חתם סופר/ביצה/כח/א

חתם סופר ביצה כח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חתך לה אתלת קרנתא בפ' ג"ה פירש"י שעשה סי' שלא יגנבו ממנו בני ביתו ובמס' ב"מ פירש"י כששלח בשר ביד נכרי. ובשמעתין אין הכרע בדבריו וכבר כתבתי במקום אחר דלשיטת רש"י קיי"ל במקום שרוב טבחי ישראל אין צריך שום סי' רק רב הי' מחמיר בבשר שנתעלם מן העין ולרב נמי סגי בסי' כל שהוא כמו מחרוזו' של דגים שכ' תוס' פג"ה שם צ"ה ע"ב ד"ה בחרוזות וכו' וא"כ ע"כ א"א לפרש דמייתי מרבה בר רב הונא דעביד סימנא כדשלח ביד נכרי. דממ"נ אי רוב טבחי ישראל לא בעי סי' כלל לדינא ואי רוב נכרי' בעי סי' גמור ורב אכיל בישרא בלא סימן גמור וע"כ מייתי מסימנא דעביד רבה בר"ה שלא יגנבו בני ביתו ממנו והאי הוה סי' כל דהו. אך בב"מ דמיירי במסימנא להחזיר אבידה והוא סי' גמור ע"כ מיירי מסי' גמור שהי' עושה כשהי' שולח ע"י עכו"ם במקום רוב טבחי עכו"ם. ועל סי' כזה מחזירי' אבידה ג"כ. ויפה פי' רש"י שם וצ"ל דבסי' תלת קרנתא הי' ב' סימני' א' סי' גמור והוא הי' ידוע לבני ביתו שיכירו בו שלא החליפו השליח. ועוד הי' לו באותו החיתוך עצמו סי' כל דהו שלא הי' ידוע אלא לו לעצמו כדי שלא יגנבו ממנו בני ביתו ובחולין מייתו ש"ס מהאי סי' שעשה שלא יגנבו בני ביתו ובב"מ מייתו מגוף הסי' שעשה שיכירו שלא החליפו הנכרי וכאן בביצה סתם רש"י כי לענין י"ט אין הפרש דכל מין סימנא מותר בי"ט לעשות בבשר כנלע"ד:

ושוקלי' מנה כנגד מנה בבכור רמב"ם פ"א מבכורות הלכה י"ח מפרש ליה בבכור תם שהכהנים בבהמ"ק מחלקי' מנה נגד מנה. ולדידיה תיקשי מה דמשני ש"ס דשמעתין ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דלא מיחזי כעובדא דחול ופירש"י דמכירה הוא ולרמב"ם הא בחלוקו' חבירי' מיירי ולע"ד נ"ל דסתם חבירי' שאינם מקפידים זע"ז אין דרכם להקפיד לשקול מנה כנגד מנה כלל והיינו דפריך ש"ס אר"ש ברבי ור"ח ומי קפדי אהדדי וסתם חבירי' אינם מקפידים ועל חבירים המקפידים בכל השנה עליהם תסוב שקלא וטרי' אי שרי בי"ט משום דלדדהו דמקפידים כל השנה ודרכם בכך וה"ל בי"ט עובדא דחול אבל לעלמא לא הוה עובדא דחול דאין דרכם בכך לעולם. ועי' כן בב"י סס"י תקי"ז ותמצא כדברי. ואמרי' בשבת ר"פ השואל גבי מטילין חלשים על הקדשים דכהנים מקפידים טפי זע"ז דכתיב ועמך כמריבי כהן ע"כ הי' דרכם לשקול מנה כנגד מנה וגם להטיל גורל אח"כ מי יטול מנה זו או זו. מה דלא שכיחי בחלוקות חולין בעלמא דוקא בקדשים מפני קפידתם. נמצא היינו דקאמר בקדשים לא הוה עובדא דחול אדרבא עובדא דקדשים הוא וכן דרכם של כהנים בקדשים לעולם. אבל הכא בי"ט אי אירע ב' חבירים המקפידים ה"ל לדידהו עובדא דחול שכן דרכם בחול לעולם. ומשו"ה בתר דמסיק הכי פריך ש"ס ומי קפדי אהדדי וק"ל:

אין משחיזין את הסכין בי"ט. המעיין ברמב"ם יבין דעתו דהכל תלוי בכלי אומנות העשוים למשחזת. אבל זולת זה איננו מתקן מן התורה אפי' ע"ג חברתה ברזל בברזל יחד שרי כיון שאינו עשוי למשחזת מכ"ש ע"ג אבן שאינו עשוי להשחזה והיינו אפומא דרחי' לקמן. ומכ"ש בשל עץ דאין כאן איסור תורה. ומתוך הדברים למדנו שא"א לתקן פגימה שבסכין אלא ע"י אבן או ברזל אבל לא ע"י עץ ועור מעובד. וא"כ לכאורה המוצא סכינו אינו יפה אחר שחיטה וכשמעבירו ע"ג עץ או עור מתקנו בכך. ש"מ שלא היה פגימה והבהמה מותרת וכן נהגו שוחטי' אבל לא נ"ל דאטו פגימה כתיבא דרוסה ועיקור גמירי. וכל שיש בסכין דבר המעכב גורם עיקור סימנים מה לי אם הפגימה מעכבת. או דבוק עליו דבר מבחוץ המעכב ובהגיע לסימנים יעקור. אלא שמן הסתם דבר הנדבק בסכין אינו דבוק כל כך בחוזק שיעמוד בפני הסימן וכשיגיע לסימן יסור מעצמו מעל הסכין. אך כשאנו רואים שהדבור אדוק כ"כ ולא נתקנח ע"י איזה תחבולות עד שהעבירו על העץ או העור בכח גדול וביד חזקה הרי לפנינו שעומד בפני רך וקשה א"כ כשנגע בסימן קרעו. ונפסל בשחיטה ומי הגיד לנו לומר דבעצם המפרקת נדבק עליו הדבר החוצץ ההוא דלמא בעור אירעו מקרה ההוא ע"כ שומר נפשו ירחק:

אבל משחיזה ע"ג חברתה. בחי' תורה שלי כתבתי מה דכתיב בפ' תולדות שאמר יצחק לעשו שא נא כליך תליך וקשתיך ופירש"י עפ"י המדרש שא נא כליך כמו משיאה ע"ג חברתה שאין הכוונה שציוהו יצחק להשחיזה מחשש פגימות דלא נחשד עשו בעיני יצחק ועוד מדלא אמר השחז נא ואמר שא מלשון המשיא ע"ג חברתה משמע להעביר שמנונית ולא להסר פגימה אבל עיקר חששא דיצחק יען הי' נשי עשו מורת רוח ליצחק שהי' מקריבות לע"ז וסכיני עשו מלוכלכים בשמנינות תקרובו' ע"ז ומשמע בר"ן פ"ק דחולין למ"ד בית השחיטה צונן מותר לשחוט בו לכתחלה על סמך שידיח הבשר אח"כ דלא חיישי' דלמא מישתלו ולא ידיח דבשר דרכו בהדחה נמצא לא הי' צריך עשו לחוש לזה השמנוני' שע"ג הסכין אך כל זה באוכל בשר מבושל שאינו נאכל בלא הדחה אבל האוכל צלי שנאכל בלא הדחה שפיר איכא למיחש דלמא משתלי ואסור לשחוט בלא הדחת הסכי' ויצחק רצה לאכול מטעמי' כאשר אהב והיינו צלי דהא חזינן רבקה עשתה לו ב' גדיים פסח וחגיגה שכלו צלי שמע מינה דאהב יצחק צלי ע"כ הזהיר לעשו שלא ישכח להעביר השמנוני' מעל הסכין והיינו שא נא כליך כמו משיאה ע"ג חברתה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף