוי כתנאי בני גד וב"ר ותנאי בטל ומעשה קיים וטען רמב"ן בשכ"מ אין לדקדק בדקדוקי תנאי שלא תטרוף דעתו עליו ושוב הבי' סברת הראב"ד דכל דלית מעשה כגון נתינת קידושי' וגיטין וכדומה. וליכא רק דיבורא בעלמא כגון הכא שאמר הבו ת' זוזי וינסוב לברתי. וליכא שום מעשה לא בעי' דיני תנאי ע"ש. ולכאורה יש להשיב דדברי שכ"מ כמסורי' וה"ל כמעשה בפועל אלא י"ל כמ"ש רמב"ן בתחלה דהא כל עצמו לא אתאינן למימר שיהיה דבריו כמסורי' אלא כדי שלא תטרוף דעתו עליו. ואיך א"כ מכח זה נבוא לבטל דבריו ונאמר והואיל והן כמסורי' בעי' דקדוקי תנאי וכיון שלא דקדק בתנאי התנאי בטל והמעשה קיים אם כן הרי תטרוף דעתו עליו:

שוב כ' הרז"ה דעת הסוברי' דלא בעי' דקדוק תנאי אלא באיסורא דגיטין וקידושי' אבל לא בממון שהרי אפי' גלוי דעתא מהני ואין לך גלוי דעת יותר מהתנה בהדי' ואפי' לא דקדק בדיני תנאי ובאמת סברא זו קשה מס"פ שבועות העדות דאמרי' בהיפוך כי לית לי' ר"מ מכלל לאו אתה שומע הן בממונא באיסורא אית לי' וסוטה (וה"ה גיטין וקדושי') איסורא דאית בי' ממונא הוא ועוד כ' רמב"ן במלחמו' הא כל עיקר תנאי אתי' מבני גד וב"ר דהוי ממונא והקושי' מגלוי דעת בממון דמהני היינו דאמרי' אנן סהדי שרצונו להתנו' תנאי בכל הלכותיו. אבל היכי שהתנה בפירוש שלא כהלכה מיגרע גרע עיי' בפנים במלחמו' ה' וברשב"ם ב"ב קל"ז ע"ב ד"ה אם לאו אלא מכרו וכו' ע"ש ועיי' רמב"ם פ"ג מזכי' ומתנה הלכה ח' וראב"ד שם. ולפע"ד ליישב ולומר אפי' בפירוש תנאו שלא כדין מ"מ אומדן דעת הוא שזה רוצה להתנות על דברי תורה אעפ"י שמן התורה אינו תנאי שמשו"ה הוצרך משרע"ה להתנות תנאי כפול מ"מ כל מי שרוצה להתנות על דברי תורה בדיני ממונו' תנאו קיים ויכול אדם לומר כל דברינו שבינינו יהי' קיימים בלי שום כפילות ואי הי' אומר כן בפירוש הי' מועיל והשתא נמי דלא אמר כן בפירוש מ"מ אומדן דעת הוא שכן דעתו משו"ה דבריו קיימי'. אך בגיטין וקדושין דבעי נמי תנאי כפול משום דאית בי' ממונא וכיון שהוא איסורא נמי לא מהני בי' מתנה עמ"ש בתורה ע"כ התנאי בטל והמעשה קיים וש"ס ס"פ שבועות העדות קאמר סתם דבממונא אית לי' לר"מ ת"כ דלר"מ דס"ל בעלמא מתנה עמ"ש בתורה אפי' בדבר שבממון תנאו בטל א"כ לא מהני אומדנא הנ"ל בממון וא"ש וק"ל:

תני תנא קמא דר"י וכו' מני ב"ש דלא יליף חובה מנדבה. ז"ל תורת כהני' ר"פ ויקרא יכול אין טעון סמיכה אלא עולת נדבה. חובה מנין. ודין הוא. נאמר הבא עולת נדבה. ונאמר הבא עולת חובה מה עולת נדבה טעונין סמיכה אף חובה בעי סמיכה לא אם אמרת בעולת נדבה שאין לה חליפין עוף לפוטרה מן הסמיכה תאמר בעולת חובה שיש לה חלופי עוף פוטרה מן הסמיכה הואיל ויש לה חליפי עוף לפוטרה מן הסמיכה לא תהי' טעון סמיכה ת"ל על ראש העולה לומר א' עולת נדבה וא' עולת חובה טעון סמיכ' ע"ש בחומש ר"פ ויקרא ובפ' שמיני מייתו נמי כמשפט עולת נדבה. ונ"ל דתרווי' צריכי דאי מכמשפט ה"א תינח עולת אהרן דאין לו חליפין בעוף וה"ה נמי עולת ראי' דאין לו חליפין בעוף טעונין סמיכה אבל אותן עולת חובה שיש להם חליפין בעוף אימא לא בעי סמיכה קמ"ל העולה ואי הוה כתי' העולה לחוד הוה מוקמי' לי' במסתבר לרבות עולת חובה שאין להם חליפין בעוף קמ"ל כמשפט וממילא מייתר העולה לאותן חובה שיש להם חליפין בעוף נמי טעונין סמיכה. מיהו תנא דת"כ דהוה בעי למילף חובה מנדבה לולי פירכא דחליפי' בעוף. א"כ ס"ל דמה לנדבה שכן מצינן לא פריך א"כ לא בעי אלא חד קרא העולה לרבו' חובה שיש לו חליפין דאותו שיש לו חליפין אתי' במה מצינו מנדבה. אך תנא דשמעתין דפריך מה לנדבה שמצוי א"כ איצטרך תרי קראי. ועיי' חולין כ"א ע"א דרש קרא דגבי עולה ויורד ואת האחד יעשה עולה כמשפט כמשפט חטאת בהמה. ואולי בחומש פירש"י כמשפט עולת נדבה דעוף. וצ"ל כנ"ל דש"ס דחולין ס"ל כתנא דת"כ דילפי' חובה מנדבה במה מצינו א"כ אייתר כמשפט גבי עולת חובת עוף ודרשי' כמשפט חטאת בהמה ורש"י בחומש פי' לפי שמעתין דלא ילפי' חובה מנדבה שכן מצוי איצטרך כמשפט עולת נדבה לכל הלכותיו וקרוב לזה בספר מערבי אלא שלא ראה ת"כ הנ"ל:

ונראה דרש"י הוצרך לפרש דקרא קאי אעולת אהרן דאעולת ציבור לא שייך לומר שנעשה העולה כמשפט הראוי וז"א דהרי אין משפט סמיכה ראוי לעולת ציבור דהרי לדורות אין סמיכה בציבור אלא שתים. וא"כ הוראת שעה הי' ונעשה שלא כמשפט וא"כ איך שייך לומר כמשפט. אע"כ הכי פי' שעשה עולת העם כמשפט עולות אהרן וכאלו כתי' כמשפט הראשון וכבר הרגיש בזה בשפתי חכמי' ע"ש וא"כ ממילא מוכח דעולת חובת יחיד משפטה בסמיכה. והא דלא כתי' בעולת אהרן גופי' כמשפט משום דלא צריך דהרי כבר כתי' על ראש העולה לרבות עולת חובת יחיד לסמיכה עיי' וק"ל:

מני ב"ש. נ"ל לפ"ז י"ל ב"ש אמר מביאי' שלמי' ואין סומכי' על השלמי' לעולם ע"כ מביאי' אותה בי"ט אבל לא עולת בי"ט משום דבעי סמיכה ואין סומכי' בי"ט וב"ה אומרי' מביאי' שלמי' ועולת וסומכי' דלא העמידו דבריהם במקום מצוה נמצא פליגי בתרתי בסמיכה גופי' ובשבות דסמיכה מיהו לא משמע כן מלשון ש"ס חגיגה י"ד ע"ב ע"ש וצ"ע ולפמ"ש נ"ל ליישב מה שצ"ע דהני תרי עובדא דהלל ודבבא בן בוטא אין להם שייכות דהלל הכחיש שמקריב עולה בי"ט. ובבא בן בוטא עביד עובדא בסמיכה ומה ענין הלכה זו לזו. דדוחק לומר דכל צאן קדר הביאם לעולת ראי' דא"כ עיקר חסר דלכאורה לשלמי שמחה הביאום ולהנ"ל ניחא דהא בהא תלי' מכיון שסמיכה הותרה ממילא מותר להקריב עולות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף